בשישי עלו והצטרפו אלינו מספר גדול של חברים בפורום הדייג מקיאק, לחתירה של בוקר במפרץ. התאספנו ב-6:00 ברחבת צופי-ים. הפעלתי מוקדם את המיחם של זבולון לקפה של בוקר. לירן ארגן כיבוד. החבר'ה, הפנים מאחרי השמות והכינויים החלו להגיע. הכרויות. שיחות קלות. קפה וכיבוד ולמים. סה"כ 13 חותרים. יום מדהים. ים שקט ונפלא. חותרי המרכז נדהמו מהרתיחות ומהדשים הגדולים שנצפו לאורך הדרך. צביקה ואבי תפסו דגים גדולים. צביקה פלמידה של 3.5 קילו ואבי טונית שחורה של 6.5 קילו. חתרנו עד אחרי בת-גלים וחזרנו ב-12:00 למעגן. במעגן, לירן ארגן פריסה עם כול טוב. אבטיחים, שתייה קרה, עוגות ונשנושים. שביעות הרצון מהיום ומהחברה היו בשמים. ממש יום של כיף. מדהים איך תחביב משותף מחבר כל כך הרבה אנשים טובים.
בשבת יצאנו תומר, לירן ואנוכי מוקדם בבוקר. לירן גרר חכה בסביבה ואילו אני ותומר תרגלנו תרגילים טכניים שונים (בעיקר תמרון, חתירה לאחור ותרגילי מותניים כחלק מגלגול אסקימוסי) ולאחריהם עבדנו על חתירה קדמית נכונה, תוך חתירה של מספר קילומטרים. תומר השתפר מאוד בחתירה ושמר על קצב טוב ללא התעייפות. החזרנו את תומר למעגן לפני 10:00, לפני מסדר בוקר בצופים. לירן ואני יצאנו לים בשנית. הכיוון החוף השקט בחיפה. הים היה נפלא. רוח מזרחית קלה עם גלים קטנים ונחמדים. ים עובד, אבל בצורה נעימה. לקראת החוף השקט הרוח התחזקה והסתובבה לדרום-מערב. הים עלה גם כן. בחוף השקט ירדנו לחוף. היה חם מאוד. פגשנו שם עוד חותרים ופטפטנו על קיאקים. החזרה היתה עם רוח גבית (מערבית 13קשר) וגלים די גבוהים ועצבניים. היכולת שלי להתקדם עם הגלים השתפרה פלאים ונעתי ממש מהר ובביטחון יחסי. מרחוק ראיתי שלירן עובד קשה עם המפרש והקיאק. מנסה למנוע התהפכות והתחרטמות. עם הכניסה לאיזור הנמל התחיל הסבל האמיתי. משבי רוח של קרוב ל-30 קשר מואדי רושמייה (דרום) וסחף נוראי לכיוון צפון, כאשר אנחנו במגמה מזרחית. ניסיתי להפנות את הקיאק לכיוון הרוח, כדי לעצור את הסחף וממש התקשיתי בביצוע. בעיקשות ותוך מאמץ רב הצלחתי להתייצב אל מול הרוח והגלים. הבעיה הנה שעל מנת לפנות אל הרוח, דרומה, הייתי חייב להטות את הקיאק לכיוון צפון, אך על מנת לא להתהפף מהגלים התוקפים את הקיאק מדרום, הייתי חייב להטות אותו דרומה. פלונטר. החתירה היתה קשה, אבל לפחות לא נסחפתי צפונה, אל לב המפרץ. במקום לנוע מזרחה חתרתי דרומה ואז לצפון-מזרח וכך הצלחתי להגיע בשלום למעגן. עם הרוח המטורפת הזו הים התרוקן במהירות וכל היאכטות והמפרשיות התקפלו. בזבולון החליטו שני חבר'ה לצאת עם מפרשית. הזהרתי אותם מפני הוח והסחף, אך הם בשלהם. לאחר כשעה ברור היה כי אינם מסוגלים לחזור והם נסחפים צפונה. סירת מנוע יצאה לחלצם ולגרור אותם אל חוף מבטחים. חזרתי הבייתה שפוך, אך עם חיוך.
סה"כ חתרתי בסוף שבוע כ- 35 ק"מ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה