ארוחת הבוקר המדהימה התקלקלה במקצת, עקב נוכחותם של מאות תיירים יפנים שגדשו את חדר האוכל. להפתעתינו הרבה הם התנהגו בצורה וולגרית ותוקפנית משהו. חטפו מכל עבר ולא ממש כיבדו את התור. גם מגוון המצרכים היה קטן יותר. לשאלתינו, הסבירו לנו אנשי הצוות כי הם לא מגישים חלק מהדברים כשיש קבוצות יפניות, היות והם נוהגים לקחת עימם "צידה לדרך" וממלאים את התיקים. הצוות הסביר לנו שנבקש כל מה שנרצה והם יגישו לנו לשוחן בפרטיות. מוזר. אורן חיכתה בסבלנות שיחדשו את מלאי הירקות לסלט. עמדה בתור ארוך. כשהגיע תורה התחילו לדחוף מזלגות מכל עבר והיא ממש צריכה היתה להילחם כדי להשיג ירקות. לאחר כחצי שעה התחיל המקום להתרוקן והשקט והשלווה חזרו. אגב, לפני שעזבו את חדר האוכל חלק מהם ניגש לאיזור המיצים והמשקאות ומילא ללא בושה בקבוקים אישיים במיצים שונים. מוזר כבר אמרתי?
התכנית היתה לצאת מוקדם ולהגיע להולנד בנסיעה רצופה. דהיינו, לרדת מהאלפים הצרפתיים לכיוון שוויץ, לחצות את שוויץ, לחצות את גרמניה וחצי מהולנד. למעלה מ-900 ק"מ.
הירידה מהאלפים היתה הזוייה. גשם שוטף. ערפל סמיך. לא ראינו כלום. למעשה מתוך כ-13 שעות נסיעה, 10 היו בתנאי גשם שוטף וערפל סמיך. עצרנו עצירה אחת בגרמניה לאוכל ושיקום הגוף. הרכב, למרות חוסר הנוחיות מותאם למזג האוויר ולמהירויות הגבוהות בגרמניה, והגיע ל-160 ללא כל מאמץ. לקראת הולנד החלה השמש להיראות שוב. בהולנד השמש זרחה והטמפרטורה היתה כ-22 מעלות. אידיאלי. הגענו הביתה, לסבתא, ב-22:00, עם רדת הליל. מתחילים להריח את סוף החופש. לפחות אני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה