על גלים

גלים נוצרים על ידי רוחות או על ידי אירועים ססמיים (רעידת אדמה, התפרצות הר געש וכו'). ישנם ארבעה סוגים עיקריים של גלים:

• גלי רוח
• גלי גיבוע (swell)
• גלי טצונאמי
• גלי גיאות ושפל

גלי הרוח הם הגלים הנוצרים עם כיוון הרוח והגורם להם היא הרוח עצמה. גלי גיבוע הם הגלים הנותרים ללא הרוח: או לאחר שעזבו את איזור הרוח או לאחר שהרוח פסקה. גלי טצונאמי הנם הגלים הנוצרים מרעידות אדמה או התפרצויות הר געש.

  

גובה הגלים נקבע על ידי שלושה פרמטרים: עוצמת הרוח, מרחב הנשיבה ומשך הנשיבה. ככל שהרוח נושבת בעוצמה רבה יותר, למשך זמן ארוך יותר ולאורך שטח גדול יותר, יתרוממו הגלים לגובה גדול יותר. עם זאת, גובה הגל יגיע למיצוי ממנו הוא לא יגדל, גם אם הרוח תמשיך לנשוב. דהיינו, בתחילה יווצרו גלים קטנים שבמשך הזמן ילכו ויגדלו עד הגיעם לגודלם המירבי. אם הרוח תיחלש או תתחזק גודלם של הגלים ישתנה בהתאם.

אורך הגל הנו האורך שבין שתי פסגות גלים סמוכות, ואילו גובה הגל הנו המרחק בין העמק שבתחתית הגל לפסגתו. מהירות הגל משתנה ביחס לרוח. בתחילה הרוח מהירה מהגל, לאחר זמן מה הרוח תיחלש והגל ינוע במהירות גבוה יותר. כיוון הגלים הנו הכיוון אליו הם פונים. דהיינו גלים או זרם הנע ממערב למזרח יחשבו כגלים או זרם מזרחי. (זאת בניגוד לכיווני הרוח המוגדרים על ידי כיוון היציאה ולא כיוון ההגעה).

כאשר גל מתקרב למים רדודים (חוף או ריף) ועומק המים קטנים מחצי גובהו של הגל, יווצרו מישברים (גלים קוצפים ושבורים). הסיבה היא שפסגת הגל מתקדמת במהירות ואילו תחתית הגל נתקלת בחול או בריף ומתחילה לנוע לאט יותר. כלומר מהירות חלקו העליון של הגל מהירה מחלקו התחתון.

 גלי רוח הנעים עם הזרם יהיו נמוכים יותר ועם אורך גל קטן יותר מאשר גלים הנעים אל מול הזרם. כאשר הרוח חזקה יחסית (מעל 10 קשרים) היא קוטמת את רכסי הגלים ויוצר קצף לבן או בשם העממי "בירבורים" (ים מבורבר).

 גלי גיבוה הנם גלים בעלי אורך גדול ומתאפיינים באיטיות ובסדר יחסי. עם זאת, גלי גיבוה שנתקלים בגלי גיבוה אחרים, המגיעים מכיוון שונה, ישנו את כיוון הגלים בהתאם.

גלי טצונאמי הנם גלים עם אורך עצום (עשרות מיילים) וגובה נמוך (כמטר), אך מהירותם עצומה (5,000 קשר לשעה) ובהגיעם לאיזור רדוד הם גובהים לעשרות מטרים. קיאק יכול לעבור מעל גל כזה בלב ים ולא להרגישו כלל.

  

גלי גיאות ושפל הנם גלים הנוצרים כמובן מהגיאות והשפל, אך אינם מהותיים בים התיכון ועל כן אין טעם להתעמק בהם. באופן כללי גיאות ושפל מתרחשים במזורים של כ- 6 שעות, על פי עונות השנה ועל פי מצב הירח. בישראל ההפרשים בין השפל והגיאות נמדדים בעשרות סנטימטרים, אך ישנם מקומות בעולם שהפרשי הגובה בכל מספר שעות יכולים להיות מספר מטרים.

בעוד שגלים אינם מבטאים תנועת מים (מולקולת מים נשארת באותה הנקודה ועולה ויורדת עם הגלים), מים שנעים מכונים זרם. זרמים נוצרים עקב פעילות הרוח, חימום המים על ידי השמש ועל ידי כוחות המשיכה של השמש והירח.

מערכת הזרימה העולמית נעה באוקיינוסים ממזרח למערב בתנועה סיבובית. אך ישנם גם זרמים אנכיים, המניעים את המים מלמטה למעלה. זרמים אלו חיוניים למחזור החיים באוקיינוס היות והם מעלים פלנקטון ומזון אחר מתחתית הים לחלקו העילי.

הזרם הידוע ביותר הוא זרם הגולף (רוחבו כ- 100 קילומטר) בעל ההשפעה האדירה על מזג האוויר בעולם. אך גם גיאות ושפל יוצרים זרמים, כמו גם טופוגרפית פני הים. ישנם זרמים עיליים וישנם זרמי עומק. לזרמי המים הבנעים בכיוון ומהירות ישנה השפעה על השליטה בקיאק, כמו גם על תנועת דגים טורפים ונטרפים.