התעוררנו מאוחר יחסית בשקט ובשלווה של גבעות טוסקנה. החלטנו לבלות את הבוקר ברגיעה. הילדים וליסט בבריכה. אני קורא ספר. בצהריים התארגנו באיטיות ויצאנו לשיטוט בטוסקנה. נסענו בדרכים בלתי אפשריות, חלקן לא סלולות בין הגבעות, הכפרים והכרמים – דרך היין. לאחר מספר שעות של שיטוט בנופים הקסומים, כמו מגלוייה, פנינו לכיוון פיזה. למזלנו הגענו לפיזה לקראת ערב, ב- 17:30. מצאנו בקלות חנייה ועומס המבקרים לא היה גדול. למרות הפופולריות והקלישאה של המקום, שווה היה לבקר בו. המגדל והאיזור סביבו מרשימים ביותר. להיכנס למגדל לא רצינו היות והמחיר הנדרש 15 יורו לאדם הנו שערורייתי ונראה כאילו הם לא מעוניינים במבקרים (ואכן כמעט אף אחד לא עלה במגדל ולא היה תור כלל). קנינו כרגיל מזכרות, גלידה ואפילו ליסט מצאה תיק עור יפה ואדום שנראה כמו ילקוט מעוצב בסגנון של פעם, במחיר מצויין.
משם חזרנו לעיירה הקטנה שבה אנו מתגוררים, סאן מיניאטו. מצאנו מסעדה מקומית. המסעדה היחידה או כמעט יחידה. אכלנו ארוחה פשוט מושלמת אותה התחלנו כמנהג המקומיים ב-21:00. הארוחה כללה בין השאר, קרפצ'יו, רביולי, ניוקי (שניתן לכתוב עלהם שירה), סלטים נפלאים עם גבינות, פיצה מיוחדת, ולקינוח פנה-קוטה. הטובה שאכלנו מעולם. ליוונו ביין וקינחנו באספרסו. חזרנו מעולפים ומדושנים מעונג ב-23:30.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה