התעוררתי מוקדם כמו בכל שבת. השרירים עדיין כואבים קלות. זכר לחתירה המאומצת של אתמול. השמיים קודרים וגשם לא חזק יורד ללא הפסק. התלבשתי בהתאם ויצאתי לטיול הבוקר עם אריסטו. חזרתי מהר מהרגיל הביתה לכוס קפה חם של בוקר. התחלתי בהכנות השגרתיות של ארוחת הבוקר. ארוחת בוקר של שבת. מסורת. אני מאוד אוהב את שבת בבוקר. בעיקר את השעות לפני שבני המשפחה מתעוררים. קפה חם. שקט. רגיעה.
תומר ואורן יוצאים הערב לטיול של שלושה ימים לאזור תמנע והרי אילת במסגרת חוגי סיור. אצטרך לחזור הביתה מוקדם על מנת לארגן להם את התיקים והציוד. "המומחיות" שלי, כפי שנוהגת ליסט לומר ומשחררת עצמה ממטלה זו.
רוח וגשם. תומר ואני ברכב לאחר ארוחת בוקר של שבת. כמו כל שבת, אני מסיע את תומר לצופי ים. בדרך כלל, אני חותר עד 14:30, עד מסדר הסיום של צופי ים. ואז, לאחר ארוחת צהריים קלה אנחנו חותרים ביחד, אם כי לאחרונה תומר מעדיף לצאת לבדו או עם חבר. היום נאלץ לחזור הביתה מוקדם, מיד לאחר מסדר הסיום.
תומר נפרד ב'יאללה ביי' ואץ לענייניו. התבוננתי בים תוהה ביני לבין עצמי אם לצאת או לא. הסערה כבר כאן. רוח דרומית חזקה, למעלה משלושים קמ"ש, עם משבים פרועים של למעלה מחמישים קמ"ש. הים מבורבר עם קצף. מרחוק ניתן לראות את הגלים המתנפצים בעוצמה על השוברים ויוצרים ים של קצף לבן. השמיים שחורים והגשם מצליף בחוזקה בפנים.
החלטתי ללבוש את בגדי החתירה, להכין את הקיאק ואז להחליט באם לצאת או לחזור הביתה לתנור החם. הרכבתי את הקיאק ליחיד. ביום כזה הוא יקנה לי כושר תמרון טוב יותר ויכולת טובה יותר להתמודד עם הגלים. מזג האוויר לא נרגע והגשם והרוח התחזקו. החלטתי לצאת - לחתור כשני קילומטר לתוך המפרץ ולחזור. גררתי את הקיאק למים. גלי חוף חזקים. אהיה חייב להתנתק מהחוף במהירות כדי למנוע מהגלים להטיח בחוזקה את הקיאק על הסלעים. המים היו חמימים יחסית לטמפרטורה החיצונית. בחוץ 14 מעלות עם רוח חזקה. המים מעל 21 מעלות. לבשתי מכנסי חתירה, חולצת פליז-לייקרה ומעיל חתירה אטום. חבשתי כובע פליז חם שהגן על ראשי ואוזניי. לאחר ההתנתקות מגלי החוף, בתוך מתחם שובר הגלים ההתקדמות היתה מהירה ונעימה. הקור בעצמותי התחלף בחמימות הנעימה הנוצרת מהמאמץ הגופני. הורדתי קצב. יש לשמור כוחות לחזרה נגד הרוח. עם היציאה מתחום שובר הגלים התחלתי להרגיש את הים. התחזית דברה על 'רוגש עד סוער' עם גלים של 2.5 מטר ועד 4.5 מטר. השילוב של גלים גדולים, המורכבים מהרבה גלים קטנים הנו מוזר. מצד אחד מאבק רציף עם הגלים הקטנים המתנפצים את חרטום הקיאק ומתיזים רסס ים על פרצופי שמשתלב בגשם הצולף על פני, ומצד שני עליות וירידות על רכסי גבעות הגלים הגדולים. לאחר חתירה צפונה של למעלה משני קילומטר בקצב ממוצע של 2.5 קמ"ש (על פי ה- GPS שאני נושא עימי).הפניתי את חרטום הקיאק דרומה לכיוון חיפה. עמדתי בנקודה זו, כשהקיאק מסתובב לללא שליטה עולה ויורד בפראות על הגלים. הרוח והגשם בפרצופי. אכן, רוח חזקה. תחושה מוזרה. מסביבי אין כל כל פעילות. אין אוניות, אין מפרשיות. כלום. ים אפור, קוצף וריק. תחושה מדהימה. לבד, על קליפת פלסטיק אדומה. חיפה ממולי, אפופה בענני גשם. גלים גבוהים המתנפצים בעוצמה על שוברי הגלים באופק. תחת הלבוש המתאים שלבשתי לא הרגשתי את הקור והרטיבות. התרוממות רוח. קשה להסביר זאת במילים. הגלים הלכו וגבהו ופרצי רוח חזקים אותתו לי שעדיף לחזור. החלטתי לחתור בעוצמה אך לבצע הפסקה של שתי שניות בין ימין לשמאל. לא להתעייף מהר מידי בחתירה אל מול הרוח והגלים.
החתירה חזרה היתה סיוט. משבי רוח עזים ופתאומיים מכיוונים לא צפויים מחייבים מאמץ ניכר של הרגליים. השליטה בקיאק יעילה יותר אם היא מתבצעת בעזרת הרגליים והטיות גוף. הרוח הדרומית כאילו דחפה אותי אחור. והגלים הנשברים אל חרטום הקיאק מרססים אותי במי מלח קוצפים. אני מתחיל להרגיש את השרירים. מאריך ההפסקות בין חתירת ימין לשמאל, אך מבצע כל חתירה בעוצמה ובכוח רב. משטר הרוחות והגלים לרגלי הר הכרמל הוא מיוחד. ההר מסתיר את הרוחות הדרומיות הנאלצות לנוע מסביבו או לתעל עצמן בחוזקה דרך הואדיות הפתוחות לים. התוצאה הנה שכיווני הרוח ועוצמתה משתנים תדירות. חציית שובר הגלים דרשה מאמץ גדול יותר. משום מה הכניסה לאזור המוגן הייתה רוגשת וקוצפת אפילו יותר. עבדתי בקצב אחיד. נשמתי ומלאתי את הריאות וחתרתי בימין תוך נשיפת האוויר בחוזקה. מלאתי הריאות וחתרתי בשמאל תוך ריקונן מאוויר בנשיפה חזקה. מסביבי הכל שומם. אין כל תנועה פרט לגלים.
עליתי על החוף מותש. השרירים רעדו מהמאמץ, הריאות נשפו בכבדות אך הלב גאה מאושר. הילד שבי השתחרר.
תומר ואורן יוצאים הערב לטיול של שלושה ימים לאזור תמנע והרי אילת במסגרת חוגי סיור. אצטרך לחזור הביתה מוקדם על מנת לארגן להם את התיקים והציוד. "המומחיות" שלי, כפי שנוהגת ליסט לומר ומשחררת עצמה ממטלה זו.
רוח וגשם. תומר ואני ברכב לאחר ארוחת בוקר של שבת. כמו כל שבת, אני מסיע את תומר לצופי ים. בדרך כלל, אני חותר עד 14:30, עד מסדר הסיום של צופי ים. ואז, לאחר ארוחת צהריים קלה אנחנו חותרים ביחד, אם כי לאחרונה תומר מעדיף לצאת לבדו או עם חבר. היום נאלץ לחזור הביתה מוקדם, מיד לאחר מסדר הסיום.
תומר נפרד ב'יאללה ביי' ואץ לענייניו. התבוננתי בים תוהה ביני לבין עצמי אם לצאת או לא. הסערה כבר כאן. רוח דרומית חזקה, למעלה משלושים קמ"ש, עם משבים פרועים של למעלה מחמישים קמ"ש. הים מבורבר עם קצף. מרחוק ניתן לראות את הגלים המתנפצים בעוצמה על השוברים ויוצרים ים של קצף לבן. השמיים שחורים והגשם מצליף בחוזקה בפנים.
החלטתי ללבוש את בגדי החתירה, להכין את הקיאק ואז להחליט באם לצאת או לחזור הביתה לתנור החם. הרכבתי את הקיאק ליחיד. ביום כזה הוא יקנה לי כושר תמרון טוב יותר ויכולת טובה יותר להתמודד עם הגלים. מזג האוויר לא נרגע והגשם והרוח התחזקו. החלטתי לצאת - לחתור כשני קילומטר לתוך המפרץ ולחזור. גררתי את הקיאק למים. גלי חוף חזקים. אהיה חייב להתנתק מהחוף במהירות כדי למנוע מהגלים להטיח בחוזקה את הקיאק על הסלעים. המים היו חמימים יחסית לטמפרטורה החיצונית. בחוץ 14 מעלות עם רוח חזקה. המים מעל 21 מעלות. לבשתי מכנסי חתירה, חולצת פליז-לייקרה ומעיל חתירה אטום. חבשתי כובע פליז חם שהגן על ראשי ואוזניי. לאחר ההתנתקות מגלי החוף, בתוך מתחם שובר הגלים ההתקדמות היתה מהירה ונעימה. הקור בעצמותי התחלף בחמימות הנעימה הנוצרת מהמאמץ הגופני. הורדתי קצב. יש לשמור כוחות לחזרה נגד הרוח. עם היציאה מתחום שובר הגלים התחלתי להרגיש את הים. התחזית דברה על 'רוגש עד סוער' עם גלים של 2.5 מטר ועד 4.5 מטר. השילוב של גלים גדולים, המורכבים מהרבה גלים קטנים הנו מוזר. מצד אחד מאבק רציף עם הגלים הקטנים המתנפצים את חרטום הקיאק ומתיזים רסס ים על פרצופי שמשתלב בגשם הצולף על פני, ומצד שני עליות וירידות על רכסי גבעות הגלים הגדולים. לאחר חתירה צפונה של למעלה משני קילומטר בקצב ממוצע של 2.5 קמ"ש (על פי ה- GPS שאני נושא עימי).הפניתי את חרטום הקיאק דרומה לכיוון חיפה. עמדתי בנקודה זו, כשהקיאק מסתובב לללא שליטה עולה ויורד בפראות על הגלים. הרוח והגשם בפרצופי. אכן, רוח חזקה. תחושה מוזרה. מסביבי אין כל כל פעילות. אין אוניות, אין מפרשיות. כלום. ים אפור, קוצף וריק. תחושה מדהימה. לבד, על קליפת פלסטיק אדומה. חיפה ממולי, אפופה בענני גשם. גלים גבוהים המתנפצים בעוצמה על שוברי הגלים באופק. תחת הלבוש המתאים שלבשתי לא הרגשתי את הקור והרטיבות. התרוממות רוח. קשה להסביר זאת במילים. הגלים הלכו וגבהו ופרצי רוח חזקים אותתו לי שעדיף לחזור. החלטתי לחתור בעוצמה אך לבצע הפסקה של שתי שניות בין ימין לשמאל. לא להתעייף מהר מידי בחתירה אל מול הרוח והגלים.
החתירה חזרה היתה סיוט. משבי רוח עזים ופתאומיים מכיוונים לא צפויים מחייבים מאמץ ניכר של הרגליים. השליטה בקיאק יעילה יותר אם היא מתבצעת בעזרת הרגליים והטיות גוף. הרוח הדרומית כאילו דחפה אותי אחור. והגלים הנשברים אל חרטום הקיאק מרססים אותי במי מלח קוצפים. אני מתחיל להרגיש את השרירים. מאריך ההפסקות בין חתירת ימין לשמאל, אך מבצע כל חתירה בעוצמה ובכוח רב. משטר הרוחות והגלים לרגלי הר הכרמל הוא מיוחד. ההר מסתיר את הרוחות הדרומיות הנאלצות לנוע מסביבו או לתעל עצמן בחוזקה דרך הואדיות הפתוחות לים. התוצאה הנה שכיווני הרוח ועוצמתה משתנים תדירות. חציית שובר הגלים דרשה מאמץ גדול יותר. משום מה הכניסה לאזור המוגן הייתה רוגשת וקוצפת אפילו יותר. עבדתי בקצב אחיד. נשמתי ומלאתי את הריאות וחתרתי בימין תוך נשיפת האוויר בחוזקה. מלאתי הריאות וחתרתי בשמאל תוך ריקונן מאוויר בנשיפה חזקה. מסביבי הכל שומם. אין כל תנועה פרט לגלים.
עליתי על החוף מותש. השרירים רעדו מהמאמץ, הריאות נשפו בכבדות אך הלב גאה מאושר. הילד שבי השתחרר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה