בחדשות הודיעו כי מזג האוויר ישתנה במהלך היום ויעשה חורפי וסוער. הגיוני, מחצית דצמבר. החמימות הנעימה של עונת המעבר עשויה לעתים להטעות. הסערה בדרך, ללא כל ספק. היום אמור להיות יום עמוס במיוחד. את הבוקר אעביר בבישולים לקראת ערב החנוכה. בערב יגיעו אחי ומשפחתו ובנותיי הבוגרות עם בני זוגן. יחד איתנו נהיה 14 איש. ערב חנוכה ראשון ללא אמא. תמיד היינו 15 איש. אחר כך, אקפוץ לבית הספר ואהיה עם אורן באירועי החנוכה שיתמשכו לאורך כל יום הלימודים ומשם אקח את תומר ונרד לים - לתומר יש אימון חתירה בצופי-ים במסגרת נבחרת החתירה שלהם לתחרות הארצית. מקווה ששנינו נספיק לחתור ביחד לפני האימון והסערה. אחר כך אטוס במהירות הביתה ואסיים ההכנות לאירוח ערב החנוכה. את הערב נבלה בחיק המשפחה והרבה נרות, לביבות וסופגניות.
כמתוכנן אספתי את תומר ומיהרנו לים. הכנתי מבעוד מועד צידנית קטנה עם כריכים ופירות, כמו גם תרמוס תה חם וחטיפי בריאות. הגענו למעגן הקטן בקישון, המשכן של צופי ים, עמותת זבולון חיפה ועוד מספר עמותות שייט. הים נראה מבורבר ורוח דרומית חזקה נשבה. לא היה קר. תומר ביקש לאכול צהריים על הקיאק. הרכבנו את הקיאק הזוגי במהירות. הקיאק שלי, דגם טקילה, מתפרק לשלושה חלקים וניתן להרכיבו כקיאק ליחיד או כקיאק זוגי. לבשנו את בגדי המגן ושעטנו למים. לתומר אימון ב- 14:30. התחלנו בחתירת חימום נינוחה יחסית. עם היציאה ממעגן הקישון לכיוון מפרץ חיפה הים נעשה רוגש יותר ויותר. החלטנו לחתור כשני קילומטר לתוך המפרץ ואז לסעוד את ליבנו. הפנינו את חרטום הקיאק שעלה וירד על הגלים לכיוון חיפה והאכלנו בשתיקה. עם סיום הארוחה הקלה הוצאתי את תרמוס התה, מזגתי לתומר ולי וישבנו לנו נעים מעלה ומטה עם הגלים, שותים תה חם ונוגסים בחטיפי בריאות. לפנינו נוף מדהים - חיפה באפור, מאחורינו חשרות עננים מאיימות.
תמונה סוראליסטית. קיאק אדום קטנטן הנע ללא יד מכוונת על הגלים האפורים כשמסביבו רק ים וים, ועליו מבוגר ונער צעיר השותים בנינוחות תה חם ומהביל. רגעים כאלו מייצרים חיבור חזק בין אב לבנו - ללא מילים. פשוט. אב ובנו על קיאק קטנטן בים רוגש, שותים תה חם בשקט שלפני הסערה.
שברתי את הרגע הקסום והצעתי לחתור במהירות לחוף. תומר ביקש לתת קצב. הסכמתי. התחלנו בחתירה מאומצת לכיוון המעגן. הרוח הדרומית נשבה בעוז בפנינו והגלים הרוגשים התיזו מי מלח לפרצופינו בכל פעם שחרטום הקיאק פילח אותם. נראה היה כאילו אנחנו לא מתקדמים. הרוח העזה וסחף הגלים דחף אותנו לכיוון צפון, בעוד היעד הנו בכיוון דרום. מסביבנו החלו הגוררות לגרור לנמל את דוברות הענק המבצעות סקרים גיאולוגים במפרץ. אכן, סערה ממשמשת ובאה. הגוררות יוצרות גלי ענק המטלטלות בפראות את הקיאק. לא הורדנו קצב והמשכנו לחתור כאילו אין מחר. החתירה המתואמת האיצה את הקיאק שנלחם בגלים ויכל להם - תחושה נפלאה. הייתי גאה בתומר. כיצד חתר ללא לאות, נותן קצב אחיד, מול מסך הגלים והרוח. לאחר כ- 20 דקות חצינו את קו שובר הגלים, והמשכנו ביתר קלות לכיוון החוף.
תומר מיהר לאימון החתירה ואני לשטיפת ואחסון הקיאק. שעתיים אחר כך, נסענו שותקים לכיוון הבית. השמיים קדרו, הרוח התגברה וטיפות ראשונות החלו לרדת, אך את התרוממות הרוח של שנינו ניתן היה לחוש בקלות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה