מסורת היא בבית הספר של אורן ותומר (בית הספר הפתוח בחיפה) לקיים יום עפיפונים, באחד מימי השישי של תחילת שנת הלימודים. כיף ססגוני על שפת הים לילדים והוריהם. השנה החלטנו להרחיב את יום הכיף. ירדנו לים בשעה מוקדמת יחסית, 07:00, כך שנותרו לנו כשעתיים ומחצה עד להתחלת יום העפיפונים. ירדנו עם קיאק הגלים החדש, למרות שישענו שגלים לא יהיו וצפוי לנו ים חלק.
הים אכן היה חלק. רוח מזרחית קלה נשבה וגיהצה לחלוטין את הים. היה נעים. החום הבלתי נסבל אמור היה להשתרר מאוחר יותר. למרות השעה היחסית מוקדמת החוף המה אדם. בעיקר השכבה הבוגרת והקשישה שהקדימה קום לטבילה היומית, או שהשבועית.
הים היה צלול ומזמין. תומר התארגן והתחיל לשחק עם הקיאק. המטרה היתה היכרות טובה יותר עם הקיאק בים רגוע. לתרגל תמיכות, פניות, הטיות וכדומה. אפילו לנסות לגלוש על בגלים הקטנטנים בקו החוף.
אורן עמדה מהססת על שפת הים. בתחילה נכנסה עם הרגליים. אחר כך החליפה לבגד ים ונכנסה קצת יותר. מאוחר יותר, תומר הציע לה "סיבוב" על הקיאק, הצעה שנענתה בחיוב. ואכן, במשך זמן מה תומר "הרכיב" אותה על הקיאק וחתר להנאתם.
לקראת שעה 9:10 התחילו להגיע החברות של אורן ושל תומר. הוצאנו את הקיאק מהמים והצטרפנו לחגיגה. לאחר הברכות, הסברים ומופע קצר, חולקו העפיפונים שכל כיתה הכינה מראש. וכל הילידם וההורים נפנו להטיסם. הבעייה היתה שאין רוח. העפיפונים בקושי הצליחו להתרומם לעוגמת נפשם של החוגגים. לאחר זמן לא ארוך התייאשו הילדים מהטסתם והתחילו לשחק, כמנהג הילדים. תומר וחבריו שיחקו עם הפריסבי שלנו. בשעה 11:00, שעה מוקדם מהצפוי, הכריזה המנהלת, אריאלה, על סיום יום העפיפונים (בתנאי אין-רוח) והעברת הילדים לאחריות ההורים. אורן וחברותיה שעטו לים. גם תומר, עם הקיאק. אופק, חבר של תומר הצטרף אליו. תומר התחיל ללמד אותו את רזי הקיאק. כשעה מאוחר יותר הצעתי לתומר להתחיל להתאמן בגלגול אסקימוסי עם קיאק הגלים. נכנסתי למים והתחלתי לעבוד איתו. די מהר הוא השתלט על הטכניקה והתחיל להתגלגל בצורה חופשית.
בהמשך, אורן שיחקה עם חברתה ואפילו חתרה קצת על הקיאק. תומר לימד את אופק איך להיחלץ מהקיאק ואחר כך עבד איתו על גלגול. לקראת סוף היום אופק כמעט והצליח לבצע גלגול בכוחות עצמו. חזרנו הביתה עם חשיכה. עייפים.
לצערי לא צילמתי את כל יתרת היום. בעיקר כי התרגולים של תומר ואופק נעשו במרחק מהחוף ולא היה טעם לצלם זאת מהחוף.
קבעתי עם לירן להיפגש בזבולון בשעה 7:00. לפי התכנון אמורים היו לצאת הרבה מאוד חותרים: לירן, מיכה, אוהד, שאולי, דורון, ליאור, אופיר, אורן, אריק ואשתו, ניר, דוד אבא של ניר, אני ותומר. לפני היציאה מהבית נוכחתי שתומר עייף מאוד. הצעתי לו לחזור לישון ולצאת מאוחר יותר לצופי-ים בכוחות עצמו, עם ההסעה. להפתעתי הוא קיבל את ההצעה וחזר לישון.
הים כבר לא היה חלק ורגוע. היה רכיב צפוני שגרם לגלים שחדרו למעגן וברברו את הים. יצאנו. סוולים ארוכים ורוח צפון-מערבית.גם הראות לא היתה משהו. אובך שכזה. חתרנו לכיוון המכון לחקר הימים. כבר בחוף השקט נכחנו בקיומם של גלים גדולים המתנפצים אל תוך החוף. הרוח הצפונית יצרה סוולים גבוהים שהלכו והתרוממו.
לאחר שעברנו את הקזינו בבת גלים חטפנו רוח חזקה אל מול הפנים. הים היה בהתאם. קצף התחיל להיראות מסביב. הרוח עלתה לכ-15 קשר. חתרתי בהנאה מרובה אל מול הרוח. תוך כדי חתירה תרגלתי שיטות חתירה שונות. לפתע הטלפון צלצל. מסתבר שהרכב של לירן חוסם את היצציאה מאחד המחסנים והם לא יכולים להוציא סירה גדולה שאמורה להשתתף בתחרות בנהריה. בדיעבד התברר כי העניין הוא קשקוש וניתן היה לצאת ללא כל בעייה. בכל מקרה, לירן הסתובב, פתח מפרש והתחיל בחזרה לחוף. גם אני הסתובבתי והתחלתי בחתירה נמרצת חזרה. החתירה חזרה לא היתה קלה, לפחות בחלקה הראשון, עקב הגלים מאחור שדרשו מאמץ לשליטה בקיאק. סך הכל חתרנו כ-18 ק"מ.
בינתיים, בצופי-ים היה יום קיאקים. החניכים עלו בזוגות על הקיאקים והשתתפו בתחרויות ומשחקים. הקבוצה של תומר זכתה במקום ראשון בטורניר הכדורסל-קיאק, ותומר וניר בקיאק זוגי, זכו במקום ראשון בתחרות "הקדרים באים" בגרסת הקיאק. חבל שלא ידענו ולא היינו שם לצלם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה