מתעוררים לבוקר קר מאוד. כ-11 מעלות. שמיים בהירים. שינה ארוכה ומעולה, ללא גשם. הטל מנע התייבשות הבגדים. ארוחת בוקר, התארגנות ויציאה אל מול השמיים הכחולים.
הרוח הצפונית שלוותה אותנו הפכה לדרומית-מערבית, בעוצמה 4. שוב חזיתית. חשבנו שכאשר נפנה לדרום נקבל רוח גב, אבל הרוח מתעתעת בנו.
לגונות כחולות. מים שקופים וצלולים לעומק של 15 מטר. מערות, אנייה טבועה, סלעי בזלת ציוריים. איים געשיים קטנים עם משושי בזלת מרשימים. גני סלעים לשעשוע. כל מה שקיאקיסט רוצה.
עולים על חוף יפה במפרץ לא גדול עם עיירת דייג מקסימה, למנוחת קלה. במרחק לא גדול מאיתנו רואים זוג. גבר מנסה לדוג והאשה שוחה במים. חלק מהחבר'ה הולכים אליהם ומזמינים אותם לקפה. הם נענים ברצון. מתלהבים מהקפה השחור עם הל שלא מוכר להם ומהנשנושים הישראלים. מתפתחת שיחה. בינתיים מגיע חבר שלהם שאחראי על כל נושא התקשורת באי והאווירה הופכת לעליזה יותר ויותר. הבחורה היא בכלל ברזילאית שהגיעה לאי, התאהבה במקום, התאהבה בגבר ונשארה.
עוד אנחנו מבלים, מתקבלת הודעה שיש שביתה כללית ביוון. אין מטוסים ואין מעבורות. דהיינו בשלב זה אנחנו תקועים באי ליומיים לפחות. מצד אחד זה לא כזה נורא, מצד שני זה יכול להסתיים בתוספת עלויות משמעותית. החלטנו לקצר בשעה את היום, לנסות להגיע לסוכנויות הנסיעות ולבדוק אפשרויות יציאה חלופיות.
בהמשך הדרך פוגשים את רוד עם קבוצת קיאקים אחרת. הקבוצה היומית. מידי יום מוציא רוד קבוצה לחתירה יומית. הוא דואג להביא את הקיאקים לאתר כלשהו, על פי מזג האוויר, ובסוף היום החותרים מוחזרים למלון. הקבוצה היא פתוחה, דהיינו ישנם כאלו החותרים כל יום וישנם המגיעים ליום או יומיים בלבד. אני מנהל שיחה קלה עם רוד, בעיקר על השביתה. לפני שנפרדים הוא אומר לי, אל תדאג, בסוף הכל מסתדר פה, בצורה זו או אחרת. נראה כי הבחור האוסטרלי ספג הרבה מרוח האיים הים-תיכוניים.
חתרנו לאורך המפרץ עם גלי גב מעצבנים. המטרה כעת היא הגעה מהירה ככל האפשר לעיירה. מגיעים לאדמאס. שוטפים את הציוד והקיאקים והולכים למלון.
אני אץ, רץ לחפש סוכנות נסיעות פתוחה. לשווא. שביתה. הכל סגור. מחליטים לא להילחם בגורל אלא לזרום וליהנות מהחיים וממה שיש. כמאמר חז"ל, “כל עכבה לטובה".
ברוח זו, מתכננים עם דייב שיבוא לאסוף אותנו ב-19:00 לארוחה משותפת במסעדה טובה בעיירה שבהרים (Plaka), מקום מגוריו של רוד (Triovasalos). הג'יפ הקטנטן מחייב שני סבבים, אך במילוס הקטנה הכל קרוב. מטפסים בדרך צרה ותלולה על ההר. הכל נקי. מאוד נקי. בינתיים אני מקבל טלפון מרוד שאומר שיש שמועות שהשביתה מסתיימת בלילה ויש סיכוי שטיסת הבוקר תצא במועדה. אני בודק באינטרנט ואכן נראה שנוכל לטוס בבוקר.
אוכלים ארוחה יונית מעולה עם הרבה אלכוהול, מאכלים מקומיים ומוסיקה מקפיצה המוכרת כל כך לנוו, הישראלים. הבעל של בעלת המסעדה "נודב" על יד אשתו להסיע אותנו חזרה, כי יש שביתת מוניות. אנחנו נדחסים כולנו ברכב קטן, בהצלחה מפתיעה.
דייב ובעלת המלון, סופייה, מתנדבים להתעורר איתנו ב-5:00 ולהסיע אותנו לשדה התעופה, כי אין מוניות. אנשים טובים יש שם.
יום חתירה חמישי ואחרון.
הרוח הצפונית שלוותה אותנו הפכה לדרומית-מערבית, בעוצמה 4. שוב חזיתית. חשבנו שכאשר נפנה לדרום נקבל רוח גב, אבל הרוח מתעתעת בנו.
לגונות כחולות. מים שקופים וצלולים לעומק של 15 מטר. מערות, אנייה טבועה, סלעי בזלת ציוריים. איים געשיים קטנים עם משושי בזלת מרשימים. גני סלעים לשעשוע. כל מה שקיאקיסט רוצה.
עולים על חוף יפה במפרץ לא גדול עם עיירת דייג מקסימה, למנוחת קלה. במרחק לא גדול מאיתנו רואים זוג. גבר מנסה לדוג והאשה שוחה במים. חלק מהחבר'ה הולכים אליהם ומזמינים אותם לקפה. הם נענים ברצון. מתלהבים מהקפה השחור עם הל שלא מוכר להם ומהנשנושים הישראלים. מתפתחת שיחה. בינתיים מגיע חבר שלהם שאחראי על כל נושא התקשורת באי והאווירה הופכת לעליזה יותר ויותר. הבחורה היא בכלל ברזילאית שהגיעה לאי, התאהבה במקום, התאהבה בגבר ונשארה.
עוד אנחנו מבלים, מתקבלת הודעה שיש שביתה כללית ביוון. אין מטוסים ואין מעבורות. דהיינו בשלב זה אנחנו תקועים באי ליומיים לפחות. מצד אחד זה לא כזה נורא, מצד שני זה יכול להסתיים בתוספת עלויות משמעותית. החלטנו לקצר בשעה את היום, לנסות להגיע לסוכנויות הנסיעות ולבדוק אפשרויות יציאה חלופיות.
בהמשך הדרך פוגשים את רוד עם קבוצת קיאקים אחרת. הקבוצה היומית. מידי יום מוציא רוד קבוצה לחתירה יומית. הוא דואג להביא את הקיאקים לאתר כלשהו, על פי מזג האוויר, ובסוף היום החותרים מוחזרים למלון. הקבוצה היא פתוחה, דהיינו ישנם כאלו החותרים כל יום וישנם המגיעים ליום או יומיים בלבד. אני מנהל שיחה קלה עם רוד, בעיקר על השביתה. לפני שנפרדים הוא אומר לי, אל תדאג, בסוף הכל מסתדר פה, בצורה זו או אחרת. נראה כי הבחור האוסטרלי ספג הרבה מרוח האיים הים-תיכוניים.
חתרנו לאורך המפרץ עם גלי גב מעצבנים. המטרה כעת היא הגעה מהירה ככל האפשר לעיירה. מגיעים לאדמאס. שוטפים את הציוד והקיאקים והולכים למלון.
ברוח זו, מתכננים עם דייב שיבוא לאסוף אותנו ב-19:00 לארוחה משותפת במסעדה טובה בעיירה שבהרים (Plaka), מקום מגוריו של רוד (Triovasalos). הג'יפ הקטנטן מחייב שני סבבים, אך במילוס הקטנה הכל קרוב. מטפסים בדרך צרה ותלולה על ההר. הכל נקי. מאוד נקי. בינתיים אני מקבל טלפון מרוד שאומר שיש שמועות שהשביתה מסתיימת בלילה ויש סיכוי שטיסת הבוקר תצא במועדה. אני בודק באינטרנט ואכן נראה שנוכל לטוס בבוקר.
אוכלים ארוחה יונית מעולה עם הרבה אלכוהול, מאכלים מקומיים ומוסיקה מקפיצה המוכרת כל כך לנוו, הישראלים. הבעל של בעלת המסעדה "נודב" על יד אשתו להסיע אותנו חזרה, כי יש שביתת מוניות. אנחנו נדחסים כולנו ברכב קטן, בהצלחה מפתיעה.
דייב ובעלת המלון, סופייה, מתנדבים להתעורר איתנו ב-5:00 ולהסיע אותנו לשדה התעופה, כי אין מוניות. אנשים טובים יש שם.
יום חתירה חמישי ואחרון.
 |
| זריחה מדהימה |
 |
| אבל מאוד קר |
 |
| אנייה שטבעה בסופה לפני מספר שנים |
 |
| תומר משתעשע בתמיכות |
 |
| מים צלולים. הקרקעית בעומק של 15 מטר |
 |
| סוגרים את ההקפה, אדאמאס |
 |
| ארוחת ערב מעולה עם מוסיקה יוונית |
 |
| מסלול החתירה סביב האי |
 |
| מסלול החתירה עם נתוני מזג האוויר וחניוני הלילה כפי שצוייר על ידי רוד |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה