יום אביבי בסוף דצמבר

ביום חמישי בערב נערך כנס של הפורום הישראלי לדייג מקיאק, שאני אחד ממנהליו. זה היה הכנס הצפוני הראשון לאחר זמן רב. עמלו על הכנתו לירן, שמשון שאירח את הכנס האפק, רון דדון שעזר להפיק סרטים, רפי שאמור היה לתת את ההרצאה המרכזית ואני שכתב את מצגת הבטיחות וסיוע/ייעוץ כללי.

הכנס היה מדהים מבחינת המקום, הארגון, הכיבוד המעולה שהחברים הביאו (במיוחד הפונץ' החם של שאולי והפריקסה של כרמית, אשתו של שמשון), האווירה ומספר המשתתפים שעבר את ה-70. התל-אביבים שביננו נשארו ללון שם עם כוונה לצאת מוקדם בבוקר לדייג/חתירה במפרץ. סיימתי את הנקיונות וסידור המקום מאוחר מאוד והגעתי הביתה אחרי 02:00. ברור היה לי שאני לא מתכוון לצאת עם החבר'ה ב-05:30. יש גבול גם לתאוות החתירה. החבר'ה יצאו, חתרו, נהנו ואפילו תפסו דגים.

בשבת, נפגשנו במועדון לירן, תומר, שמשון, שלום, ניר, דוד, מיכה, איגור , רמי, מיכה נוסף ואוהד שכבר יצא מוקדם יותר. ארמדה רצינית. חתרנו לחוף השקט. ים מדהים. מזג אוויר הטוב ביותר שניתן לקוות לו. קצת קריר בבוקר (12 מעלות) אך הולך ומתחמם במהירות ל-22 מעלות נוחים להפליא.

תומר חתר לחוף השקט וחזר במהירות לפעולה בצופי-ים. חזר עם ניר ואביו, דוד. לירן התעכב מאחור. זו לו הפעם השניה על הקיאק הפנימי והפעם הראשונה בה הוא מנסה לגרור חוט עם דימוי עם קיאק פנימי. שמשון, שלום ואני חתרנו לכיוון החוף השקט. לפתע טלפון מלירן, שמפר את השקט. "תפסתי דג" קרא הצורה נרגשת. "אני צריך את הגאנצ' דחוף...". גאנצ' זה המוט עם האנקול החד בקצה איתו תופסים ומרמים את הדג לקיאק או לסירה. הגאנצ' של לירן היה אצל שמשון. צעקתי לשמשון והוא פתח בחתירה מהירה. אני אחריו. חותר במהירות כאילו אין מחר.

כשהגענו הדג כבר היה על הקיאק. לירן מאושר ומחייך מאוזן לאוזן. תפיסה ולחימה עם דג מקיאק פנימי הנה חוויה אקסטרימית במיוחד. פלמידה מכובדת, 2.5 קילוגרם. דג ראשון מקיאק פנימי. הישג מכובד.

צילומים. החפה בחוף השקט. חתירה כיפית במפרץ וחזרה למעגן. מסוג הימים שחבל שנגמרים כל כך מהר.

סרט מסעות והרפתקאות מקסים

סיפורם של שני חברים שבנו קיאקים בעצמם ויצאו למסע של 97 יום מאלסקה לסיאטל. מסע הרפתקני של 1,300 מייל באיזורים פראיים עם בעלי חיים ואנשים מיוחדים המאכלסים את נתיב החתירה.

Watch the full episode. See more Reel NW.

מצב הים עדיין 'לא משהו'

ביום שישי הייתי עסוק בדברים שונים והיציאה לים ירדה לעדיפות נמוכה. אני גם צריך להתכונן להופעה שתהיה ביום שבת בעוד שבועיים וקיבלתי קטע חדש לעבוד עליו.

לירן היה בים ביום חמישי ודיווח שהים מטונף אחרי הסערה, וגם מאוד גבוה. צפויות רוחות חזקות גם ביום שישי. אז ההחלטה נפלה - נישאר בבית. עם זאת, נראה היה שמזג האוויר לא היה גרוע כל כך, בדיעבד.

בשבת, תכננתי לצאת בנוחיות, בשעה 10:00 עם לירן לקישון. הים צפוי היה להיות מאוד גבוה וסוער. בשישי בערב הציע שמשון להיפגש בחוף קריית חיים לגלישת גלים. נעניתי. לירן פרסם בפורום ודוד וניר הודיעו שיגיעו. גם איגור.

התעוררנו מוקדם. היה די קריר. התאספנו כולנו בחוף קריית חיים. גלים כאלו לא ראיתי מזמן. מסודרים למדי אך בסביבות 4 מטר. העוצמה והכוח שלהם היו מדהימים. ההתפתחות והשבירות התחילו מאות מטרים מהחוף. לי לא היה חשק של ממש להיכנס למים הקרים יחסית בידיעה שתוך דקות ספורות אני אעבור לשחייה. תומר ושמשון נכנסו עם קיאקי גלים. איגור עם קיאק הישיבה העליונה. כצפוי, תומר התהפך די מהר, גם איגור. שמשון ניצל את יכולותיו והמיומנות שלו לשרוד את הגלים, אך הודה שהים מאוד קשה.

לירן וניר הצטרפו לחגיגת הגלים רק כדי לסיימה במהירות בשחייה ובמאמץ לא לאבד את הקיאק או המשוט. תומר וניר נסעו לצופי ים. שמשון נשאר לבד במים. אני הוצאתי את ערכת הקפה מהרכב והכנתי תה חם לכולנו.
בסביבות שעה 10:00 החלטנו כי העניין מוצה וכדאי לעבור לגזרת המועדון שם חיכה לנו מיכה עם הקיאק הפנימי החדש שלו.

גשם קל ירד באיזור הקישון. מיכה, לירן, איגור ואני החלטנו לחתור את תוך הקישון. מזח היציאה הרגיל שלנו לא אפשר יציאה, עקב הגלים הגבוהים שהציפו אותו. מצאנו נקודה רגועה יותר בקצה המעגן ובקושי רב הצלחנו לשגר את הקיאקים. מיכה ולירן נפלו למים בעת נסיון היציאה. אני, מיומן הרבה יותר משניהם על קיאק פנימי, ועם קיאק נוח יותר, יצאתי ללא כל בעייה. החתירה בקישון היתה נעימה. נעימה מאוד. נוף. שקט. טבע. גשם קל על הפנים. ממש ניגוד של הטירוף אותו חווינו שעות קלות קודם לכן.

בסך הכל, יום מיוחד וחוויתי.

להלן הסרטונים שערך לירן (הצילום נעשה על ידי ועל ידי לירן):

 

לפני הסערה (וקצת במשך הסערה)

לאחר פיגור ללא תקדים, אמור הגשם לחזור ולפקוד את מקומותינו. לחזור בגדול. התחזית מדברת על סופה שלא נראתה כמוה כבר שנים רבות. רוחות עוצמתיות היכולות להגיע עד ל-100 קמ"ש. מפות הגלים נצבעו אפור. אפור משמעו גלים מעל 7 מטר. מדברים על גלים של 10 מטר בים התיכון.הסופה אמורה להיכנס ביום שישי בצהריים ולהגיע לשיאה ביום ראשון.

קבעתי עם לירן ואבינועם לנסות ולהיכנס לים, לזמן לא ארוך בשישי בבוקר. הם, ודורון שהצטרף, נכנסו כשעה לפני שהגעתי למעגן וחתרו לכיוון בת-גלים.

הים היה מבורבר. רוח דרום-מזרחית חזקה, גרמה לכך שלראשונה בחיי גלשתי על גלים (לא גבוהים) בכיוון ההפוך. מהקישון לבת-גלים. מוזר. לאחר זמן לא רב הגעתי לחוף השקט ופגשתי את החבר'ה. מסתבר שאבינועם תפס שני לוקוסים. אחד, הגדול יותר, שמר ואת השני שחרר. עוד אנחנו מפטפטים, חותרים לאיטנו, נשמע הבזזז ואבינועם תפס לוקוס קטן נוסף. קשה היה לו לשחרר אותו בגלל הצורה בה ננעצו הקרסים, אז לירן סייע ולוקוס שחה לשלום.

חזרנו לחוף. מוקדם מהרגיל. הרי הסופה בדרך. התארגנו מהר ונסעתי לאסוף את תומר מבית הספר. אולי נספיק לתפוס קצת גלים. גלים גבוהים לא היו, אבל היתה רוח חזיתית עוצמתית וגלים עצבניים. הרוח עלתה למעל 20 קשר ומידי פעם נשבה בעוצמות של 30 קשר.

תומר נהנה. חתר. התגלגל. נרטב.

לאחר כשעה ומחצה הוא החל להרגיש את הקור. גשם החל מטפטף. הים עלה ועלה. ברחנו הביתה. למקלחת ולמרק החם.

סרטון יפהפה שצילם לירן:

שבת בבוקר. בשעה 6:30 שוחחתי עם לירן ועם שמשון. הסופה כבר כאן ונראה שאין טעם לצאת. בכל זאת החלטנו להיפגש במעגן ולבדוק אופציות. שמשון נכנס למים עם קיאק גלישת גלים, באיזור קריית חיים ולאחר זמן קצר הבין שאין לו מה לחפש שם ויצא. הרוח והגשם הלכו והתחזקו.

תומר הלך לצופי-ים. שמשון נסע הביתה. לירן ואני עמדנו על המזח, מוקסמים מעוצמות הרוח והים. חזרתי מוקדם הביתה, להכין מרק חורפי.

מספר תמונות שהספקתי לצלם במעגן, בקישון:

סופשבוע קשה בכרמל

ביום חמישי החלה השריפה הגדולה בכרמל. אסון הטבע הגדול שהתרחש אי פעם בישראל. 42 איש קיפחו את חייהם, עשרות משפחות איבדו את בתיהם ו-50,000 דונם של יערות וחורש ומליוני עצים הושמדו.

ביום שישי לאף אחד לא היה מצב רוח לבילויים. כמו רבים אחרים צמוד הייתי לרדיו ושידורי הטלוויזיה, עוקב בחרדה אחרי הדרמה והטרגדיה. שריפת ענק בלתי נשלטת מאיימת גם על ביתי, על חיפה.

בשבת החלטנו, לירן ואנוכי, לעבוד על הקיאקים, ללירן קיאק פנימי חדש, ולראות איך העניינים יתפתחו.

להלן הטקסט שכתבתי על השבת בפורום הישראלי לדייג מקיאק (IKF):

יום שבת. מצב רוח לא משהו. הכרמל בוער עשרות הרוגים, עדיין אין אפילו שמות ופנים.
רוח מזרחית חזקה, קרה ונרגזת מפיגה כל חשק לקום מוקדם ולחתור לאנשהו.
לירן ואני מתאמים השכמה נוחה ומפגש בזבולון ב- 8:00. עבודות על הקיאקים.

ללירן קיאק כחול חדש שעוד לא טעם מים; לי יש פדאל לתקן באדוונצ'ר (זה שנשבר בסובב כנרת).

רון דדון אמר שיגיע לנסות את האדוונצ'ר שלי.

שמשון אמר שיצטרף מאוחר יותר.

תומר התעקש שניקח את קיאק ה-WW החדש שלו; הוא חייב לנסותו. אפילו ללא גלים.

שמש חמימה ורוח עזה קבלה את פנינו בזבולון.

מיכה (נימיץ) עשה דרכו במכוניתו הביתה. עצר, הסתובב וחזר לדבר איתנו.

פטפוטים קלים והוא הציע את עזרתו בהתקנת הפדאל החדש.

מזל! התקנת הפדאל היתה מורכבת ממה שחשבתי ואני מניח שללא המיומנות והסבלנות של מיכה הייתי מתייאש.
תודה מיכה!

תומר שעט למים להשתעשע עם הקיאק האדום, שנראה כמו נעל הולנדית.

רון מגיע. לי אין זמן להוציא את הראש מהקיאק.

לירן מארגן לרון את האדוונצ'ר ומדריכו בהפעלת הפדאלים וההגה.

רון יוצא מהמים. חיוכים מאוזן לאוזן. אחרי שטעם את טעמו של האדוונצ'ר, אין סיכוי שישוב לקיאק שלו.

יצא מהמים וכבר התארגן עם לירן להעמיס את הקיאק על הרכב.

תומר יצא מהמים. מחייך מאוזן לאוזן ורץ למסדר בוקר בצופי ים.

שמשון מגיע. גם אוהד.

מסוקים עם דלים אדומים ומטוסי ריסוס שונים טסים ללא הרף מעלינו.

כלי הטיס נוחתים ב"טכני" של חיל אוויר לתידלוק ומילוי.

יושבים לתכנן את המפגש הצפוני על קפה ועוגיות.

שמשון הלך. גם מיכה אוהד ורון.

הרוח נרגעת והים נראה סביר.

לירן לא יכול להתאפק. בצדק. חייב לנסות את הקיאק החדש.

נכנסים למים ונשארים באיזור המוגן יחסית שבין נמל חיפה לקישון ("הבריכה").

לירן מתרגל חתירה קדמית (לאחר שנים על פדאלים ומפרש).
מתקדם במהירות ומצליח לשמור על קו למרות הרוח והזרמים שיוצר השפל.

מתאמנים קצת על הטיות ופריסות.

ניסים מתקשר לבשר על הדג שתפס. שמחים בשמחתו.

חוזרים לחוף. לירן מאושר. מחייך מאוזן לאוזן.

אין כמו קיאק פנימי חדש לשמח לבב חותר.

גם אני לוקח סיבוב קצר על הקיאק. קיאק מדהים, ללא ספק.

עובדים על כיוון הכסא ותמיכות הברכיים כדי שההתאמה ללירן תהיה מוחלטת.

ברדיו נשמעים קולות ראשונים של אופטימיות.

לאט לאט השריפה נכנסת לשליטה.

עוד מעט ייותרו רק גדמים אלמים ושחורים, של מה שהיה "ההר הירוק תמיד".

יוותרו עשרות משפחות שבורות, של מה שהיה פעם משפחות מאושרות.

חושבים על אהובה. דני רוזן. ויתר השמות ללא הפנים.

מסוקים ומטוסים ממשיכים לחוג מעלינו.

חוזרים הביתה. הדלקת נרות. סופגניות.

בכל זאת חייכנו, אפילו רק במקצת, ביום עצוב זה.

הקפת הכנרת

סוף השבוע, שלי ושל תומר ועוד 27 חותרים, הוקדש להקפת הכנרת בקיאקים. האירוע המורכב אורגן על ידי IKF (הפורום הישראלי לדייג מקיאקים) באמצעות אבי גיספן. אבי הפליא בארגון אירוע מושלם שיזכר עוד ימים רבים בחיוך ועם טעם של עוד.

מסלול מעגלי, 29 קיאקים, 3 ילדים בני 13, סה"כ 56 ק"מ של חתירה.

המסלול כאמור, בבוקר שישי מגינוסר לחוף גיא, משם לצמח, לחוף בודד לפני עין גב ומשם לעין גב. חניית לילה בבית הארחה בעין גב וכך הסתיים היום הראשון. ביום השני יציאה לכיוון צפון, נחיתה בשני חופים ללא שם, כניסה לירדן, נחיתה בחוף אמנון וסיום בגינוסר ביום שבת אחרי הצהריים.

מזג האוויר היה כמו על פי הזמנה. בהיר. לא חם מידי. לא קר מידי. ממש כמו שצריך. שום רוח לא נשבה (מה שהפך לבעייה ללירן עם האיילנד והמפרש המדולדל). כל החותרים הפליאו בחתירה יעילה ובקצב גבוה יחסית, כאשר המרחק בין בראשון לאחרון לא עלה על 5 דקות.
תומר ושאר הילדים חתרו כמו המבוגרים ללא כל בעייה. מעורר כבוד. תומר היה מאושר. מלא אנרגיות. גם כשכולנו נחנו על החוף, נשאר תומר בקיאק ועסק בתרגולים ואקרובטיקות.

את הערב בילינו בבית הארחה בעין גב. לירן, שמשון, תומר ואנוכי, חלקנו חדר גדול בנוחיות רבה. מקלחת חמה ומצויינת, מטבחון עם קפה וכיבוד קל. דשא רחב ופינות ישיבה בחוץ. פשוט כיף. ארוחת הערב היתה מפוארת וטעימה להפליא. אבי רכש בשרים מעולים ודורון הפליא לצלותם על גריל פחמים ענקי ברחבת הדשא. סלטים, ירקות, בשרים על האש, בירות ויין, ולסיום פיצוחים. מי צריך יותר.

רוב החבר'ה, כולל תומר קרסו למיטת מוקדם למדי. בשעה שמונה, נשארנו בחוץ בודדים בלבד. מפטפטים ומקשקשים. בשעה עשר גם אנחנו צללנו. ארוחת הבוקר היתה מעולה ועשירה ביותר. אכלנו בחדר האוכל של בית הארחה. החבר'ה תיאמו טרקטורונים עם עגלות לעזור להוביל את הקיאקים למים ולחסוך את העינוי של סחיבתם עם כל הציוד במעלה הגבעה ובחול העמוק.

שמשון ביצע חימום מסודר לכל החותרים וכך התחלנו את היום השני. באטרקציה ביום זה היתה כניסה לנהר הירדן הלא קוצף ולא שוצף. המים היו מאוד קרים.

בסיום החתירה העיר תומר שהיה מוכן להישאר עוד מספר ימים.

הקיץ נמשך

שישי. אספתי את תומר (וניר) אחרי שעות הלימוד ונסענו למעגן. שם הצטרף אלינו דוד אבא של ניר. לירן ועוד שלושה איילנדים הפליגו מספר שעות קודם לכן לעכו. מזג האוויר נראה מצויין. גם הים. התארגנו במהירות, היות ולא נותרו הרבה שעות אור וחתרנו לחוף השקט, כהרגלנו. כשהגענו לחוף השקט עלתה הרוח בצורה ניכרת. רוח צפונית. מהר מאוד עליית הרוח תורגמה לגלים די גבוהים שהתנפצו בתוך החוף. בחוף השקט תומר ואני התאמנו על גלגולים, כאשר תומר עומד במים הקרים למדי ועוזר לי לשפר את הטכניקה. מאוחר יותר, התחלפנו בתפקידים. הגלגול של תומר השתפר בצורה ניכרת. יש מקום לשיפורים נוספים ואז להתחיל לעבוד על הצד השני. ניר ודוד התאמנו בעליה מחדש על הקיאק לאחר פליטה. 

הדרך חזרה היתה מהירה, היות והשמש ירדה וחששנו מירידת הלילה. גלי צד גבוהים ליוו אותנו רוב דרכינו, כך שהחתירה לא היתה קלה.

 

הגענו למעגן ממש עם הדמדומים. במעגן חיכה לנו שמשון עם הצעצוע החדש שלנו. קיאק freestyle קצרצר (Robson Blowfish), במצב מעולה, כמו חדש. עם משוט מיוחד של Robson, אפוד ציפה מעולה וחצאית. לא הספקנו אפילו לראות את הקיאק בחשיכה שהחלה לרדת. שטפנו אותו שטיפה מהירה והשארנו אותו במחסן.

בשבת בבוקר מיהרנו למעגן. פגשנו שם את לירן. כרגיל, חתירה מהירה לחוף השקט. הפעם אני התאמנתי לבד, היות והמים היו די קרים ולתומר לא התחשק. ניר, דוד ותומר חזרו לאחר כחצי שעה למעגן. להספיק למסדר הבוקר בצופי ים. אני חברתי ללירן ויחד חתרנו לכיוון המכון לחקר הימים (שקמונה), שם פגשנו את אוהד, מנסה ומתרגל את המפרש החדש שלו. לאורך כל הדרך הים והרוח היו נפלאים. באיזור שאחרי הכנסייה בבת גלים, החלה הרוח הצפון מערבית לנשוב בחוזקה ולהרים גלים בהתאם. את הדרך חזרה למעגן הקישון עשיתי בחתירה רציפה ומהירה. רוב הדרך גלשתי על הגלים, כך שהמהירות הממוצעת היתה גבוהה הרבה יותר מהרגיל. לפחות 10 קמ"ש.

בסוף היום, לאחר סיום הפעילות בצופים, עלה תומר לראשונה על הקיאק האדום החדש. אהבה ממבט ראשון. היה נחמד לראות את תומר מתרגל סלאלום עם קיאק שנראה כמו נעל הולנדית גדולה. לצערי לא צילמתי זאת.

שגרת קיץ, כמעט

שגרה נעימה אופפת אותנו. מזג האוויר מצויין (לא למשק המים ולחקלאים). הים רגוע לחלוטין. אין אירועים מיוחדים. ביום שישי אספתי את תומר מבית הספר לאחר הלימודים. ירדנו למעגן. אופק וניר, חברים של תומר, הצטרפו אלינו. דוד אבא של ניר חיכה במעגן. חתרנו כולנו חתירה נעימה לחוף השקט. אופק חתר/פידל על האדוונצ'ר. לירן כבר היה באיזור שעתיים שלוש קודם לכן. קיבל חופשה מהמילואים ואץ למים.

בחוף השקט ניצלנו את שעות האור האחרונות ומזג האוויר המצויין לתרגולות. תומר ואני תרגלנו גלגול וניר ואביו תרגלו עלייה מחדש על הקיאק.

חזרנו למעגן בדמדומים. כיף של שישי אחרי הצהריים.

בשבת נפגשנו במעגן בשעה 07:00. לירן כבר נכח, גם אורן היה שם. מאוחר יותר הצטרף דורון. דורון ה. וליאור יצאו זמן קצר לפני זה. ניר ודוד הגיעו והתארגנו לחתירה לעכו וחזרה כחלק מההכנה לסובב הכינרת בעוד שבועיים. לאחר כמה שקות הגיע שמשון עם חבר, דרור, שלא היה בחייו על קיאק. תומר הסביר לו איך לתפעל את האדוונצ'ר. שמשון עשה חימום מצויין לכולנו על החוף, לפני היציאה. יצאנו לכיוון החוף השקט. דרור על האדוונצ'ר ושמשון על המנטה ריי הכחולה שלו, גורר את קיאק הפריסטייל הקטנטן שלו מאחור.בחוף השקט שמשון עבד איתי ועם תומר על גלגולים, תוך כדי שעשועים ופעלולים עם הקיאק הקטנטן שלו. גורם לתומר לקנא ולשאוף ליותר.

בדרך חזרה התחלפנו שמשון ואני בקיאקים. חתרתי בקיאק הישיבה העליונה שלו. קיאק מפתיע. נראה מסורבל וגדול, אבל למעשה נוח ביותר, מהיר ומתמרן בקלות. נראה קיאק מעולה באמת. ב- 10:00, כמתוכנן, תומר הצטרף למסדר הבוקר של צופי ים, אני ניקיתי ואחסנתי את הקיאקים וחזרתי הביתה מוקדם יחסית. לנגן קצת.

להלן סרטון קצר שצילם לירן ביום שישי בחוף השקט:

נובמבר... מי היה מאמין?

שבת בבוקר. התכנית היא לחתור במהירות לחוף השקט. לבצע מספר תרגולים. לחזור במהירות למעגן, כדי שתומר יספיק למסדר הבוקר של צופי ים. למרות היום העמוס והמעייף של אתמול והשינה הקצרה מידי, הכל התנהל כמתוכנן. במעגן פגשנו את לירן ואיגור, ולהפתעתינו את שמשון, שהחליט להצטרף. גם ניר ואביו דוד הגיעו לחתירה מהירה. מיכה, אוהד, דורון וחברו כבר היו בים. מזג האוויר נראה מזמין והים נראה חלק וצלול.

התארגנות מהירה וחתירה. תומר חתר מהר וברציפות. ניר ודוד אחריו. לירן ואיגור התמהמהו קצת מאחור. שמשון ואני חתרנו אחד ליד השני ופטפטנו, תוך המתנות קלות ללירן ואיגור. לקראת החוף השקט הציע שמשון להתחלף בקיאקים. וכך היה. בצענו זאת על המים. שמשון התישב בקיאק שלי. שיחק איתו למשך מספר דקות, כדי לחוש אותו, ואז פתח בחתירה מהירה מעין כמוה ותוך שניות התרחק ממני, משאיר אותי עם לסת שמוטה. כשהצטרפתי אליו, אמר שהקיאק מהיר בצורה יוצאת מהכלל. מזכיר לו קיאק אולימפי. שמשון חתר בנבחרת על קיאק אולימפי מאז הילדות. שמחתי לשמוע זאת.

ניר, דוד, תומר, שמשון ואני נכנסנו לחוף השקט. לירן ואיגור המשיכו לכיוון בת גלים. שמשון התחיל לעבוד עם ניר ודוד על עקרונות חתירה נכונה. מודאג שמא לא יצליחו לעמוד בסובב כנרת בעוד שבועיים. אחר כך נפנה והתחיל לעבוד עם תומר על שיפור טכניקת הגלגול שלו. ניר ודוד התחילו בחתירה חזרה. תומר הצטרף אליהם כ-15 דקות מאוחר יותר ושמשון אחר כך. אני נשארתי בחוף השקט.

עליתי על הקיאק וחתרתי לכיוון שקמונה. הים היה חלק בצורה יוצאת דופן והמים היו צלולים ביותר. ניתן היה לראות את החוף והסלעים בעומק של 20 מטר. מראה נדיר. לאחר חתירה של מספר קילומטרים זיהיתי את לירן והצטרפתי אליו ואל איגור. לא רציתיי לחזור. ים נדיר כזה ומזג אוויר מושלם. מי יודע מתי זה יחזור?

החזרה היתה מהירה ונוחה, עם ים גבוה קצת יותר ורוח צפונית. סה"כ חתרתי 21 קילומטר באותו היום. נובמבר. מי היה מאמין?

גלישת גלים עם שמשון אחרי בית הספר

את יום השישי התחלתי בחתירה נעימה של בוקר לכיוון החוף השקט. לירן, אבינועם ועוד חבר'ה יצאו מוקדם יותר. פגשתי במעגן את איגור ויצאנו ביחד. בחוף השקט פגשנו את אבינועם ומאוחר יותר את לירן. הים היה נוח למדי, אן כי לא ממש רגוע. את הדרך חזרה גלשתי למעשה, עקב הגלים היפים שהתפתחו מאחורי. במעגן התארגנתי מהר ועליתי על הרכב לאסוף את תומר. לירן, הנמצא בחופשת מילואים, לא יכול היה להצטרף.

היה חשש שלא יהיו גלים בחוף הכרמל, אליו נסענו. זאת עקב הרוח הצפונית החזקה למדי. להפתעתינו היו גם היו גלים, ולצערנו יותר מידי גולשים אכלסו את חוף הפיק.

תומר, שהגיע עם אופק חברו, החל לחתור ולנסות להתמודד עם הגלים, תוך המנעות מעשרות הגולשים. לאחר כשעה הוא החל לאמן את אופק בגלגול וגלישה בסיסית.

בינתיים שמשון צלצל ושאל אם אנחנו מתכוונים להישאר בחוף, היות והוא מתכוון להגיע בדרכו מתל אביב. ואכן, לאחר כשעה הגיע שמשון, שלף קיאק פצפון מבגאז' המכונית ואץ למים. שמשון התחיל לעבוד עם תומר על גלישה ועל טכניקת גלגול נכונה כבסיס להתהפכות ודאית. הגלים היו גבוהים למדי וחזקים. זאת היתה הפעם השניה בלבד שתומר מנסה לגלוש עם הקיאק החדש. בעוד שמשון ביצע פעלולים שונים עם הקיאק שלו (היה בעבר אלוף ישראל ב- Free Style), תומר נלחם בגלים ושתה הרבה מי ים. אחד הדברים שלמד בדרך הקשה הוא שהגלים לא מרחמים, ואם פספסת גל, אל לך להתמהמה כי אחיו הבוגר כבר נמצא מאחור עם כוונות זדון.

בסיום היום, לאחר השקיעה, התנסה תומר בקיאק של שמשון ("מוזר ביותר" היתה מסקנתו). תומר סיכם את היום ככיף מדהים והוא אפילו הרגיש שהוא התקדם. הוא למד להתמודד עם הפחד מפני הגלים ההופכים אותך במהירות, למד להתאושש מהם ואפילו שיפר את טכניקת הגלישה.

מיותר לציין כי בסוף היום הוא היה מפורק לחלוטין. מרוצה, אך תשוש.

סוף אוקטובר - ים גבוה וסיור בקישון

בשישי עשיתי לעצמי שבתון. ליסט בחו"ל ויש להכין את הילדים. תומר לסופ"ש בצופי ים ואורן לסופ"ש בחוגי סיור. הים ממילא אמור להיות גבוה מאוד ומזג האוויר אמור היה להיות גשום וסוער.

בדיעבד, חוץ מים גבוה במיוחד, כל התחזיות התבררו כלא נכונות. הגשם נכנס לפנות בוקר בשבת.

בשבת בבוקר תיכננתי לקום בנוחיות, להגיע לקישון ב- 8:30, לעבוד על הקיאק ולבצע שיפורים במושב, ולצאת לגיחת נסיון קצרה בקישון. לירן תכנן לצאת מוקדם יותר עם עוד חבר'ה בעלי האיילנד והמפרש.

כשהגעתי לקישון פגשתי את לירן, מיכה ושאולי מתארגנים. התכנית שלהם היתה "לנגב חומוס בעכו". אני התחלתי לקדוח, להבריג ולארגן את הקיאק. רציתי להגביה את המושב, לקדמו מספר סנטימטרים ולעצב תמיכות ירכיים לקבלת שליטה טובה יותר.

לאחר כשעה, החלטתי לצאת. גל גדול באיזור היציאה, ששטף את החוף הצר, מנע ממני לצאת לבד. חיכיתי שמישהו יגיע לזבולון ויסייע בידי לצאת בשלום אל מול הגל. שיחזיק את הקיאק כדי שאעלה עליו.

החלטתי לנסות ולצאת לים, לכיוון הבויות, למרות התחזיות הקודרות על גלים גבוהים. אכן, הגלים היו גבוהים. להערכתי, ביציאה מהנמל הם היו בין שניים לשלושה מטר. אך הם היו ארוכים ומסודרים יחסית. חתרתי אל מול הגלים ונהנתי מעוצמתו של הים. אני על הקיאק הקטן, על קליפה דקה, ומולי קירות גבוהים של מים ורוח חזיתית חזקה. חוויה מרטיטה. לאחר חתירה של שני קילומטר, החלטתי להסתובב ולחזור. חתרתי לבד ולא נראה לי יום מתאים להיות בים לבד. במידה ואתהפך, קשה יהיה לחזור ולייצב את הקיאק. בחזרה, הגלים אחזו בירכתי הקיאק וממש דחפו אותו קדימה. בינתיים הריפודים שהכנתי מצידי המושב החלו להציק והרגליים שלי נרדמו. כנראה שהם לחצו על וריד כזה או אחר.

נפניתי לכיוון הקישון. החלטתי לחתור שם מעט, להתאמן על חתירה קדמית ועל תמרון. בקישון הכל נראה אחרת. שקט, שלווה. ברווזים צוללים מולי ודגים מקפצים בבהלה מכל עבר. לאחר חתירה לא ארוכה במעלה הנחל ראיתי את דוד ואת אוהד. דוד החל בחזרה למעגן ואוהד הצטרף אלי לחתירה במעלה הנחל. חתרתי בקצב נינוח, מקפיד על תנועות נכונות. אוהד מאחורי. הנחל יפה ורגוע - כאילו לא חלק מהעיר. כשעברתי מתחת לאחד המחלפים נפניתי לאחור ולהפתעתי לא ריאתי את אוהד. המשכתי לבד. הנחל הלך ונעשה צר יותר ויותר. צמחייה עבותה יותר צמחה בגדותיו. הגעתי לבתי הזיקוק וחתרתי ליד ה"לבניות" הארובות והמתקנים הגדולים של בתי הזיקוק. המשכתי אל מעבר בתי הזיקוק. מידי פעם ירד גשם קל. גשם נעים. לאחר מספר קילומטרים במעלה הנחל החלטתי לחזור, כדי להספיק לאסוף את תומר בזמן.

בחוץ הים הראה את כוחו. בנחל היה שקט ורגוע. אין נפש חיה. רק דגים וציפורים ושכשוך המשוט במים. סה"כ חתרתי כ- 14 ק"מ. רובם בנחל.

שישבת - חמסין של אוקטובר

מסורת היא בבית הספר של אורן ותומר (בית הספר הפתוח בחיפה) לקיים יום עפיפונים, באחד מימי השישי של תחילת שנת הלימודים. כיף ססגוני על שפת הים לילדים והוריהם. השנה החלטנו להרחיב את יום הכיף. ירדנו לים בשעה מוקדמת יחסית, 07:00, כך שנותרו לנו כשעתיים ומחצה עד להתחלת יום העפיפונים. ירדנו עם קיאק הגלים החדש, למרות שישענו שגלים לא יהיו וצפוי לנו ים חלק.

הים אכן היה חלק. רוח מזרחית קלה נשבה וגיהצה לחלוטין את הים. היה נעים. החום הבלתי נסבל אמור היה להשתרר מאוחר יותר. למרות השעה היחסית מוקדמת החוף המה אדם. בעיקר השכבה הבוגרת והקשישה שהקדימה קום לטבילה היומית, או שהשבועית.

הים היה צלול ומזמין. תומר התארגן והתחיל לשחק עם הקיאק. המטרה היתה היכרות טובה יותר עם הקיאק בים רגוע. לתרגל תמיכות, פניות, הטיות וכדומה. אפילו לנסות לגלוש על בגלים הקטנטנים בקו החוף.

אורן עמדה מהססת על שפת הים. בתחילה נכנסה עם הרגליים. אחר כך החליפה לבגד ים ונכנסה קצת יותר. מאוחר יותר, תומר הציע לה "סיבוב" על הקיאק, הצעה שנענתה בחיוב. ואכן, במשך זמן מה תומר "הרכיב" אותה על הקיאק וחתר להנאתם.

לקראת שעה 9:10 התחילו להגיע החברות של אורן ושל תומר. הוצאנו את הקיאק מהמים והצטרפנו לחגיגה. לאחר הברכות, הסברים ומופע קצר, חולקו העפיפונים שכל כיתה הכינה מראש. וכל הילידם וההורים נפנו להטיסם. הבעייה היתה שאין רוח. העפיפונים בקושי הצליחו להתרומם לעוגמת נפשם של החוגגים. לאחר זמן לא ארוך התייאשו הילדים מהטסתם והתחילו לשחק, כמנהג הילדים. תומר וחבריו שיחקו עם הפריסבי שלנו. בשעה 11:00, שעה מוקדם מהצפוי, הכריזה המנהלת, אריאלה, על סיום יום העפיפונים (בתנאי אין-רוח) והעברת הילדים לאחריות ההורים. אורן וחברותיה שעטו לים. גם תומר, עם הקיאק. אופק, חבר של תומר הצטרף אליו. תומר התחיל ללמד אותו את רזי הקיאק. כשעה מאוחר יותר הצעתי לתומר להתחיל להתאמן בגלגול אסקימוסי עם קיאק הגלים. נכנסתי למים והתחלתי לעבוד איתו. די מהר הוא השתלט על הטכניקה והתחיל להתגלגל בצורה חופשית.

בהמשך, אורן שיחקה עם חברתה ואפילו חתרה קצת על הקיאק. תומר לימד את אופק איך להיחלץ מהקיאק ואחר כך עבד איתו על גלגול. לקראת סוף היום אופק כמעט והצליח לבצע גלגול בכוחות עצמו. חזרנו הביתה עם חשיכה. עייפים.

לצערי לא צילמתי את כל יתרת היום. בעיקר כי התרגולים של תומר ואופק נעשו במרחק מהחוף ולא היה טעם לצלם זאת מהחוף.

קבעתי עם לירן להיפגש בזבולון בשעה 7:00. לפי התכנון אמורים היו לצאת הרבה מאוד חותרים: לירן, מיכה, אוהד, שאולי, דורון, ליאור, אופיר, אורן, אריק ואשתו, ניר, דוד אבא של ניר, אני ותומר. לפני היציאה מהבית נוכחתי שתומר עייף מאוד. הצעתי לו לחזור לישון ולצאת מאוחר יותר לצופי-ים בכוחות עצמו, עם ההסעה. להפתעתי הוא קיבל את ההצעה וחזר לישון.

הים כבר לא היה חלק ורגוע. היה רכיב צפוני שגרם לגלים שחדרו למעגן וברברו את הים. יצאנו. סוולים ארוכים ורוח צפון-מערבית.גם הראות לא היתה משהו. אובך שכזה. חתרנו לכיוון המכון לחקר הימים. כבר בחוף השקט נכחנו בקיומם של גלים גדולים המתנפצים אל תוך החוף. הרוח הצפונית יצרה סוולים גבוהים שהלכו והתרוממו.

לאחר שעברנו את הקזינו בבת גלים חטפנו רוח חזקה אל מול הפנים. הים היה בהתאם. קצף התחיל להיראות מסביב. הרוח עלתה לכ-15 קשר. חתרתי בהנאה מרובה אל מול הרוח. תוך כדי חתירה תרגלתי שיטות חתירה שונות. לפתע הטלפון צלצל. מסתבר שהרכב של לירן חוסם את היצציאה מאחד המחסנים והם לא יכולים להוציא סירה גדולה שאמורה להשתתף בתחרות בנהריה. בדיעבד התברר כי העניין הוא קשקוש וניתן היה לצאת ללא כל בעייה. בכל מקרה, לירן הסתובב, פתח מפרש והתחיל בחזרה לחוף. גם אני הסתובבתי והתחלתי בחתירה נמרצת חזרה. החתירה חזרה לא היתה קלה, לפחות בחלקה הראשון, עקב הגלים מאחור שדרשו מאמץ לשליטה בקיאק. סך הכל חתרנו כ-18 ק"מ.

בינתיים, בצופי-ים היה יום קיאקים. החניכים עלו בזוגות על הקיאקים והשתתפו בתחרויות ומשחקים. הקבוצה של תומר זכתה במקום ראשון בטורניר הכדורסל-קיאק, ותומר וניר בקיאק זוגי, זכו במקום ראשון בתחרות "הקדרים באים" בגרסת הקיאק. חבל שלא ידענו ולא היינו שם לצלם.

סדנת חתירה וחתירת שבת רגועה

סוף שבוע עמוס עבר על כוחותינו. בשישי סדנת חתירה שאורגנה על ידינו במסגרת פורום IKF. בשבת חתירה נטו בים מדהים ובמזג אוויר מעולה. תכננו לקנח בגלישת גלים, אך לצערינו, זה לא הסתייע.

זה מזמן לירן ואנוכי החלטנו לארגן סדנת חתירה. כזו שתתמקד בחתירה נכונה. ההיבט התיאורטי והתנסות מודרכת. שמשון הציע עצמו בתור מדריך. לשמשון עבר עשיר של חותר מקצועי הן בקיאקים אולימפיים, קיאקים ימיים וקיאקי גלים. לשמשון זכיות שונות באליפויות ותחרויות בישראל ובעולם.במקריות מפתיעה לפני כשבוע התקיים מפגש של הפורום בחנות ימית במרינה של תל-אביב ובה נשא הרצאה זיו בן יוסף. זיו היה חותר אולימפי שהתחרה באולימיידה ואימן במשך שנים את נבחרת ישראל בקיאקים. נושא ההרצאה היה חתירה נכונה.

ההרשמה לסדנא היתה מעבר למצופה והיינו חייבים לסגור אותה כאשר מספר המשתתפים הגיע ל-14. לירן ארגן את מועדון זבולון עם כיבוד, מים רותחים וקפה. כסאות ישיבה וספסל לתרגול. ללא תקלות אי אפשר, אך ךמזלינו התקלות היו מינוריות. באותו יום התקיים שיוט פלצור, כך שהאיזור המה אדם ופעילות מעל ומעבר למקובל בימי שישי. הים היה גבוה ומאתגר וממש לא מתאים לסדנת חתירה.

לקראת שעה 8:00 החלו המשתתפים לזרום. הרחבה מול מועדון זבולון נצבעה בצבעים חזקים ועליזים של קיאקים שונים ומשונים. כיבוד וקפה חם, היכרויות, לחיצות ידיים וחילופי דברים. כמו בכל מפגש ידידותי. שמשון ביקש להתחיל וכולנו התיישבנו חצי גורן סביבו. בשקט ובצניעות הסביר שמשון והדגים את העקרונות של החתירה קדימה. לאחר סבב שאלות, הוא עבד עם כל אחד באופן אישי על הספסל. כל משתתף קיבל הערות והכוונות. כל אחד לרמתו. לאחר החלק התיאורטי התחילה הנהירה למים.

קבוצה של 14 קיאקים צבעוניים הנה מראה מרהיב. חתרנו לכיוון ה"בריכה". האיזור שבין נמל חיפה לנמל הקישון. האיזור שבעבר נקרא חוף שמן. הגלים באיזור, הרגוע בדרך כלל, מנעו כל אפשרות של חתירה קדמית רגילה. רוח צפונית חזקה הפכה את האישור לרוגש עם גלים לא סדורים המגיעים מכל הצדדים. לחלק מהחותרים, הפחות מנוסים, זה היה אפילו מפחיד. החלטנו לחזור ולחתור אל תוך הקישון. אל הנחל עצמו. לא הייתי שם מעולם למרות שהוא מרחק של 10 דקות חתירה. ואכן, במעגן הקישון ובמרינה הים היה שליו ורגוע. תוך מספר דקות הגענו אל שפך הקישון. הפתעה.

בין הרציפים, המנופים, האוניות והיאכטות התגלתה פינת טבע יפהפיה. תוך דקת חתירה מהשפך נגלה לעיננו נחל מקסים שמזכיר את אירופה יותר מהדימוי השלילי שדבק לקישון. ציפינו לחתירה בתוך מדמנה מצחינה של מי שופכין ושפכים תעשייתיים. המציאות היתה שונה לחלוטין. מים נקיים, ללא כל ריח. צמחייה עבותה לאורך הגדות. ציוץ ציפורים. אנפות, ברווזים, שלדגים ושחפים. המווני דגים קופצים מכל עבר, מתחמקים בבהלה מהמוני היצורים הגדולים שפלשו לחלקת אלוהים שקטה זו. שימשון עבד ותירגל באופן אישי כל אחד מהחותרים. אני החלטתי לעבוד על יציאת המשוט מהמים. נקודה שרוב החותרים מזניחים. התחלתי בחתירה ומהר מאוד נותרתי לבדי בטבע הקסום הזה. חתרתי עד לגשר של הכביש המוביל לקריות. החרדתי דגים וציפורים שקפצו ועפו מסביבי. תענוג. איזו החמצה. זה היה יכול להיות אחד מהמקומות היפים בארץ. מוקד עלייה לרגל של שוחרי מים וטבע.

התחלתי לחזור בחתירה מהירה כדי להיווכח שהדבוקה החלה בחתירה למועדון. במועדון, שמשון סיכם את היום ואנחנו הודינו לו בחום. שטיפה, ארגון והביתה. אחד מהימים היותר מוצלחים.

באותו היום, יום שישי, אורן הזמינה מספר חברות למסיבת פיג'מות, כחלק מאירועי יום הולדתה שחל באמצע השבוע. המסיבה נערכה בגן של ליסט, שאורגן בהתאם. תומר ואני נכחנו בגן עד שעה 00:30 ואז נכנענו לעייפות וחזרנו הבייתה לישון. בבוקר שבת התעוררנו מוקדם ויצאנו לים, לחתירה מהירה של בוקר. תומר צריך היה להגיע לצופי-ים עד ל-09:30. באותו יום נערך משט אח"י אילת. במעגן פגשנו את לירן, מיכה, דניאל, שאולי, אורן ובנו החייל אביאל. נתתי לאביאל את קיאק האדוונצ'ר שלי כדי שיצא עם אביו לחתירת דייג.

תומר ואני התארגנו במהירות ואצנו למים. התחלנו בחתירה מהירה לכיוון הבויות. הים היה נפלא. ממש לא דומה ליום האתמול. סוולים גבוהים, אך ארוכים ומסודרים, עם רוח צפון מערבית. התקדמנו במהירות, מתרגלים חתירה נכונה. מהר מאוד הגענו לבויות. מנוחה קלה לשתייה ופטפוט וחזרה. החזרה היתה מורכבת יותר. הים עלה אף יותר והגלים היכו בצידי הקיאק. לייצב את הקיאק לכיוון המתאים דרש מאמץ לא מבוטל וטכניקה נכונה. לשמחתי תומר הסתדר ללא הורדת הגה. בשעה הייעודה בצענו החפה במועדון. תומר התארגן והצטרף לצופים. אני שטפתי את הקיאק שלו, ביצעתי כמה שיפורים בקיאק שלי. תמיכות טובות יותר למותניים ולירכיים ויצאתי לים בשנית. הפעם לכיוון בת גלים. מזג האוויר היה מדהים. רוח, אך לא חזקה מידי. גלים, אך לא גבוהים מידי. עננים אפורים וציוריים כיסו את השמיים והסתירו את השמש. לים היה צבע עמוק ומיוחד.לא היה חם. יום שמש סתווי. כשהתקרבתי לאיזור החוף השקט ראיתי מפרשים של איילנדים באיזור עגינת האוניות. חתרתי לכיוון כדי לגלות שמיכה, שאולי ודניאל בדרכם חזרה. נפרדנו. חתרתי לכיוון החוף השקט. לירן התקשר לברר היכן אני. סיכמנו להיפגש עוד מעט בחוף השקט. הוא היה באיזור המכון לחקר הימים.

בחוף השקט פגשתי את אורן ואביאל. נחים לפני החתירה חזרה. מייד לאחר עזיבתם נראההמפרש של לירן באופק. הוא הגיע עם חיוך ובידו דג נאה למראה. אינטיאס שנתפס בגרירה ליד השובר. הבנתי למלירן שה מעין תקדים היות ודג מים עמוקים זה אינו נתפס בגרירה בדרך כלל. לירן התחיל לנקות את הדג כשכלב חמוד התעניין בנעשה. זה היה מחזה משעשע לראות את לירן מתחמק מהכלב הסקרן.

החזרה היתה מהירה אודות לגלים והרוח הגבית. תומר סיים בינתיים את הפעילות. בדיוק בזמן שמשון צלצל והציע להיפגש לגלישת גלים בחוף הכרמל. הסכמתי. לירן אמר שיצטרף גם כן. בדרכינו לחוף הכרמל צלצל שמשון וביטל בצער רב את התכנית. "מאוחר מידי", אמר, ו"המשפחה לוחצת לצאת לחוף הקריות" הוסיף. האמת שהוא צדק והערב ירד מהר מהצפוי. החלטתי לחזור הביתה, ממילא הגלים לא היו משהו. יום השבת הוקדש כמעט כולו לחתירה. מעל 18 ק"מ, רובה חתירת בדד.

קיאק חדש במשפחה

תומר מאוד אוהב לגלוש גלים בים. אני פחות מתלהב מזה. בכל הזדמנות, תומר מנסה לגלוש עם הקיאק הימי הארוך שלו. עם קיאק ימי שנועד לשמור בקנאות על כיוון קשה לתמרן בגלים, לסובב אותו, ולבצע תרגילים שונים. הוא נועד לטוס קדימה על הגל בקוו ישר, אם הכול עובד כמו שצריך.

שמשון (מימית) הציע לנו מזמן להפגש ולחתור/לגלוש ביחד. עד היום זה לא יצא. גם בגלל שבימי שישי הוא בתל-אביב. לפני מספר ימים הוא כתב לי שיש לו קיאק גלים מצויין, משומש, שתומר יכול לנסות ולהתנסות. בשבוע שעבר קפצתי אליו ולקחתי את הקיאק. קיאק קצר ושבע קרבות, על פי הצלקות שעליו. נראה קיאק נחמד למראה. בדיעבר התברר לנו שהוא מבוסס על קיאקי סלאלום (ענף אולימפי). תומר לא יכול היה לחכות עד ליום שישי בציפייה להתנסות עם הקיאק. שמשון המליץ להתחיל במים רגועים ושקטים וללמוד לעבוד עם הקיאק.

היום, לאחר חתירת הבוקר, העמסתי את הקיאק על גג הרכב ונסעתי לבית הספר לאסוף את תומר ואת ניר לחוף הכרמל. לירן שעסק בעברו בגלישת גלים יחכה לנו בחוף, בנקודה המתאימה לגלישה. מצפה לנו ים גבוה במיוחד.

אכן, האיזור אליו התכוון לירן היה עמוס בגולשים המתמודדים עם גלים גבוהים, לא סדורים ומהירים. ים אידיאלי לגולשי גלים מנוסים, פחות לגושי קיאקים ובודאי לא להתנסות הראשונה של תומר.

תומר, להוט להיכנס למים לבש את החצאית, איפוד הצלה וקסדה. להפתעתינו החצאית שלו היתה גדולה מידי ולא התאימה לקיאק. החצאית של ניר התאימה לקיאק, אך לא לתומר. אלרתרנו מעין סגירה לחצאית (שבדיעבד גרמה לכניסת מים רבים לקיאק) ותומר יצא לדרך. בחרנו נקודה רדודה יחסית, רחוקה מעט מיתר הגולשים ועם גלים פחות גבוהים. מהר מאוד תומר התהפך. לאט לאט ההתהפכויות התמעטו ותומר רכש ניסיון וביטחון. בכל מקרה ובכל אופן ההנאה היתה מרוחה לו כעל כל הפנים. לירן ואנוכי צילמנו, אך לי נגמרה הסוללה מהר מאוד (פשלה שלי).

לקראת ערב, תומר הפגין שליטה לא רעה בקיאק, למרות הגלים המטורפים שלא ניתן היה לחצותם ולהסתובב בנחת כדי לגלוש עליהם. הקיאק נראה כמבטיח מאוד. יש לו כוח פריצה מעולה אל הגלים והוא מתמרן מצויין. תומר יכול היה לסובב אותו 180 מעלות בקלות רבה. החיסרון שלו בא לידי ביטוי בהתהפכות. הקיאק מתמלא מים וקשה מאוד לרוקנו, מה גם שהדבר חייב להעשות בחוף. אסקימו-רול יפתור את הבעייה, אך יש להתאמן עליו במים עמוקים ושקטים. בכל מקרה לא ניתן היה לבצע גלגול באיזור הרדוד ("אסקימו-חול").

כעת יש להתאים לקיאק חצאית, למצוא פיתרון סביר לצמצום כמות המים שהוא בולע ולקבל הדרכה וליווי מתאימים כדי שיוכל להתקדם.

סוג הקיאק הוא Prijon Fly.

להלן הסרטונים שיצר לירן מהחומרים שצילם:


קיאק גלים חוף הכרמל חלק 1 from liran on Vimeo.



קיאק גלים חוף הכרמל חלק 2 from liran on Vimeo.

היורה, גשם ראשון במפרץ חיפה

תחזית מזג האוויר מזהירה מגשם, גלים גבוהים ורוח. מעין חורף. אני מחליט לצאת קצת מאוחר יותר. אם ממילא כבר לא חם והים אמור להיות גבוה, אז מה הטעם בהשכמה מוקדמת?

מגיע למעגן בניחותא ב-8:30. המפרש של לירן, שיצא מוקדם הרבה נראה באופק לכיוון המעגן. מזג האוויר נראה מצויין, עם עננים אפורים באופק. הים נראה חלק למדי והרוח הייתה בדיוק במידה המתאימה. התארגנתי במהירות. פטפוט קל עם אייל וגדי שחזרו מחתירת יום השישי ולמים. בכניסה למעגן פגשנו את דורון ה. ואת ליאור, חוזרים בידיים ריקות (קיאק ריק) מחתירת/דייג הבוקר. שלום, שלום וממשיכים. מחוץ לשובר, לכיוון בת-גלים, נצפה דורון, בקיאק האדום. לירן משוחח איתו בטלפון. על פי לירן הוא היה אמור להיות עם איגור. דורון אומר שהוא לא פגש את איגור. לירן מנסה לאתר את איגור ומוצא כי הוא בחוף השקט. הכל בסדר. כולם בסדר. ממשיכים לחתור. ים נפלא. השמיים ציוריים והכל נראה ערוך ומוכן לגשם הראשון. יש מן דרמה באוויר. כזאת שלפני סערות או גשם כבד.

לקראת החוף השקט הרוח מתגברת והגלים הולכים וגובהים. רוח דרום מערבית עם סוולים ארוכים ומסודרים. ממול הגיח איגור. חותר לאורך השובר של ה"פוליגון". פניתי לכיוונו. שוחחנו קלות. הוא ולירן המשיכו לחתור לאורך השובר בניסיון לדוג משהו. על פי כולם - הים נקי מדגים. מוזר. דווקא מזג האוויר נראה מתאים לדייג, על פי התיאוריה. פניתי לכיוון החוף השקט.

החוף השקט היה שקט. נטוש. עונת הרחצה הסתיימה יומיים קודם. החוף ההומה אדם בימי שישי נראה מיוחד בשממונו. כמו רחוב סואן ביום כיפור. אין נפש אדם. רק דגלים המתנופפים ברוח ורעש גלי הים. בצעתי החפה רכה ויצאתי מהקיאק להתמתח. לבדי בכל המפרץ הקטן של החוף השקט. תחושה מיוחדת ונעימה. עוד אני לוגם בעיני את המראה ומפנים את התחושה, חשתי בטיפה הראשונה על אפי. בתיזמון מושלם התחיל הגשם לטפטף. הטפטוף הולך ומתגבר. מרחוק אני רואה את איגור ולירן נעים לכיוון החוף.

עמדנו על החוף השומם. הגשם הלך והתחזק. באופק נשמעו רעמים ונראו ברקים. התפעלנו מהתחושה והמראה. לירן ואיגור חששו קצת מהברקים. התורן של לירן והחכות עשויות קרבון וברקים יכולים להימשך אליהם. השמיים החשיכו יותר ויותר והגשם הפך כבד יותר. החלטנו לחזור למעגן הקישון.

החתירה חזרה היתה מיוחדת גם כן. ים עובד ומטלטל, ענן אפור וסמיך עם ראות נמוכה וטיפות גדולות, גדולות ניחתות בעוצמה עלי ועל הקיאק ומשמועות נקישות חזקות. הטיפות הראשונות של היורה גדולות במיוחד, עקב תכולת האבק הגבוהה באוויר.

ההנאה היתה מושלמת. מים מלמטה. מים מלמעלה. כולי רטוב מהגשם וחם ממאמץ החתירה. ימים כאלו הם הסיבה וההצדקה האמיתית לקיאק.

חזרה מקפריסין - היה מדהים - דו"ח ראשוני

הבוקר, יום שבת חזרנו לישראל. החזרה היתה מוקדמת מהמתוכנן תודות לים ורוח מעולים שסייעו בידינו לחזור בכ-20 שעות מוקדם יותר.

אני מתכוון להפיק דיווח מפורט לכל יום ויום בליווי סרט ערוך ומתאים, אך הדבר כרוך בעבודה רבה. על כן להלן עדכון תמציתי וקצר יחסית, המתבסס על הדו"ח שכתבתי בפורום של IKF, עם שינויים ועריכה קלה.

"לאחר מסע "מפרך" בים התיכון חזר בהצלחה (אך ללא רצון רב) צוות קפריסין 2010, מרוצה, שמח ועם עוד כמה קילוגרמים במקומות הלא נכונים. על עבדכם הוטלה המשימה הקדושה של כתיבת הדו"ח הראשוני וכל היתר יצטרפו בהתאם.

ראשוני, כי בהמשך ייכתב דו"ח מלא עם תמונות וסרטים כיד המלך (סה"כ צולמו סרטים ותמונות בנפח כולל של כמעט 30 ג'יגה). ראשוני, כי בלי לרוץ ולספר לחבר'ה ההנאה הנה חלקית בהחלט - ואנחנו הרי רוצים הנאה שלמה ומלאה.

מסקנות ראשונות ומיידיות:

1- אנשי IKF התגלו כאנשי ים וספנים קשוחים בהחלט. למרות הסערה שפקדה אותנו (ועליה עוד יסופר), רוחות צפוניות עזות עם גלי חרטום, ירכתיים וצד - אף אחד, אני מדגיש, אף אחד, לא הקיא וכולם תפקדו להפליא (תיפקדו, משמע המשיכו לאכול ולשתות ללא הרף)
2- אבי ורונן הנם שפים מפנקים שחובה שיהיו בכל צוות ומשלחת

3- טונה אלבקור הוא דג יפהפה ומרשים, אך טעמו ואיכותו מענגים אף יותר

4- שום בחורה, בכל גיל, יופי, מצב לבוש וכן הלאה, לא יכולה לרגש 8 גברים קשוחים מ-IKF כמו שמרגש הקליקר שמתחיל את הבזזזז המיוחל

5- שום צוות קרב בחיל הים לא יכול להגיע לביצועים טובים יותר מצוות הקרב של IKF בהינתן הבזזז. אנשים קופצים מהמיטה עם הגאנץ' שישנו איתו במיטה, עם הסכין הארוך לפילוט, אחד אוחז בחכה, השני אוחז באחד שאוחז, השלישי אוסף את החכה השניה, הרביעי וחז בזה שאוסף, החמישי מתווכח עם טוביה הסקיפר ומנסה לשכנע אותו לכוון את הסירה כאילו היתה קיאק, השישי מצלם, השביעי מתרוצץ מצד לצד בהתלהבות והשמיני מחלק הוראות לכולם, למרות שאף אחד לא מקשיב לו. מי שלא ראה את שמחת הבזזז, לא ראה שמחה בחייו

6- בעת מצוקה, גם שקיות ניילון בלב ים מספקות ריגוש רב (כשהן מפיקות את הבזזז המיוחל)

7- מי קפריסין יפים וצלולים להפליא, אך לא מתאימים לסוג הדייג והדגים אליהם אנו רגילים

8- האוכל המקומי שווה ומומלץ
9- אין כמו לבצע החפה לצרכי "מנוחה" בחוף העמוס לעייפה בתיירות אירופיות, עם או בלי, הרובצות לתומן על ספות השיזוף, ומשתאות למראה 8 גברים קשוחים למראה המגיחים מהמים הרגועים עם כלי המשחית הצבעוניים שלהם. שמחנו לרגש גם את באי (באות) החופים בקפריסין
10- כמות ה"קטעים" ו"צחוקים" שעשרה גברים יכולים לייצר במשך שישה ימים יכולה למלא מדף שלם בספרייה ציבורית

11- הטעם הממכר של ה"עוד ועוד" אינו יורד בצחצוח השיניים

אז מה היה לנו, בתמצית:

הצוות כלל את אבי , רונן , צביקה , אייל , ניסים, אביהו, לירן ואותי. לצוות IKF התווספו טוביה הסקיפר ונתיב ששימש כסגן שלישי לסקיפר.

היאכטה שזכתה בכבוד לארח אותנו היתה קטמרן מפוארת מסוג לגון 380, באורך של 12 מטר.

ארגון היאכטה נעשה ב-26 ספט' 2010 אחר הצהריים. היציאה מהרצליה היתה בשעה 8:00 בתאריך 27 ספט' 2010.חזרנו ב- 1 אוק' 2010 בשעה 05:30. הגענו ללרנקה ב-28 ספט' בחצות. עזבנו את לרנקה ב-30 ספט' בשעה 20:00. התכנית המקורית היתה לעגון בלאצ'י, צפון מערב קפריסין, ולחתור במפרצים קסומים ושוממים לכיוןן פאפוס.

היציאה היתה חלקה. עם היציאה מזגנו אוזו בכוסיות, נתנו את ברכת הים, כיבדנו את נפטון במנה גדושה ושתינו לחיים. מייד אחר כך אבי ורונן פינקו אותנו בארוחת שחיתות (שהיתה הראשונה בשרשרת מוצלחת) המבוססת על שקשוקה ריחנית וסלט מרענן. ההפלגה התנהלה על מי מנוחות. רונן הציע להכין סנוויצ'ים עם מיונז, עגבניות, וסלאמי - כדי שהפה שלנו לא ישתעמם חלילה ואז נשמע הבזזז הראשון. הספינה תפקדה כגוף אחד, להוציא טוביה הסקיפר, שצעק וחרד שהחוט יסתבך במנוע. באופן טבעי, אף אחד לא התייחס אליו ברגע מרגש זה. לאחר קרב לא פשוט עלה האלבקור הראשון לספינה. תוך דקות הספינה נראתה כמו בית מטבחיים בסוף יום עבודה. הרצפה, הבגדים והקיאקים מרוססים ונוטפי דם. לא משהו שעשרים דליי מי ים לא יכולים לפתור. אבי, בסיוע אייל, הפליא בפילוט ופריסת הדג. פחות משעה לאחר שהיצור הנפלא הזה הורם מהמים, הוא שהה כאורח כבוד בקיבותינו. עוד אנו מתענגים על הטעם הנפלא ועל הריגוש נשמע הבזזז השני. הפעם הופקו לקחים ובוצעו תרגולות שונות באופן מהוקצע להפליא. אכן, אחיו הגדול של האלבקור הקודם הועלה אחר כבוד לספינה. פולט ונשמר במקרר ליום המחרת.

בלילות התחלקנו למשמרות בנות שעתיים בהן כל זוג שימש כתצפיתנים (מעין רדאר אנושי). למחרת היום התחיל, כצפוי, הים לעלות. גם הרוח. אך, בניגוד לצפוי, העניין התפתח לסערה בעוצמה של Force 7. להזכירכם, רוח של למעלה מ-35 קשר וגלים מעל 5 מטר. במשך שעות הרגשנו כמשתתפים בעל כורחינו בסדרת הסרטים של דיסקברי על דייג בתנאים קיצוניים. היאכטה עלתה וירדה מצד לצד בשיפועים מטורפים, כאשר גלים גדולים מתנפצים על החרטום ומהצד ושוטפים את הסירה בעוצמה. למרות הסערה, אף אחד לא הקיא, או הרגיש לא טוב. ואייל התעלה מעל כולם כי את מרבית הסערה הוא בילה בשינה עמוקה והתעורר עם המסקנה הנחרצת "שכיף לישון ב- Force 7."

היה ברור כי במצב זה אנחנו חייבים לשנות תכניות ולחפש מקלט באיזור המזרחי המוגן של קפריסין - יעני, לרנקה. בבוקר, הצלחנו לצוות אלינו את האוטובוס האדום. ספינת טיולים שטוחה וארוכה, עם מנועים רבי עוצמה, שניתן להעמיס ולפרוק ממנה את הקיאקים בקלות מרובה. האוטובוס האדום ילווה אותנו בדרכינו בקפריסין. כך גם נודע לנו שבאיזור לאצ'י שבו היינו אמורים להיות יורד גשם והאיזור סוער. איזה מזל שאנחנו לא שם. היציאה הראשונה היתה לכיוון אייה-נפה. המפרץ והחוף הידועים ביופיים ויופיין של המשתזפות בו בלבוש (או אי לבוש) מינימלי. ירדנו מול מצוקים עם מים צלולים להפליא וחתרנו/דגנו לאורך החופים הואכה אייה-נפה. בדרך בצענו החפה בחוף עמוס תיירים ותיירות מאנגליה. מנוחה, קפה ולמים. סיימנו בכניסה מרשימה למפרץ ולחוף של אייה-נפה. בדרך אבי תפס לוקוס. צילם ושחרר. היום המדהים הסתיים בארוחה מדהימה לא פחות במסעדה מקומית.

קבענו עם אנדריאס, זה מהאוטובוס האדום, שיבוא לאסוף אותנו ב-06:00 בבוקר לכיוון הפוך. למפרץ בו רגילים המקומיים לדוג ובו נתפוס "במאה אחוז" דגים. בשעה 05:00 היינו כבר על הסיפון, מתארגנים, שותים קפה חם של בוקר וצופים בזריחה מרשימה. 06:00 לא דגים ולא אנדריאס, גם לא בטלפון. בשלב זה התחילו הבדיחות השחורות. את הקיאקים השארנו בלילה על האוטובוס, כך שהחבר'ה התחרו בינהם על ספקולציות לגבי מה עשה אנדריאס עם הקיאקים שלנו, ולמה הוא לא הגיע.

ב-07:15 הגיע כמאל. סיפורים של "אכלו לי, שתו לי" ואנחנו מחלנו ועלינו על הסירה דוהרים ליעד. ביעד נצפו מספר סירות דייג, באיזור מקסים, עם מים עמוקים וצלולים. לצערינו התברר כי הדייג המקובל שם הוא מסוג בולוס ולא גרירה. החבר'ה גררו, ג'יגגו ונהנו מהמים והנוף. רונן ואני רדפנו אחרי סירות שבאופק, אך ללא דגים. התכנסנו כולנו בחוף יפה, במפרץ קרוב והמתנו לאוטובוס האדום. רונן תפס בדרך אבו-נפחא. נראה שונה מהזן שלנו, מגעיל באותה מידה. הדייגים שם מספרים שהוא הגיע אליהם בשנתיים-שלוש האחרונות ועושה להם שמות בחופים.

חזרנו ליאכטה ב-14:00. קשירת קיאקים, מקלחות, שירותים, נשנושים ובירה והתארגנויות להפלגה. אחר הצהריים הלכנו לעיר, הפעם למסעדה אחרת. היה פיצוץ. מישהו הזמין קפה טורקי. המלצר הביט בו ואמר " יש לנו קפה יווני שהוא כמו טורקי, אבל אם אתה רוצה לקרוא לו טורקי, אז המחיר הוא כפול". כולנו מחאנו כפיים. טיילנו בעיר, קנינו השלמות אוכל וחזרנו ליאכטה.

ב-20:00 הרמנו עוגן. בתחילה ההתקדמות היתה איטית. מאוחר יותר הרוח עלתה בכיוון ובעוצמה הנכונה והיאכטה התחילה לטוס. שתי חכות מאחור, ואנחנו בשלנו - צחוקים, נמנום מזדמן, אוכל ושתייה. הים היה גבוה למדי, אך לטובתינו (כנראה שהעניין הזה של שתיייה חריפה לנפטון עוזר).

כ-100 ק"מ לפני ישראל נוצר קשר עם חיל הים שהתחיל ללוות אותנו. את פנינו קיבלה ספינת דבורה שבחנה אותנו מכל עבר. ב-20:00 נקשרנו במרינה בחיפה. חיפה יפהפיה בלילה, מהים. טוביה הסתבך בכניסה המורכבת למפרץ הרוגש וקילל נואשות. אנחנו נהננו מהנוף ומטוביה המתמודד עם מליוני מצופים, בויות, סוחרות שנכנסות ויוצאות, סירות דייגים ואורות שלא ניתן להבחין אם הם מהים או מהעיר. במרינה טופלנו ביעילות ואדיבות על ידי המכס והמשטרה שהגיעו אלינו ליאכטה. הרמנו עוגן להפלגה ארוכה להרצליה, עם ים עובד, רוח צפונית וגלי ירכתיים. מוקדם בבוקר נקשרנו במרינה וכך הסתיימו להם 6 ימים מופלאים עם אנשים מופלאים עוד יותר וטעם עז של עוד ועוד.

חוויה שלמה וחד פעמית. מומלץ בחום."

חתירה אחרונה לפני היציאה לקפריסין

בבוקר שני הקרוב אנחנו, קבוצה נבחרת מפורום IKF ואנוכי לקפריסין.  8 חבר'ה. אייל, אבי, צביקה, ניסים, אביהו, רונן, לירן ואני. התכנית היא לעלות על יאכטה (קטמארן עם הסקיפר טוביה), עם הקיאקים, להגיע למפרץ פוליס, בצפון מערב קפריסין, ומשם לחתור לדרום מזרח לכיוון פאפוס. היות ונדרשת התארגנות, החלטנו לירן ואני, לבצע חתירה אחרונה היום, יום שישי, ואת יום השבת לנצל להתארגנות.

נפגשנו ב-7:00 בבוקר, בזבולון, לירן, אבינועם, איגור, שרון - בנו בן ה-15 של איגור, שאולי, תומר ואנוכי. שמענו שדורון, דורון ה. וליאור, נמצאים כבר בים - באיזור הבויות.

שרון קיבל ממני את האדוונצ'ר + תדריך והדרכה ראשונית. הים נראה אפור ועובד. רוח קלה הורגשה. יצאנו לכיוון הבויות בכוונה לדוג דוראדו. העונה התחילה ובכל הארץ, גם במפרץ, יש תפיסות. לפני כשבועעים זיהינו ליד הבויות ברתיחה גדולה של להקת דוראדו.

חתרנו לכיוון. אבינועם התעכב כקילומטר לפני הבויות וג'יגג (ג'יגגינג - הורדת פיתיון עם דימוי לקרקעית ואיסוף מהיר על מנת לדוג דגי קרקעית). הוא תפס לוקוס גדול, הביא אותו לקיאק, התמהמה בהוצאתו ואיבד אותו. תומר נצמד אליו. לאחר זמן מה הוא תפס לוקוס נוסף ואיבד גם אותו. אנחנו המשכנו לבויות. נפגשנו שם עם דורון, דורון ה. וליאור. החבר'ה ניסו מזלם בצורות שונות. דורון חזר הביתה, דורון ה. וליאור המשיכו עם הדייג באיזור הבויות.

לאחר זמן מה הרוח התחזקה. גם הים עלה והתחלנו לזהות פסגות לבנות מסביב. החלטנו לחתור לחוף השקט. תומר, לירן ואנוכי חתרנו לכיוון. ים לא נעים. גלי צד ורוח עם מרכיב צפוני חזק. החוף השקט לא היה שקט כלל ועיקר. גלים קוצפים נשברו על החוף. רצינו להתאמן בעלייה וירידה מהקיאק, אך התנאים לא היו מזמינים.

תומר ואני הגענו ראשונים. לאחר מספר דקות הגיע לירן. ללא כוונה תחילה וכדרך אגב, תוך כדי גרירה תפס לוקוס יפה ושמנמן. איגור, שרון, שאולי הצטרפו. לירן התחיל לנקות את הדג. אבינועם לא נראה באופק. לאחר מספר רב של טלפונים ללא מענה התברר כי הוא חתך הביתה.

אני ולירן התחלנו לתרגל שיטות שונות של עלייה לקיאק. תומר סייע. הים והגלים לא אפשרו תרגול נינוח. תומר התפנה וניסה לתפוס קצת גלים. בסביבות 12:00 התחלנו בחתירה מהירה לקישון. הים היה גבוה עם גלי צד לבנבנים. בערך Force 3. ים נחמד לפיתוח יציבות ומיומנות חתירה, אך לא כיפי כשמדובר ברצון לחזור במהירות לחוף. אבל זה ככה זה עם הים...

יום כיפור - קצת שונה

השנה, במקום אופניים ושיטוט על הכבישים, או בטלה בבית. החלטנו לקחת את הדיסקים (פריסבי) שלנו ולשחק בהם ביום הכיפור. הרי לצאת לים אי אפשר.

יש לנו 4 דיסקים. אחד שנועד לזריקה ותפיסה או לתחרויות בסגנון חופשי. דיסק תיקני למשחק ה- Ultimate. יתר הדיסקים הנם דיסקים מיוחדים למשחק הדיסק-גולף. דיסק למרחקים ארוכים, דיסק למרחקים בינוניים ודיסק לזריקות מדויקות למרחקים קצרים.

הרעיון בדיסק-גולף דומה למשחק הגולף הידוע. ישנן תחנות וצריך להתקדם מתחנה לתחנה תוך מינימום זריקות. בכל תחנה ישנו סל מיוחד שלתוכו יש להכניס את הדיסק. פשוט ונחמד.

בחרנו לשחק בגן האם בחיפה. בחרנו מסלול מגוון כאשר במקום סל המטרה היתה לפגוע בגזעי עצים שנבחרו מראש במינימום זריקות. היה מהנה ביותר. שיחקנו, אורן תומר ואנוכי, כשעתיים. אחר כך שיחקנו בזריקות ותפיסות של הפריסבי הרגיל.

כדאי לצפות במסך מלא ובאיכות 720P.

ערב יום כיפור - גלגול אסקימוסי ראשון של תומר

בוקר אפרורי. נראה קצת חורפי. למרות העננים האפורים והמאיימים, בחוץ חם למדי. 7:30 במעגן. לירן כבר מתארגן. אורן, חותר חדש מצטרף. עושים היכרות.מוקדם בבוקר יצאו דורון ושאולי. כנראה נפגוש אותם בדרכם חזרה.  צחי, עם הסקי-סרף הארוך שלו מבצע החפה. אייל וגדי עוד הרחק מאחריו. בשיחה קלה עימו מתברר שהוא מתכונן להתחרות באליפות בדרום אפריקה. צחי היה בעבר בנבחרת האולימפית והוא בהחלט יודע חתירה מהירה מהי. לכן הוא מתאמן במרץ בשבועות האחרונים. המהירות הממוצעת שלו היא 14 קמ"ש. פי שתיים מהמהירות שאנו משייטים בה כשאנו חותרים במרץ.

תומר יצא ראשון לכיוון ראש השובר. בכניסה לנמל הקישון פגשתי את גדי ואייל, בדרכם חזרה. שוחחנו מעט. כל היתר התקדמו מהותית. פתחתי בחתירה נמרצת ומהר מאוד השגתי ועקפתי אותם. תומר צעק לי שאחכה לו אחרי ראש השובר.

בראש שובר, תומר התעקש להחלף במשוטים. רצה לבדוק את המשוט הקל כנוצה שלי. לשנינו היתה בעיית הסתגלות קלה. אני כבר התרגלתי לחתור עם משוט ללא משקל, ואילו הוא הרגיש כאילו אין לו משוט בכלל.

בדרך פגשנו את שאולי, דורון ואוהד שחזרו בידיים ריקות מחתירות הדייג שלהם. איחולי "גמר חתימה טובה" וממשיכים. אוהד מצטרף אלינו. חייב לחזור עם דג לחג.

מתקרבים לשובר החדש של חיל הים. מזג האוויר והים משתנים דרמטית. כיווני הרוח יוצרים ים מבורבר לחלוטין המקשה על החתירה. גם הרוח מתחזקת. ה"דייגים", חותרים הלוך ושוב לאורך השובר. תומר ואנוכי מלווים אותם. אם תהייה תפיסה, נוכל לתעד. החתירה לאורך השובר בתנאי ים כאלו הנה קשה וישנו סיכון מתמיד של התנפצות לשובר. ללירן ואורן, המפדלים ולא חותרים, השליטה קלה יותר. לאוהד קשה יותר לחתור ולטפל החכה בו זמנית. כך הוא איבד דג. היה צריך להחליט אם לשמור על הקיאק או על הדג.

בינתיים, מאחורי השובר, מכיוון החוף השקט, מופיע יפהפיה בלונדינית על חסקה. תמונה קצת הזוייה. היא חותרת (לא במיומנות גדולה) ביננו. קצת מוזר, היות והחוף השקט סגור בימי שישי לחרדים זכרים. לשאלתי ספרה שהיא מתחמק מהצד ולוקחת את החסקה של המצילים.

תומר מתעקש לרדת לחוף ולהתקדם בתרגולים של גלגול אסקימוסי. ירדנו. שמתי לב שלתומר קשה לבצע את הגלגול משתי סיבות. הוא לא מעלה את הראש בעקבות הגוף, אלא מנסה להעלות קודם את הראש - שגיאה נפוצה; והוא לא מושך את הגוף קדימה והצידה בצורה מספקת, כך שהוא לא מקבל מומנט סיבוב מספק. עלה לי רעיון איך לשפר זאת. כשהוא התהפך, ביקשתי ממנו להתגלגל תוך תמיכה במשוט שהנחתי על בניצב לקיאק. את המשוט הנחתי רחוק מהגוף שלו ולכיוון החרטום. כך, שעל מנת להיתמך במשוט וחזור לפני המים, חייב היה לרכון קדימה והצידה. ברגע זה הוא הבין את התנועה ומייד אחר כך ביצע את הגלגול הראשון בחייו. חיוך השמחה והאושר שנמרחו על פניו לא ניתנים לתיאור. "אחד הרגעים הטובים בחייו" אמר. הוא גם נראה כך. הוא המשיך להתגלגל והמשיך והמשיך... זו כמובן רק ההחלה וישנם עדיין אימונים ותרגולים רבים, אבל את הבסיס הוא רכש.

עלינו לחוף. בינתיים הגיעו גם היתר. לירן, כהרגלו בימים אלו, חזר עם דג (טרכון - גומבר). מנוחה וטבילה וחזרה לקישון. החזרה בים עובד ומבוברבר עם גלים קטנים ומעצבנים מכל כיוון. ממש לפני ההגעה, אוהד תפס את הדג שלו (טרכון - גומבר). העקשנות והמאמץ השתלמו. יש דג לחג.

יום כיפור זה ייחרת בזכרונו של תומר כאחד הימים החשובים בחייו. במעגן, כשסיפר לניר חברו על הגלגול, נודע לו כי ניר ואביו החליפו את הטקילה בשני קיאקים פנימיים. עוד שניים שהצטרפו לעניין.

להלן הסרטון (כדאי לצפות במסך מלא ובאיכות HD - 720p):

סופ"ש עמוס ורטוב

יום שישי. סוף סוף נראה כי הים מתאים לסדנת הגלים לה חכינו כל כך הרבה זמן. התכנית המקורית היתה לבצע את הסדנא בחוף הנטוש שבקצה השובר של גדות. חוף שמגיעים אליו מהום סנטר במפרץ חיפה.

במהלך השבוע, אבינועם קפץ ושייף וסיים את עבודת התיקון שהתחילה ביום שיש שעבר. הוא ביצע עבודה מושלמת וצריך עיין טובה לראות את התיקון. כל הכבוד ותודות.

את הסדנא מוביל עדו בר. מדריך קיאקים מקצועי ממרכז דניאל בהרצליה, חבר בפורום IKF שמעביר סדנאות מסוג זה באופן די תדיר. הסדנאות הן בתשלום סימלי בלבד והן לטובת הקהילה.

עדו הגיע לחוף (מרחובות) בשעה מוקדמת. התחזית דיברה על גלים גבוהים במיוחד. עדו מאוד לא אהב את החוף. המקום מוזנח והמים עכורים משפכי תעשייה. לאחר בירורים וסדרת התעייצויות, עם שמשון ואחרים, החליט לירן שנעבור לחוף קריית מוצקין, הצפוני ביותר בקריות. זה שגובל ברפא"ל. וכך היה.

החוף החדש התגלה כבחירה מצויינת. רצועת חול ארוכה ורחבה. שומם כמעט לחלוטין ועם גלים יפים וגבוהים. לסדנא הגיעו כ-12 חותרים, שחלקם הכרתי לראשונה. כמו כן הגיעו "להגיד שלום" ולצלם עוד חברה: אבינועם, אופיר, דניאל, אידריס, שחר ועוד.

הסדנא התחילה בתדרוך בטיחות של עדו והסברים תיאורטיים על יציאה עם גלים, תמיכות וגלישה חזרה. החלק היבש הסתיים מהר וכולנו נכנסנו למים, כשעדו מקפץ ביננו לעזור ולהנחות. הים היה גבוה וכולנו התהפכנו לרוב תוך שתיים מי ים בשפע. תומר דווקא שלט לא רע בעניינים והצליח להתהפך פחות מכולם וגם לגלוש יפה מספר פעמים. תומר ואנוכי היינו היחידים עם קיאקי ישיבה פנימית. לאחר פליטה, החזרה למים עם קיאק פנימי, היא מסורבלת וטרחנית.

בהמשך, עדו לקח את הקיאק שלי ואחר כך את של תומר והפגין ביצועי גלישה ושליטה מרשימים. הסדנא הסתיימה בשיח רעים. היה נפלא, מועיל ומאתגר. לסדנא חשיבות שלא תסולא בפז מבחינה בטיחותית והיא מציידת את החותרים בניסיון ותובנות שימנעו תאונות בעתיד. זאת מעבר לכיף והאדרנלין. אישית הייתי מעדיף להתחיל עם גלים מתונים יותר, אבל גם לגלים גבוהים יש יתרונות. תומר ריחף בשמים מרוב סיפוק.

בשבת, יצאנו יציאה מוקדמת קצרה, תומר, לירן ואנוכי. ים חלק. אין טיפת רוח. חתרנו עד הבויות (קצת לפני) וחזרנו בזמן כדי שתומר יספיק להגיע לצופי ים. בדרך פגשנו את ניר ואביו דוד שיצאו לחתור לפנינו וחזרו איתנו. לאחר שתומר עזב, לירן ואני יצאנו שוב לים. חתרנו חתירה נעימה עד אל מול רפא"ל. בחזרה הים עלה והרוח התחזקה. היה יותר קשה לחתור ולשמור כיוון. עם זאת החזרה התבצעה במהירות גבוהה הרבה יותר ממה שחשבתי. חזרנו הרבה לפני שתומר סיים את צופי-ים. סה"כ חתירה בסופ"ש היא כ-20 ק"מ.

עוד שישי-שבת חמים

תומר יצא להפלגה ארוכה, בת יומיים עם צופי-ים. מפליג לחוף דור, ישן שם וחוזר בשבת בערב. כיף אמיתי. יום שישי, 07:30 במעגן, הפעם: לירן, אבינועם ואנוכי. הכיוון הוא החוף השקט. אני עם משוט חדש שלקחתי לבחינה. משוט קרבון הקל ב-500 גרם מהמשוט שלי. לקח לי קצת זמן להתרגל למשוט החדש. אך כשהתרגלתי הוא הפגין ביצועים טובים ומשקלו כמעט לא הורגש. יורדים בחוף השקט ואז אבינועם מבחין כי הקיאק שלי פצוע. בעת היציאה הקיאק הוטח בחוזקה בקיאק של לירן. לא שמתי לב לפגיעה. מסתבר שבכל זאת נוצר חור קטן בגוף. חור שלא מחדיר מים אבל זקוק לטיפול. החלטנו לחזור ולקפוץ כולנו לקפטן ג'ק. אבינועם כדי לבצע מספר שיפורים בקיאק שלו, אני כדי לתקן את הפגיעה ולירן כדי ל"השתעשע" בחנות הצעצועים למבוגרים. אצל קפטן ג'יק, מעבר לעניין הקבוע בציוד ובשיחות, סאלח הכין לי תערובת של פיבר ואפוקסי. עם חזרתינו למעגן, בצעתי את התיקון. כעת נותר לחכות 24 שעות ולראות איך זה עבד. סה"כ יום קצר. 10 ק"מ.

ביום שבת נפגשים לירן, מיכה, איגור, דניאל, שמשון ואנוכי. הכיוון הוא המכון לחקר הימים. חתירה נעימה וכיפית, תוך שיחת רעים עם שמשון. התברר כי הבחור שירת בגדוד שלי ,890, כ-17 שנה אחרי. שמשון הוא חותר אולימפי בעברו והדבר ניכר היטב בחתירה שלו. במהלך החתירה עבדתי על החתירה הקדמית שלי, על מנת לשפרה. בסה"כ חתרנו כ-18 ק"מ.

בחזרה על החוף נתקלנו בחוויה מוזרה. מרחוק ראינו סירת דייגים גדולה גוררת סירה אחרת שרק חרטומה בצבץ מהמים. אכן, זאת היתה סירה של חבר'ה שיצאו לדייג לילי מול חופי טירת הכרמל. באמצע הלילה הסירה התהפכה. הסיבה הייתה כל האנשים שעל הסיפון עמדו בצידה האחד והיא איבדה את האיזון והתהפכה (מוזר למדי). בין המפליגים היו גם שניים ששקלו 150 ק"ג כל אחד. תרגילי החילוץ והוצאת הסירה מהמים נראו מוזרים, חובבניים וגרמו נזקים נוספים לסירה. הבחור שגרר אותה עד לקישון, איש ים ותיק, היה מתוסכל ואמר "זאת אפילו לא עבודה ערבית, זו עבודה... הודית!". משפט משעשע היות וכולם, גם הוא היו ערבים.

המצלמה שלי הלכה, עקב תחזוקה לקוייה ועל כן לא צילמתי בחתירה זו. מצלמה חדשה כבר בדרך. הפעם אתחזק אותה כמו שצריך (טבילה של 10 דקות במים מתוקים לאחר כל יציאה).

להלן סרטון של לירן על שישי שבת:


27-28.8.2010 from liran on Vimeo.

סופ"ש לאה ומהביל

יום שישי אמור להיות שיא החום ששבר שיאים בכל מקרה. עומס חום גדול. לחות גבוהה. בקיצור מגעיל. החלטנו להקדים קצת את היציאה. 6:30, לירן, איגור, תומר ואנוכי. חם, דביק ומלאה. כבר בשעת בוקר מוקדמת. הים נראה נחמד. החלטנו לחתור לבת גלים ובין לבין לבלות זמן במים בחוף השקט. התחלנו בחתירה. הכניסה לנמל שקקה חיים באופן יוצא דופן. גוררות. סוחרות וסטי"ל של חיל הים. אנחנו במרכז החגיגה. חתרנו מהר על מנת לצאת מהאיזור. צעקתי לתומר שיחתור מהר יותר. הוא ענה לי שכואבת לו הכתף והיד והוא לא יכול. צרות. כנראה שחטף דלקת מהמאמץ של שבוע שעבר. לאחרשנחלצנו מהפעילות בכניסה לנמל ניסיתי לעזור לו ולהדריכו כיצד לחתור ללא העמסת היד. הוא עטה כפפות שתרמו משהו להקלת הכאב. החלטנו שהוא יחכה לנו בחוף השקט בעוד אנחנו מתקדמים הלאה.

חתרנו למצוף הטורקיה. לירן ואיגור ניסו מזלם בדייג. אני הסתובבתי ונהנתי מהים והנוף. חם! לאחר זמן מה התחלנו בחתירה נמרצת לחוף השקט. תומר חיכה לנו בחוף השקט - משתכשך במים החמימים. החלטנו לנצל את הזמן ובלצע תירגולי חילוץ והצלה - כך גם נשהה במים וגם נבצע דבר מועיל ושימושי.

אני התחלתי ראשון. תומר מסייע בידי ולירן מצלם. בתחילה התאמנו על תנועות מותניים ליישור הקיאק, אחר כך עברנו לפליטות רטובות, חילוץ בעזרת מסייע וחילוץ עצמי. לא פשוט היה לי לטפס על הקיאק. מאוחר יותר גילינו את הבעייה - הפאוצ' המכיל את חבל הגרירה והקשור למתניי נתקע והפריע לי לטפס. לאחר שסובבתי אותו לאחור, הבעייה נפתרה. היות ולא היה ברשותי מצוף משוט (paddle float) לא יכולתי להתאמן בחילוץ עצמי בשיטת ה- heel-hook. ניסיתי לטפס חזרה בשיטת ה"רודיאו" וכל פעם, מממש ברגע האחרון התהפכתי. הקיאק שלי הוא גבוה ומאוד לא יציב לתרגילים מסוג זה. גם אני כנראה צריך לשפר את שיווי המשקל. בכל מקרה שו שיטה מאוד לא פשוטה ולא ממש ישימה בים עובד. אני צריך להצטייד במצוף משוט ולהתאמן בשיטות אחרות.

אחר כך תומר נכנס לקיאק, אני סייעתי ולירן צילם. תומר ביצע הכל בטבעיות וכמעט ללא מאמץ, חוץ מהחילוץ האסקימוסי בצד שמאל שלו - שלא עבד כמו שצריך. בכל מקרה אני צריך להתאים את הקיאק לגודלו של תומר, על שימוש בספוגים מיוחדים בצידי ההמושב. כך תיפתר הבעייה של ההחלקה לרוחב המושב.

לאחר כשעה אימון, הכנתי קפה וכרסמנו וופלים. נעשה חם יותר ויותר. החלטנו לחזור למעגן. לתומר כאבה היד ולא רציתי להחמיר את המצב, על כן החלטתי לגרור אותו על למעגן - שישה ק"מ. כך הוא לא יתאמץ ואני אתרגל גרירה עם ה-tow line (חבל גרירה הקשור למותן). ללא ספק, בחום היום זה היה מאמץ קשה ומפרך. אך, החבל ובולם הזעזועים שבקצהו תיפקדו נפלא.

את השבת החלטנו לבלות בבית. במזגן. פשוט היה חם מידי. גם בים.

 סרט שנערך על ידי לירן: