קמים מוקדם יחסית. עייפים מאתמול. אריזה, ארוחת בוקר והתארגנות אחרונה. לוקחים מונית לוילה בורגזה. מרחק של ק"מ ומחצה. שם מחכה לנו הרכב ששכרנו. עדיין מקווה שההזמנה באינטרנט ברגע האחרון לא תכזיב. ואכן, בחברת ההשכרה מחכה לנו אדם נחמד ותוך מספר דקות היינו ברכב שילווה אותנו בשבועיים הקרובים. הזמנתי מרצדס Class B, וקיבלנו פיג'ו 5008. רכב שחור וגדול, ברמה של מיניוואן, עם מנוע גדול וחזק. יותר טוב. המזוודות נעלמות ללא סימן בתא המטען הגדול. לילדים מרחב גדול מאחור ולנו מקדימה יש את כל מה שנדרש. הרכב עמוס באיזורי איחסון בגדלים שונים.
מתחילים בדרכינו דרומה. היעד פומפיי. היציאה מרומא בגדר סיוט. למזלנו זה יום שבת והרחובות ריקים כמעט. כרגיל, ה-GPS מתקשה בקליטת לווינים. חלק מהרחובות עליהם הוא ממליץ סגורים לשיפוצים. חלק הוא לא מזהה נכון. לאחר כמעט כמחצית השעה מצאנו עצמנו סוף סוף על האוטוסטרדה לכיוון דרום. מהר מאוד הגענו למחסום לתשלום האגרה. איטליה מאוד יקרה והנסיעה בכבישי האגרה הנה כמעט הכרח ויקרה מאוד. רומא-נפולי עולה כ-16 יורו. נפולי-פומפיי עולה עוד 2 יורו. עם זאת, איכות הכבישים והנסיעה הנה ברמה הגבוהה האפשרית. וההתקדמות מהירה וחלקה.
פומפיי. חום של 36 מעלות. סיירנו בין העתיקות. פשוט יפה ומדהים. משום מה את הגופות לא שמו בתצוגה נורמלית, אלא אחסנו אותן במחסן גדול ופתוח, עם סורגים, בין מדפי כדים ושאר ממצאים. מוזר. צריך לעמוד מחוץ לסורגים ולהתסכל עליהן מרחוק בתוך בלאגן של מחסן. ביציאה אכלנו פיצה מהירה ושתינו בקבוק בירה גדול. ללא ספק, האיטלקים יודעים להכין פיצה. בצק דק. מעט רוטב. מעט גבינה. מעט תוספות. הכל בטוב טעם.
בדרך לסורנטו עברנו במפרץ הציורי והמפורסם של נפולי. כמו ציור. בסורנטו הזמנתי חדר בוילה אנג'לינה. וילה משפחתית שלאחרונה הוסבה למלון קטן ואיכותי (12 חדרים) עם הרבה המלצות חמות באינטרנט. אכן, מקום מדהים. גינות מוצלות גדולות. בוסתן פרי. חדרים מקסימים עם כל נוחיות הנדרשת. אח ואחות חמודים המנהלים את המלון. הכל כמו שצריך ובמרחק של דקות הליכה ממרכז העיירה.
לאחר מקלחת והתארגנות יצאנו לכיוון נמל הדייגים הישן לסעוד את נפשנו במסעדה פשוטה ואיכותית שהומלצה על ידי בעלי המלון. להפתעתינו, הרחוב הראשי וכל הסמטאות שמסביב המה אדם ושקק חיים. אלפי איש, רובם משפחות איטלקיות עם ילדים, אך גם תיירים. המסעדות ובתי הקפה גדושות אדם. ברקע שודר משחק בין גרמניה לאורגווי. וקולות הגול והעידד נשמעו מידי פעם ופעם. דוכנים עם מוצרי אמנות ועתיקות, כמו גם פריטים אחרים, גדשו את הסמטאות. שוטטנו שעה וחצי וספגנו האווירה. ירדנו לנמל. ירידה תלולה ויפה המתפתלת בין הסמטאות הצרות. בנמל זיהינו את המסעדה המומלצת, בעיקר על פי התור של הממתינים לשולחן. המסעדה פשוטה, ממוקמת על המזח. גדושה איטלקים. ריח חזק של מאכלי-ים מגביר את התיאבון. לאחר כ-20 דקות התפנה שולחן. לשוחן הוגשה סלסה של לחמים. קנקן יין אדום של ליטר ובקבוק גדול של מים. הלחם עם האניס, שטבלתי בחומץ בלסמי ושמן זית היה ממש טוב. כמנה ראשונה הזמנו אנטיפסטי של ים. קיבלנו צלחת עמוסה צדפות למינהן, אנשובי טריים, קלאמרי, טונה טרייה, סלמון כבוש טרי ועוד רכיבים לא מזוהים. הכל על מצע של עלים וטבול בשמן זית. בצד קיבלנו לימונים גדולים ומתקתקים שהצטרפו בשמחה לרוטב. מעדן אמיתי. הילדים חיסלו בהתלהבות. גם אנחנו. בסוף טבלנו את את הלחם בשאריות הרוטב. תומר קיבל צלחת ענקית של קלאמרי ודיונונים מטוגנים בבלילה. אורן הזמינה סלט עגבניות עם טונה טרייה. ליסט מבחר דגי-ים מטוגנים. אני הזמנתי צלחת סרדינים מטוגנים. כל המנות מדהימות. לקראת סיום היינו קצת שתויים. קינחנו בלימונצ'לו. חזרנו למלון ב-01:30. מלאים. קצת מסוחררים ובעיקר עייפים. יום עמוס וכיפי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה