התעוררנו מוקדם. התארגנו במהירות והנסענו מספר דקות לתחנת הרכבת. החלטנו לקחת רכבת לוונציה, עניין של כ-30 דקות, ולחסוך מעצמנו את הנסיעה, הפקקים וחיפוש החניה בעיר עמוסת תיירים זו. הזכרונות שלי מוונציה אינם כה טובים, קיוויתי שאולי הפעם אהנה יותר.
הרכבת היתה ריקה למדי. אין מזגנים, אך בבוקר הטמפרטורה עדיין היתה סבירה. הגענו במהירות לונציה וירדנו מהרכבת. קיבלנו ביציאה מהתחנה מכת חום נוראית. מליוני תיירים גדשו את האיזור. התחלנו לטייל בסמטאות לכיוון הכיכר הידועה, סאן מרקו. לטייל זו הגזמה. הסמטאות גדושות. ליסט ואורן עוצרות בערך בכל חנות שנייה. תומר ואני מוכי חום ומיואשים מהבנות. מידי פעם נזקקים לגלידה. הטמפרטורה בצל הנה בסביבות 37 מעלות. הלחות גבוהה. התעלות מלוכלכות. תומר שבעבר פינטז על חתירת קיאק בונציה, ויתר מהר מאוד על החלום למראה הלכלוך והעומס בתעלות.
הגענו לאחר זמן רב לכיכר סאן מרקו. להפתעתינו ואכזבתינו הכיכר היתה סגורה כמעט לגמרי. הכיכר היתה מלאה בכסאות. מוקפת שמירה. צוותים טכניים עבדו על הקמת במה ותאורה. בערב צריכה להתקיים פה הופעה של שארל אזנאבור. אכלנו אותה.
התחלנו בדרך חזרה. מותשים מהחום הכבד. עצרנו בקפה נחמד על אחת התעלות להתרעננות. לאחר זמן רב, ועוד הרבה חנויות, הגענו לרכבת. הרכבת היתה מפוצצת ובקושי מצאנו מקומות ישיבה. החום והלחות היו נוראים. אין מיזוג ואין איוורור רציני. הנסיעה נמשכה כמו נצח, כשאנחנו נוטפים זיעה. לבסוף הגענו לתחנה ןמשם למלון.
לאחר מקלחת טובה וקרה פיצינו עצמנו במסעדה מדהימה, השוכנת בתוך גן גדול עם בריכות דגים וצפרדעים, גשרים, מפלי מים, דשאים, פרחים וכדומה. הארוחה היתה נהדרת.
לסיכום, ונציה היא מקום שיש לראות, אבל אותי היא לעולם לא משכה. התעלות באמסטרדם יפות יותר לדעתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה