סוף שבוע עמוס עבר על כוחותינו. בשישי סדנת חתירה שאורגנה על ידינו במסגרת פורום IKF. בשבת חתירה נטו בים מדהים ובמזג אוויר מעולה. תכננו לקנח בגלישת גלים, אך לצערינו, זה לא הסתייע.
זה מזמן לירן ואנוכי החלטנו לארגן סדנת חתירה. כזו שתתמקד בחתירה נכונה. ההיבט התיאורטי והתנסות מודרכת. שמשון הציע עצמו בתור מדריך. לשמשון עבר עשיר של חותר מקצועי הן בקיאקים אולימפיים, קיאקים ימיים וקיאקי גלים. לשמשון זכיות שונות באליפויות ותחרויות בישראל ובעולם.במקריות מפתיעה לפני כשבוע התקיים מפגש של הפורום בחנות ימית במרינה של תל-אביב ובה נשא הרצאה זיו בן יוסף. זיו היה חותר אולימפי שהתחרה באולימיידה ואימן במשך שנים את נבחרת ישראל בקיאקים. נושא ההרצאה היה חתירה נכונה.
ההרשמה לסדנא היתה מעבר למצופה והיינו חייבים לסגור אותה כאשר מספר המשתתפים הגיע ל-14. לירן ארגן את מועדון זבולון עם כיבוד, מים רותחים וקפה. כסאות ישיבה וספסל לתרגול. ללא תקלות אי אפשר, אך ךמזלינו התקלות היו מינוריות. באותו יום התקיים שיוט פלצור, כך שהאיזור המה אדם ופעילות מעל ומעבר למקובל בימי שישי. הים היה גבוה ומאתגר וממש לא מתאים לסדנת חתירה.
לקראת שעה 8:00 החלו המשתתפים לזרום. הרחבה מול מועדון זבולון נצבעה בצבעים חזקים ועליזים של קיאקים שונים ומשונים. כיבוד וקפה חם, היכרויות, לחיצות ידיים וחילופי דברים. כמו בכל מפגש ידידותי. שמשון ביקש להתחיל וכולנו התיישבנו חצי גורן סביבו. בשקט ובצניעות הסביר שמשון והדגים את העקרונות של החתירה קדימה. לאחר סבב שאלות, הוא עבד עם כל אחד באופן אישי על הספסל. כל משתתף קיבל הערות והכוונות. כל אחד לרמתו. לאחר החלק התיאורטי התחילה הנהירה למים.
קבוצה של 14 קיאקים צבעוניים הנה מראה מרהיב. חתרנו לכיוון ה"בריכה". האיזור שבין נמל חיפה לנמל הקישון. האיזור שבעבר נקרא חוף שמן. הגלים באיזור, הרגוע בדרך כלל, מנעו כל אפשרות של חתירה קדמית רגילה. רוח צפונית חזקה הפכה את האישור לרוגש עם גלים לא סדורים המגיעים מכל הצדדים. לחלק מהחותרים, הפחות מנוסים, זה היה אפילו מפחיד. החלטנו לחזור ולחתור אל תוך הקישון. אל הנחל עצמו. לא הייתי שם מעולם למרות שהוא מרחק של 10 דקות חתירה. ואכן, במעגן הקישון ובמרינה הים היה שליו ורגוע. תוך מספר דקות הגענו אל שפך הקישון. הפתעה.
בין הרציפים, המנופים, האוניות והיאכטות התגלתה פינת טבע יפהפיה. תוך דקת חתירה מהשפך נגלה לעיננו נחל מקסים שמזכיר את אירופה יותר מהדימוי השלילי שדבק לקישון. ציפינו לחתירה בתוך מדמנה מצחינה של מי שופכין ושפכים תעשייתיים. המציאות היתה שונה לחלוטין. מים נקיים, ללא כל ריח. צמחייה עבותה לאורך הגדות. ציוץ ציפורים. אנפות, ברווזים, שלדגים ושחפים. המווני דגים קופצים מכל עבר, מתחמקים בבהלה מהמוני היצורים הגדולים שפלשו לחלקת אלוהים שקטה זו. שימשון עבד ותירגל באופן אישי כל אחד מהחותרים. אני החלטתי לעבוד על יציאת המשוט מהמים. נקודה שרוב החותרים מזניחים. התחלתי בחתירה ומהר מאוד נותרתי לבדי בטבע הקסום הזה. חתרתי עד לגשר של הכביש המוביל לקריות. החרדתי דגים וציפורים שקפצו ועפו מסביבי. תענוג. איזו החמצה. זה היה יכול להיות אחד מהמקומות היפים בארץ. מוקד עלייה לרגל של שוחרי מים וטבע.
התחלתי לחזור בחתירה מהירה כדי להיווכח שהדבוקה החלה בחתירה למועדון. במועדון, שמשון סיכם את היום ואנחנו הודינו לו בחום. שטיפה, ארגון והביתה. אחד מהימים היותר מוצלחים.
באותו היום, יום שישי, אורן הזמינה מספר חברות למסיבת פיג'מות, כחלק מאירועי יום הולדתה שחל באמצע השבוע. המסיבה נערכה בגן של ליסט, שאורגן בהתאם. תומר ואני נכחנו בגן עד שעה 00:30 ואז נכנענו לעייפות וחזרנו הבייתה לישון. בבוקר שבת התעוררנו מוקדם ויצאנו לים, לחתירה מהירה של בוקר. תומר צריך היה להגיע לצופי-ים עד ל-09:30. באותו יום נערך משט אח"י אילת. במעגן פגשנו את לירן, מיכה, דניאל, שאולי, אורן ובנו החייל אביאל. נתתי לאביאל את קיאק האדוונצ'ר שלי כדי שיצא עם אביו לחתירת דייג.
תומר ואני התארגנו במהירות ואצנו למים. התחלנו בחתירה מהירה לכיוון הבויות. הים היה נפלא. ממש לא דומה ליום האתמול. סוולים גבוהים, אך ארוכים ומסודרים, עם רוח צפון מערבית. התקדמנו במהירות, מתרגלים חתירה נכונה. מהר מאוד הגענו לבויות. מנוחה קלה לשתייה ופטפוט וחזרה. החזרה היתה מורכבת יותר. הים עלה אף יותר והגלים היכו בצידי הקיאק. לייצב את הקיאק לכיוון המתאים דרש מאמץ לא מבוטל וטכניקה נכונה. לשמחתי תומר הסתדר ללא הורדת הגה. בשעה הייעודה בצענו החפה במועדון. תומר התארגן והצטרף לצופים. אני שטפתי את הקיאק שלו, ביצעתי כמה שיפורים בקיאק שלי. תמיכות טובות יותר למותניים ולירכיים ויצאתי לים בשנית. הפעם לכיוון בת גלים. מזג האוויר היה מדהים. רוח, אך לא חזקה מידי. גלים, אך לא גבוהים מידי. עננים אפורים וציוריים כיסו את השמיים והסתירו את השמש. לים היה צבע עמוק ומיוחד.לא היה חם. יום שמש סתווי. כשהתקרבתי לאיזור החוף השקט ראיתי מפרשים של איילנדים באיזור עגינת האוניות. חתרתי לכיוון כדי לגלות שמיכה, שאולי ודניאל בדרכם חזרה. נפרדנו. חתרתי לכיוון החוף השקט. לירן התקשר לברר היכן אני. סיכמנו להיפגש עוד מעט בחוף השקט. הוא היה באיזור המכון לחקר הימים.
בחוף השקט פגשתי את אורן ואביאל. נחים לפני החתירה חזרה. מייד לאחר עזיבתם נראההמפרש של לירן באופק. הוא הגיע עם חיוך ובידו דג נאה למראה. אינטיאס שנתפס בגרירה ליד השובר. הבנתי למלירן שה מעין תקדים היות ודג מים עמוקים זה אינו נתפס בגרירה בדרך כלל. לירן התחיל לנקות את הדג כשכלב חמוד התעניין בנעשה. זה היה מחזה משעשע לראות את לירן מתחמק מהכלב הסקרן.
החזרה היתה מהירה אודות לגלים והרוח הגבית. תומר סיים בינתיים את הפעילות. בדיוק בזמן שמשון צלצל והציע להיפגש לגלישת גלים בחוף הכרמל. הסכמתי. לירן אמר שיצטרף גם כן. בדרכינו לחוף הכרמל צלצל שמשון וביטל בצער רב את התכנית. "מאוחר מידי", אמר, ו"המשפחה לוחצת לצאת לחוף הקריות" הוסיף. האמת שהוא צדק והערב ירד מהר מהצפוי. החלטתי לחזור הביתה, ממילא הגלים לא היו משהו. יום השבת הוקדש כמעט כולו לחתירה. מעל 18 ק"מ, רובה חתירת בדד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה