סוף שבוע עמוס

סוף השבוע התחיל ביום חמישי אחר הצהריים. אספתי את תומר ונסענו לדור לאימון האחרון במסגרת הקורס. הים היה רוגש ותומס החליט להוציא אותנו לחתירה מחוץ ללגונה, תוך כדי חתירה הסביר שיטות ודרכים לחתירה מול הרוח והגלים. הדרך חזרה, עם הרוח והגלים בגב היתה קשה הרבה יותר. השליטה בקיאק הפכה למסובכת, ודרשה תיקונים רבים באמצעות היגוי אחורי, הטיות ופריסות. בהמשך, בלגונה תרגלנו היגוי קדמי, חזרנו על טכניקות שונות שנלמדו בעבר, שיטות גרירה שונות וחתירה עם משוט שבור (חצי משוט). בהמשך התחלנו לתרגל את היסודות לגלגול האסקימוסי. במהלך אחד התרגולים איבד תומר שיווי משקל והתהפך. תרגלנו חילוץ ועליה לקיאק. גולת הכותרת של האימון היתה התהפכות, שהייה מתחת לקיאק ההפוך, סימון עם הידים לעזרה, והתיישרות בעזרץ חרטום הקיאק המחלץ. חצי הדרך לגלגול האסקימוסי. סיכמנו שנתאמן לבד על הנושא ובעוד חודש נשלים את לימוד הגלגול.

ביום שישי, אתמול, אספתי את תומר כהרגלי וירדנו לים. הפעם הזמנתי את זאב להצטרף אלינו לחתירת נסיון באדוונצ'ר.
הים נראה מבורבר למדי. רוח צפון-מערבית חזקה וגלים די גבוהים. חתרנו אל מול הרוח והגלים לכיוון בת גלים. חתירה מאומצת ומעייפת. זאב פידל להנאתו, בעוד אנחנו עובדים קשה להתקדם. אל מול המצוף הצהוב של בת גלים הסתובבנו והתחלנו לחזור. כרגיל, חתירה עם הרוח והגלים בגב קשה ביותר. השליטה בקיאק מוגבלת וכל גל מרים את חרטום הקיאק ומטיחו ללא שליטה אל העמק שבין הגלים. לתומר היה יותר קל - הקיאק שלו קצר יותר ויציב יותר, כך שהשליטה בו קלה יותר. זאב נהנה והוזמן להצטרף כרצונו.

זאב מפדל וחותר, נבלע בין הגלים:

ביום שבת, יצאנו מוקדם מבית והתייצבנו במעגן ב 7:00. מזג האוויר היה מוזר - אביך וערפילי. הים נראה חלק כמו מראה.לירן כבר התחיל להרכיב את הרכישה החדשה שלו. אדוונצ'ר איילנד. קיאק זה הנו בדיוק קיאק האדוונצ'ר שלי בתוספת בידונים, מפרש ענק (4.5 מטר), הגה מתוגבר וחרב. בתצורתו זו הוא הופך לטרימרן מהיר ומיוחד. זו הפעם הראשונה שלירן מרכיב ומנסה את הקיאק. תומר סיע בהרכבה.

יצאנו ל"בריכה". אותו איזור שקט ורגוע שבין הקישון ונמל חיפה. תומר ואני תרגלנו סדרה ארוכה של תרגולים טכניים: חתירה קדימה, חתירה לאחור, פניות בחתירה קדימה ולאחור, פריסות קדמיות ואחוריות, הטיות, תמיכות, עצירות, היגוי אחורי, היגוי קידמי, ותרגולים הקשורים לגלגול האסקימוסי. לירן התעסק בלימוד הטרימרן החדש שלו. "הנסיך" כפי שהוא מכנה אותו.

לקראת שעה 10:00 בתחלנו כולנו לחזור למעגן, על מנת שתומר יספיק להגיע למסדר בוקר של צופי-ים. לירן ואני שתינו בזבולון קפה של בוקר וחזרנו לים. הכיוון צפונה, לבויות. ים חלק ומדהים. רוח שכמעט אינה מורגשת. אני התקדמתי במהירות וללא מאמץ ולירן נאלץ לדווש עקב הרוח הלא מספקת.

הגעתי לבויות ולירן נראה ככקילומט מאחורי. במזרח זיהיתי קיאק אדום, ככקולמטר דרומית-מזרחית ממני. דורון? הרהרתי. עוד אני מהרהר קיבלתי טלפון מלירן.

לירן ודורון, דורון מתחיל להרים את הדג עם הגאנץ':

הדג על הקיאק:

 מונף בגאווה ומוצג לעיני כל:

 

   

 

דורון היה מוצף באושר עילאי, מצחקק במבוכה ומתקשה להבין שזה קרה דוושא לו. פלמידה במשקל של כמעט 20 ק"ג, תוך כדי שיחת טלפון, ואפילו לא בתנועה. הדימוי שהוא השתמש בו הנו קטנטן (10 ס"מ) ביחס לגודל הדג.

דורון התחיל לחזור במהירות לכיוון החוף, גם למנוע מהדג להתקלקל בחום היום. לירן ואני המשכנו צפונה לכיוון הבויות. בזמן שהיינו עסוקים בדג, החלה רוח צפונית שהלכה והתחזקה והגלים הלכו וגבהו. הים הפך תוך מספר דקות לרוגש ועויין. חתרתי בעוצמה אל מול הגלים והרוח, מפנים את הרעיון שאני נמצא מספר קילומטרים מהמעגן והדרך חזרה הולכת להיות קשה וארוכה. בגלל הגלים, לא בגלל הרוח הגבית.

באיזור הבויות התחלתי בדרך חזרה. רוח צפונית של 13-14 קשר, גלים גבוהים ולא מסודרים שנעים מצפון-מערב לכיוון דרום מזרח. אני מנסה להגיע דרומה. כמו שחששתי, הגלים הרימו את חרטום הקיאק והנחיתו אותו בכיוון הלא נכון. הלחץ שהגלים מפעילים על הקיאק עם חזרת החרטום למים גורמים לקיאק להתיישר במקביל לגלים - דהיינו, בתעלה שמתחת לגל. המקום האחרון שצריך להיות בו היות ואחד הגלים הבאים יהפוך את הקיאק.אני מנסה לחתור דרומה והגלים מושכים אותי מזרחה. עמדו בפני שתי אפשרויות: לנסות ולתפוס את הגלים לכיוון דרום-מזרח ומשם לזגזג מערבה או לחתור אל מול הגלים לכיוון דרום מערב ואז לזגזג לכיוון דרום -מזרח. בכל מקרה עלי לחתור הרבה יותר מהמתוכנן. היות ותנועה עם הגלים הנה מסובכת יותר לשליטה (אם כי דורשת מאמץ גופני קטן יותר), בחרתי באפשרות השניה. התחלתי לחתור לכיוון דרום-מערב, כאשר הגלים נעים כל הזמן בזווית 45 מעלות אל החרטום שלי. חתירה לא קלה מבחינת המאמץ, אך השליטה בקיאק קלה הרבה יותר. בשלב זה לא ראיתי את לירן - הרוח הצפונית הטיסה את הקיאק שלו קדימה. בדיעבד התברר כי גם הוא עמד בפני אתגרים לא פשוטים ונאלץ לקפל חלק מהמפרש כדי לקבל שליטה טובה יותר בקיאק. לרן סיפר לי שניסה להסתובב ולחפש אותי אך זה כבר היה כמעט בלתי אפשרי. הים התרוקן. מצאתי עצמי בים אפור וקשה. כארבעה קילומטר מהיעד, בלב המפרץ. לבד - כל היאכטות והמפרשיות חזרו למעגן. תחושה מוזרה, אך לא בלתי נעימה.

התכנית עבדה היטב. הגעתי לחוף מבטחים בזמן שתיכננתי. עייף ומאוד מרוצה. בחוף התארגנו מספר הורים של ילדי זבולון והכינו כירה משובחת של בשרים על האש, סלטים ווודקה. סיום מעולה ליום נהדר. סה"כ חתרתי למעלה מחמישה-עשר קילומטר.