בוקר. ליסט ואני הזמנו מונית לחברת השכרת הרכבים, לקחת את הרכב שהזמנו. הילדים נשארו במלון, בבריכה. פקידת הקבלה עמדה על כך שתראה לנו באיזה ציר לנסוע חזרה. מסתבר, שלא כדאי לנסוע דרך כמעט חצי משכונות העיר. "בעיות עם התושבים שמתעמתים עם המשטרה. לא כדאי לתיירים לעבור שם". הבעיות הינן של מוסלמים מול המשטרה ויתר העולם. מדהים. עיר צרפתית שלא כדאי לעבור במחצית משכונותיה, אלא אם אתה מוסלמי. מה זה אומר על צרפת, על אירופה.
תהליך קבלת הרכב לקח שנים. לבסוף קיבלנו רכב עם לוחית גרמנית. פולקסוואגן פסאט ווריאנט. רכב גדול, עם בגאז' ענק, שנראה כמו רכב ספורט. מנוע גדול וחזק. חלונות קטנים וצרים. ארבע מקומות בלבד. צר וחנוק. המון צעצועים אלקטרונים מיותרים (כמו מגבים עם חיישן גשם המפעיל אותם אוטומטית ובעוצמה משתנה על פי עוצמת הגשם). שנאתי אותו ממבט ראשון. תוך 20 דקות נסיעה קיבלתי כאב גב. נהגתי 2,200 ק"מ באיטליה ללא כל בעייה (פיג'ו 5008) ועם הרכב הזה חטפתי כאב גב תוך דקות. טוב, אין מה לעשות - "זה מה יש".
התחלנו בנסיעה לכיוון האלפים. היעד, שאמוני מונטבלאן, צרפת. 170 ק"מ. הדרך - ללא מילים. נופים מטריפים. עיירות קסומות. ירוק מכל עבר פרט לפסגות ההרים (מעבר לגובה מסויים, כ-3,000 מטר, הצמחייה לא גדלה). לאחר כשעה וחצי של נסיעה הגענו למז'ב (Meg've). עיירה ציורית על פסגות האלפים. תיירותית מאוד ועמוסה בחנויות ובתי קפה. עם זאת העיירה מקסימה ביותר. הסתובבנו. קנינו. לגמנו. התייעצנו בלשכת המידע לתיירים, ועם ערב המשכנו לשאמוני. נסיעה של כחצי שעה. בשאמוני התחלנו לעבור בין בתי המלון ולמזלנו מצאנו מלון מעולה במחיר מצויין (מרקיורי). המלון עשוי כול עץ ולכל חדר מרפסת אישית הצופה אל האלפים לבני הפסגות. המלון ממוקם מרחק של 3 דקות הליכה מהמרכז. עיצוב הפנים יפהפה. בקיצור - מושלם. פרקנו. התארגנו ויצאנו לאכול ארוחת ערב. הבעייה היתה לבחור מסעדה בין עשרות המסעדות שבמרכז. בדיעבד הבחירה לא היתה מוצלחת כל כך והאוכל היה בגדר "בסדר" לא יותר. המסעדות נסגרות פה בערך ב-23:00, שעת אמצע הארוחה באיטליה.
מזג האוויר היה צונן ונעים.ישבתי קצת במרפסת להתאוורר ולהפיג את החום שהצטבר באיטליה.
תהליך קבלת הרכב לקח שנים. לבסוף קיבלנו רכב עם לוחית גרמנית. פולקסוואגן פסאט ווריאנט. רכב גדול, עם בגאז' ענק, שנראה כמו רכב ספורט. מנוע גדול וחזק. חלונות קטנים וצרים. ארבע מקומות בלבד. צר וחנוק. המון צעצועים אלקטרונים מיותרים (כמו מגבים עם חיישן גשם המפעיל אותם אוטומטית ובעוצמה משתנה על פי עוצמת הגשם). שנאתי אותו ממבט ראשון. תוך 20 דקות נסיעה קיבלתי כאב גב. נהגתי 2,200 ק"מ באיטליה ללא כל בעייה (פיג'ו 5008) ועם הרכב הזה חטפתי כאב גב תוך דקות. טוב, אין מה לעשות - "זה מה יש".
התחלנו בנסיעה לכיוון האלפים. היעד, שאמוני מונטבלאן, צרפת. 170 ק"מ. הדרך - ללא מילים. נופים מטריפים. עיירות קסומות. ירוק מכל עבר פרט לפסגות ההרים (מעבר לגובה מסויים, כ-3,000 מטר, הצמחייה לא גדלה). לאחר כשעה וחצי של נסיעה הגענו למז'ב (Meg've). עיירה ציורית על פסגות האלפים. תיירותית מאוד ועמוסה בחנויות ובתי קפה. עם זאת העיירה מקסימה ביותר. הסתובבנו. קנינו. לגמנו. התייעצנו בלשכת המידע לתיירים, ועם ערב המשכנו לשאמוני. נסיעה של כחצי שעה. בשאמוני התחלנו לעבור בין בתי המלון ולמזלנו מצאנו מלון מעולה במחיר מצויין (מרקיורי). המלון עשוי כול עץ ולכל חדר מרפסת אישית הצופה אל האלפים לבני הפסגות. המלון ממוקם מרחק של 3 דקות הליכה מהמרכז. עיצוב הפנים יפהפה. בקיצור - מושלם. פרקנו. התארגנו ויצאנו לאכול ארוחת ערב. הבעייה היתה לבחור מסעדה בין עשרות המסעדות שבמרכז. בדיעבד הבחירה לא היתה מוצלחת כל כך והאוכל היה בגדר "בסדר" לא יותר. המסעדות נסגרות פה בערך ב-23:00, שעת אמצע הארוחה באיטליה.
מזג האוויר היה צונן ונעים.ישבתי קצת במרפסת להתאוורר ולהפיג את החום שהצטבר באיטליה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה