לאחר הארוחה הנפלאה בנמל של סורנטו. עם המון יין בבטן ובראש, בקושי התעוררנו. בוקר עצל והתארגנות איטית. ארוחת הבוקר בוילה אנג'לינה הייתה כל כך טובה ומסוגננת שלא רצינו להפסיק. ובכל זאת יש לנו יום ארוך עם נסיעה של מאות קילומטרים לפנינו.
יוצאים מסורנטו צפונה. לאורך מפרץ אמלפי. הכבישים הצרים גדושים באלפי מכוניות. יום ראשון. כל האיטלקים רוצים לבלות בים. פקקים באורך של עשרות קילומטרים. למזלינו בכיוון ההפוך. לכיוון סורנטו. הבעייה היחידה היא אלפי הקטנועים והאופנועים שעוקפים את הפקקים, חוצים את הפס הלבן ונעים במהירות מטורפת במסלול הנגדי. במסלול שלי. כבישים צרים עם אלפי קטנועים הבאים מולך במסלול שלך דורש ריכוז אינסופי. לקראת נפולי העניין נרגע והתנועה זרמה.
באופן כללי, הנהיגה באיטליה קלה יחסית לישראלים. הם נוהגים בסגנון "ישראלי" רק יותר סבלניים ומתורבתים. מעט צפירות. המון סבלנות. ציות חלקי לתמרורים ורמזורים. דו-גלגליים אדישים ופס הפרדה לבן. בסך הכל חווית הנהיגה היא חיובית לחלוטין.
שעטנו לכיוון אסיסי. הילדים השלימו שעות שינה ברכב, מאחור. הגענו לאסיסי לקראת ערב. חום אימים. אוויר עומד. 37 מעלות בצל. הכנסיות המדהימות של אסיסי סיפקו מפלט מהחום. הספקנו להשתתף במיסה יפה בכנסייה המרכזית של אסיסי. טיילנו בסמטאות. אכלנו משהו קל. הילדים, כהרגלם קנו מזכרות. ליסט קנתה דיסק של מוסיקת ימי הביניים המבוצעת על ידי להקה מקומית.
עם רדת הערב עזבנו את המקום בדרכינו למקום הלינה. חווה כפרית הנמצאת מספר קילומטרים למרגלות אסיסי. בקושי רב מצאנו את החווה. מקום יפה. עם בירכה ענקית. חדרים כפריים יפים. לילדים גלרייה עם מיטות מעל המיטה שלנו. הילדים ניצלו את שעות האור האחרונות בבריכה. את הלילה בילינו בצפייה בקומדייה כלשהי שהבאתי על המחשב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה