יום שישי. תומר צריך להגיע לצופי-ים בצהריים ולהתחיל את "מבצע משוט" ששיאו בהשבעה הנערכת בערב. במסגרת המבצע חותר השבט על סנוניות לעכו, מבצע את ההשבעה של כיתות ז' בחוף קציני-ים, ישן בקציני-ים וחותר השכם בבוקר בחזרה לחיפה. מפרך וחווייתי.
התכנית היתה ללות אותו במהלך החתירה עד למחצית הדרך, לחזור לחוף, להגיע במהירות הביתה, ליסוע לעכו להשבעה, לקום מוקדם בבוקר ולחתור מחיפה לעכו על מנת להצטרף לשבט בחתירתו הביתה. רוני (שממנו קניתי את קיאק המניטו) ביקש להצטרף אלי ביום שישי אחרי הצהריים. לירן רצה להצטרף מוקדם בבוקר לתנועה בכיוון עכו.
אספתי את תומר מבית הספר כשכל ציודו ארוז היטב בשקים אטומי מים. תומר התחיל להתארגן במסגרת הצופים ואני התארגנתי עם רוני ליציאה. כשיציאת השבט בוששה, החלטנו לצאת לכיוון הבויות ולחכות להם שם. הרוח התחזקה והים החל לעלות - כרגיל בעונה זו. רוני קנה מחדש את הקיאק האהוב עליו, הפרנזי. קיאק קצר מאוד המיועד גלישת גלים. התחלנו בחתירה. הקיאק של רוני מרעיש בצורה יוצאת דופן (רעש הגלים בקיאק). חתרנו לכיוון הבויות. רוני חותר חתירת כוח ובהחלט מתאמץ לשמור כיוון אל מול הגלים והרוח. בקיאק קצר מסוג זה קשה מאוד לשמור על כיוון והחרטום שלו נוטה לפנות לכיוונים שונים ונדרש מאמץ לא מבוטל לתקן את הכיוון כל הזמן. לעומת זאת הגלים הם מגרש המשחקים הביתי שלו.
בשלב מסויים, ליד הבויות החלטנו לחזור ולנסות לאתר את הסירות של הצופים. אכן מרחוק ראינו את שבעת הסירות. חתרתי במהירות לכיוונם, משאיר את רוני להמשיך ישר לכיוון המעגן. עברתי בין הסירות עד שזיהיתי את תומר. נפנפתי לו לשלום וחתרתי למעגן.
ההשבעה הייתה מיוחדת. תומר וחבריו נעו בשורה, עם עיניים קשורות, אחוזים זה בכתפו של רעהו. על המרפסת מעל שרו יתר חברי בשבט שירי מורל ועידד. אחד, אחד עברו חניכי כיתה ז' מסלול מכשולים: דילוג בין צמיגים; כניסה לבריכת רפש עם ביצים וקמח, שקרשים סוגרים אותה באופן חלקי, כך שיש לצלול ולעבור לצידה השני; אחר כך זחילה מתחת למערך חבלים על יתדות כשעל הרצפה ביצים, קמח וסוכר; משם עלייה למגלשה וגלישה אל תוך בריכת רפש נוספת; אחר כך שכיבה על אלונקה, נשיאה אל תוך הים והשלכת החניך אל הים. המדריכים "מתעללים" בילדים וההורים מתמודגגים ומצלמים. לאחר המסלול בקע מהים , תוך כדי אפקטים אור-קוליים, נפטון, אל הים, שהשביע אותם לצופים. העניין הסתיים בשלט אש גדול. היה נחמד ומושקע והילדים חוו חוויה.
בשלב מסויים, ליד הבויות החלטנו לחזור ולנסות לאתר את הסירות של הצופים. אכן מרחוק ראינו את שבעת הסירות. חתרתי במהירות לכיוונם, משאיר את רוני להמשיך ישר לכיוון המעגן. עברתי בין הסירות עד שזיהיתי את תומר. נפנפתי לו לשלום וחתרתי למעגן.
ההשבעה הייתה מיוחדת. תומר וחבריו נעו בשורה, עם עיניים קשורות, אחוזים זה בכתפו של רעהו. על המרפסת מעל שרו יתר חברי בשבט שירי מורל ועידד. אחד, אחד עברו חניכי כיתה ז' מסלול מכשולים: דילוג בין צמיגים; כניסה לבריכת רפש עם ביצים וקמח, שקרשים סוגרים אותה באופן חלקי, כך שיש לצלול ולעבור לצידה השני; אחר כך זחילה מתחת למערך חבלים על יתדות כשעל הרצפה ביצים, קמח וסוכר; משם עלייה למגלשה וגלישה אל תוך בריכת רפש נוספת; אחר כך שכיבה על אלונקה, נשיאה אל תוך הים והשלכת החניך אל הים. המדריכים "מתעללים" בילדים וההורים מתמודגגים ומצלמים. לאחר המסלול בקע מהים , תוך כדי אפקטים אור-קוליים, נפטון, אל הים, שהשביע אותם לצופים. העניין הסתיים בשלט אש גדול. היה נחמד ומושקע והילדים חוו חוויה.
בבוקר פגשתי את לירן ברכע לשש, במעגן. הים נראה מדהים. לפתע הגיע אוהד, ואחר כך אייל. התארגנו במהירות ויצאנו ביחד. אייל לחתירה קצרה ומהירה בכיוון הקריות, אוהד גרר חכה לאורך השובר של מספנות ישראל, ולירן ואני חתרנו לכיוון עכו, לפגוש את המשט של הצופים. ביציאה מהנמל הוריד לירן חכה למים. טרם הספיק אפילו לנוע והוא שמע את הבזזזז המיוחל. דג נתפס. קרב קצר ופלמידה נאה עלתה על הקיאק. דג ראשון עבור. כל הכבוד. עוד הוא מנקז ומנקה אותה (יש לנקז מייד את הדם על מנת שלא תתקלקל) הסתערה לכיווננו סירת דייג שצפתה בנו מרחוק. ללא אומר או אזהרה הם פרסו רשת מסביבנו ולמעשה סגרו אותנו בתוכה - אלימות לשמה. אין דין ואין דיין. חבורה של עבריינים ערבים שהמשטרה מעדיפה כנראה לא להתעסק איתם. פריסת רשת בפתח הנמל היא עבירה. להקיף אותנו ברשת זה סוג של תקיפה. החלטנו להבליג ויצאנו מהאיזור הסגור. חלאות. לירן, על מנת לצאת היה חייב להרים את החרב, הגה ופדלים. לנו היה הדבר פשוט יותר.
המשכנו לכיוון עכו ופגשנו את הצופים בקו המחבר את עכו לחוף השקט, לא רחוק מעכו. עברנו בין הסירות עד שזיהיתי את תומר. ליוויתי אותו לחוף השקט. בינתיים הרוח התחזקה מאוד והים עלה.בחוף השקט החלטנו לחזור לקישון. הצופים נשארו לעשות כיף בים. החתירה הביתה היתה תוך כדי רכיבה על גלים ומהירה למדי.
בסך הכל יום עמוס עם חתירה ארוכה למדי, אך מהנה..
המשכנו לכיוון עכו ופגשנו את הצופים בקו המחבר את עכו לחוף השקט, לא רחוק מעכו. עברנו בין הסירות עד שזיהיתי את תומר. ליוויתי אותו לחוף השקט. בינתיים הרוח התחזקה מאוד והים עלה.בחוף השקט החלטנו לחזור לקישון. הצופים נשארו לעשות כיף בים. החתירה הביתה היתה תוך כדי רכיבה על גלים ומהירה למדי.
בסך הכל יום עמוס עם חתירה ארוכה למדי, אך מהנה..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה