יום שישי. לתומר אין צופי ים היום (חנוכה). החלטנו לצאת עם הקיאק ומקל הדייג לפני הצהריים. הצטיידנו במזון, שתייה וביגוד מתאים למזג האוויר הקדורני, האפור והגשום שהמתין לנו. נאמר לנו בחוף שהים גלי מאוד, וסופה קשה עומדת להיכנס תוך מספר שעות. בקיצור שניזהר.
הים נראה רע, רוח חזקה וגשם. לא ויתרנו והתמדנו בהחלטנו לצאת לים ולגרור חכה. האמת, אין לי מושג אם ניתן בכלל לדוג בים סוער - אולי הדגים מסתתרים במצולות? צריך לברר.
הרכבתי את המכונה (רולר) על מקל הדייג והתקנתי על הקיאק, סדיוק מאחורי. אבטחנו את יתרת הציוד ויצאנו. עקב הגלים הגבוהים יצאנו מהמזח ולא מהחוף, כהרגלנו. התחלנו בחתירה במהירות איטית על מנת להתחמם. לאחר מספר מאות מטרים התקנתי את בובת הדג (דמוי). לא ידעתי איך לקשור את הבובה אז אילתרתי כמיטב יכולתי. למען האמת די הסתבכתי עם הציוד והחוטים (טוב, פעם ראשונה..).
יצאנו מהנמל והתחלנו לחתור במרץ לתוך מפרץ חיפה, בכיוון צפון כ שלושה קילומטר מהנמל. הגלים החלו לגדול ולגדול. היו אלו גלי אורך ענקיים בגובה של 4 עד 5 מטר. התחושה היתה מדהימה. אנחנו על קליפת פלסטיק קטנה ומולו צומחים "בנייני ענק" מעין קירות גבוהים ההולכים ונבנים ממול, ואז מעלים אותנו עליהם ומורידים בחזרה וחוזר חלילה. זה היתה מפחיד ומרגש כאחד. בשלב מסויים תומר הציע להתחיל לחזור. בכל זאת, גלי ענק ואנחנו לבד בלב ים על חתיכת פלסטיק.
החזרה היתה כנגד רוח דרומית חזקה, אך מידי פעם "תפסנו גלים" והואצנו במהירות רבה לכיוון המעגן. חתירה קשה ומאומצת כנגד רוח וגלים, אבל עבדנו בקצב אחיד והתקדמנו יפה - הרגשנו נהדר.
בכניסה למעגן, נתפס הדמוי במשהו ואיבדנו אותו (בדיעבר הקשר שקשרתי לא התאים לחוט דייג). לשמחתי זיהיתי אותו צף על המים מספר מטרים מאיתנו. תומר יצא עם הקיאק ואסף אותו. זה נראה די מגוחך היות והוא חתר הפוך - ישב על הירכתיים וחתר לכיוון הדמוי האבוד. חזרנו בשלום, בזמן ועם כל הציוד. לאחר מספר דקות, בעודנו שוטפים את הקיאק והציוד פרצה הסופה וגשם שוטף החל לרדת.
לסיכום: פעם ראשונה עם ניסיון דייג בגרירה - הופקו לקחים והפעם הבאה תהיה מוצלחת יותר; דגים אין - מזל שקניתי בסופר; חתרנו את המרחק הגדול ביותר עד כה (במזג אוויר סוער) - כ 7 קולומטר; חווינו מקרוב את הגלים הגבוהים ביותר עבורנו אי פעם - מלא הוד ומפחיד.
בבית, מרגישים כל שריר בגוף, אמר תומר "זה היה היום הכי כיפי בחיים שלי...".
אין מה להוסיף... זה אומר הכל...
הים נראה רע, רוח חזקה וגשם. לא ויתרנו והתמדנו בהחלטנו לצאת לים ולגרור חכה. האמת, אין לי מושג אם ניתן בכלל לדוג בים סוער - אולי הדגים מסתתרים במצולות? צריך לברר.
הרכבתי את המכונה (רולר) על מקל הדייג והתקנתי על הקיאק, סדיוק מאחורי. אבטחנו את יתרת הציוד ויצאנו. עקב הגלים הגבוהים יצאנו מהמזח ולא מהחוף, כהרגלנו. התחלנו בחתירה במהירות איטית על מנת להתחמם. לאחר מספר מאות מטרים התקנתי את בובת הדג (דמוי). לא ידעתי איך לקשור את הבובה אז אילתרתי כמיטב יכולתי. למען האמת די הסתבכתי עם הציוד והחוטים (טוב, פעם ראשונה..).
יצאנו מהנמל והתחלנו לחתור במרץ לתוך מפרץ חיפה, בכיוון צפון כ שלושה קילומטר מהנמל. הגלים החלו לגדול ולגדול. היו אלו גלי אורך ענקיים בגובה של 4 עד 5 מטר. התחושה היתה מדהימה. אנחנו על קליפת פלסטיק קטנה ומולו צומחים "בנייני ענק" מעין קירות גבוהים ההולכים ונבנים ממול, ואז מעלים אותנו עליהם ומורידים בחזרה וחוזר חלילה. זה היתה מפחיד ומרגש כאחד. בשלב מסויים תומר הציע להתחיל לחזור. בכל זאת, גלי ענק ואנחנו לבד בלב ים על חתיכת פלסטיק.
החזרה היתה כנגד רוח דרומית חזקה, אך מידי פעם "תפסנו גלים" והואצנו במהירות רבה לכיוון המעגן. חתירה קשה ומאומצת כנגד רוח וגלים, אבל עבדנו בקצב אחיד והתקדמנו יפה - הרגשנו נהדר.
בכניסה למעגן, נתפס הדמוי במשהו ואיבדנו אותו (בדיעבר הקשר שקשרתי לא התאים לחוט דייג). לשמחתי זיהיתי אותו צף על המים מספר מטרים מאיתנו. תומר יצא עם הקיאק ואסף אותו. זה נראה די מגוחך היות והוא חתר הפוך - ישב על הירכתיים וחתר לכיוון הדמוי האבוד. חזרנו בשלום, בזמן ועם כל הציוד. לאחר מספר דקות, בעודנו שוטפים את הקיאק והציוד פרצה הסופה וגשם שוטף החל לרדת.
לסיכום: פעם ראשונה עם ניסיון דייג בגרירה - הופקו לקחים והפעם הבאה תהיה מוצלחת יותר; דגים אין - מזל שקניתי בסופר; חתרנו את המרחק הגדול ביותר עד כה (במזג אוויר סוער) - כ 7 קולומטר; חווינו מקרוב את הגלים הגבוהים ביותר עבורנו אי פעם - מלא הוד ומפחיד.
בבית, מרגישים כל שריר בגוף, אמר תומר "זה היה היום הכי כיפי בחיים שלי...".
אין מה להוסיף... זה אומר הכל...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה