ארוחת הבוקר היתה מהטובות שאכלתי בחיי, ואכלתי בבתי מלון מעולים במדינות שונות בעולם. מעבר לעושר ולמגוון, בפינה עמד טבח והכין אומלטים על פי הזמנה (כשהלקוח בוחר את המרכיבים), אחר מכין וופל בלגי וקרפים. בקיצור, חגיגת אוכל. יצאנו מוקדם. הרכבלים לפסגות נמצאים במרחק הליכה של 5 דקות. לקחנו רכבל לפסגה הראשונה של המונטבלאן. משם רכבל נוסף את הפסגה הגבוהה ביותר שניתן להגיע אליה ברכבל. כ-4,000 מטר. הטמפרטורה למעלה היתה כ-6 מעלות. קרררר. מסביב נוף בראשית מדהים וצחור. הפסגה המתה פעילות של מטפסי הרים וכאלו המבצעים טראקים על הפסגות. מלמעלה ניתן היה לראות את מאות האנשים הנראים כנקודות קטנות ושחורות הנעות על הלבן הגדול. במעלית מיוחדת, ניתן לעלות לנקודה הבנוייה הגבוה ביותר באלפים. קר עוד יותר. ערפל סמיך התחיל לכסות את ההר. השמש נעלמה כמעט לחלוטין. תחושת הקור התגברה. למזלנו באנו מצויידים היטב.
לאחר תצפיות שונות מזוויות ומקומות שונים. לקחנו רכבל מיוחד, שמשך נסיעתו הוא כ-30 דקות והוא יביא אותנו לפסגה האיטלקית של האלפים מומלץ, העובר מעל נופים ורכסים שלא ניתן לתארם במילים. הרוח התגברה והקרון הקטן התלוי בין שמים וארץ התנודד לצדדים בצורה מפחידה. לאחר כחצי שעה הגענו לרכס האיטלקי. תומר הצטלם כשרגל אחת בצרפת ורגל אחת באיטליה. שתינו באיטליה שוקו חם, ויצאנו את הקור והערפל (שהתגבר) לטייל רגלית מעל קרחון קטן. הטיול היה די בעייתי. ראות אפסית כמעט וקור עז, הקרוב ל-0 מעלות. בשלב מסויים התחיל לרדת גשם מעורב בשלג. חזרנו. את הדרך חזרה עשינו בערפל מוחלט. זהו - חורף נחת על האלפים. לשמחתנו, לא לפני שסיימנו את מה שרצינו. בשאמוני, אצנו לקחת רכבת חשמלית מיוחדת (אגב, הרכבת החשמלית הראשונה בעולם) שמטפסת כ-100 מטר לכיוון הקרחון המפורסם של שאמוני (Mer de Glace). ירדנו כ-370 מדרגות (שאותם טיפסנו בדרכינו חזרה) ונכנסו אל מנהרה שנחצבה בקרחון. המנהרה היתה מוצפת באורות צבעוניים ונתנה תחושה של עולם אחר. מדהים. מסתבר שהקרחון זז וזורם כל שנה מספר מטרים, כך שכל שנה המנהרה נחצבת מחדש. אכן, לאורך הקרחון ניתן היה לראות את פתחי המנהרות של השנים הקודמות.
חזרנו. רעבים. למרות השעה המוקדמת יחסית, 17:00, ועקב מזג האוויר הסגרירי ישבנו לאכול במסעדה עממית מצויינת ליד המלון. בעוד אנו סועדים את נפשינו, התחיל לרדת מבול שלא הפסיק גם ביום המחרת. רצנו למלון ובילינו ערב משפחתי ארוך כשבחוץ מזג אוויר חורפי.
לאחר תצפיות שונות מזוויות ומקומות שונים. לקחנו רכבל מיוחד, שמשך נסיעתו הוא כ-30 דקות והוא יביא אותנו לפסגה האיטלקית של האלפים מומלץ, העובר מעל נופים ורכסים שלא ניתן לתארם במילים. הרוח התגברה והקרון הקטן התלוי בין שמים וארץ התנודד לצדדים בצורה מפחידה. לאחר כחצי שעה הגענו לרכס האיטלקי. תומר הצטלם כשרגל אחת בצרפת ורגל אחת באיטליה. שתינו באיטליה שוקו חם, ויצאנו את הקור והערפל (שהתגבר) לטייל רגלית מעל קרחון קטן. הטיול היה די בעייתי. ראות אפסית כמעט וקור עז, הקרוב ל-0 מעלות. בשלב מסויים התחיל לרדת גשם מעורב בשלג. חזרנו. את הדרך חזרה עשינו בערפל מוחלט. זהו - חורף נחת על האלפים. לשמחתנו, לא לפני שסיימנו את מה שרצינו. בשאמוני, אצנו לקחת רכבת חשמלית מיוחדת (אגב, הרכבת החשמלית הראשונה בעולם) שמטפסת כ-100 מטר לכיוון הקרחון המפורסם של שאמוני (Mer de Glace). ירדנו כ-370 מדרגות (שאותם טיפסנו בדרכינו חזרה) ונכנסו אל מנהרה שנחצבה בקרחון. המנהרה היתה מוצפת באורות צבעוניים ונתנה תחושה של עולם אחר. מדהים. מסתבר שהקרחון זז וזורם כל שנה מספר מטרים, כך שכל שנה המנהרה נחצבת מחדש. אכן, לאורך הקרחון ניתן היה לראות את פתחי המנהרות של השנים הקודמות.
חזרנו. רעבים. למרות השעה המוקדמת יחסית, 17:00, ועקב מזג האוויר הסגרירי ישבנו לאכול במסעדה עממית מצויינת ליד המלון. בעוד אנו סועדים את נפשינו, התחיל לרדת מבול שלא הפסיק גם ביום המחרת. רצנו למלון ובילינו ערב משפחתי ארוך כשבחוץ מזג אוויר חורפי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה