על קיאקים וקצת על הא ועל דא: הקפת האי מילוס, אוקטובר 2011

מתחילים את היום בארוחת בוקר מצוינת באדיבות סופייה, בעל המלון, העמלה וטורחת סביבנו. ממשיכים על פי התכנית בגיחה לסופרמרקט. מגוון המוצרים בהחלט מפתיע. המחירים דומים לישראל. ממשיכים דרך המאפייה ומצטיידים במספר כיכרות לחם ומשם לחוף. לקיאקים. כל אחד בוחר לעצמו קיאק כלבבו. בעצם את צבע קיאק. כולנו נחתור על קיאקי ריינבואו האיטלקיים, מדגם לייזר, חוץ מתומר שקיבל טמפסט 170. כל אחד מצטייד במשוט באורך המתאים לו. כל המשוטים הם וורנר. איכותיים. לצערי לא נשאר לי משוט Shuna ונאלצתי לחתור עם המשוט הגדול יותר, Coryvrecken, שמעמיס ומעייף את הגוף לאורך זמן ובחתירות ארוכות. מתחילים לארגן את הקיאק, להעמיס את המזון והשקים האטומים. דייב מביא גזיות וסירים. ויאללה – יוצאים.

מזג האוויר מרנין. שמשי אך לא חם.

חותרים. הגוף מתחמם, השרירים מסתגלים והעיניים בולעות את הנופים הכל כך שונים מישראל, מחד ול כך דומים לישראל מאידך. לאורך החוף זה יוון, במרומי ההרים והגבעות החצי צחיחו הנוף מזכיר איזורים בגליל בסוף הקיץ. הצמחייה דומה. אלת המסטיק, סירה קוצנית כדומה. לאחר זמן לא ארוך, לירן תופס דג ראשון. קטן. הקרבן מצולם ומשוחרר לגדול למצוות ומעשים טובים במים הצלולים.

אנחנו חותרים במפרץ של מילוס, בצידו הצפוני. מבקרים בכפרים ציוריים הנראים לא אמיתיים ומתחילים להרגיש שאנחנו באיים. ביוון. בשלב מסויים 'חותכים' את המפרץ דרומה ועוברים לצד הנגדי. הגלים עולים והים מתחיל לעבוד ככל שאנחנו מתקדמים במפרץ לעבר הים הפתוח. עננים נראים בצפון. רוח עולה. תזכורת עדכנית להמשך.

ממשיכים בחתירה נעימה בנופים מרניני לב מחוץ למפרץ, בצידו הדרומי של האי. הקיאקים רחבי הגוף, יציבים מאוד ומתנהגים מצוין. למדים להטות אותם ולתמרן איתם. עוברים בגני-סלעים ומשתעשעים במעברים במים זורמים. הגלים הולכים וגובהים, לעתים הם מעל מטר. החתירה היא כמו במכונת כביסה עקב הגלים החוזרים המתנפצים על הסלעים. במרחק מאות מטרים מאיתנו, אל תוך הים, ניתן להבחין כי הגלים קוצפים וגבוהים הרבה יותר.
תומר נראה לי לא במיטבו. תנועות איטיות. אדישות. שאלתי אותו למצבו. התברר כי הוא עומד להקיא, אחוז בחילה. מרגיש לא טוב. אבל מתכוון להמשיך. דרשתי ממנו לשתוות ללא הרף. חשדתי שהוא התייבש.

אחרי הצהריים מגיעים לחוף חולי יפהפה במפרץ Triades, בחלקו הצפון מערבי של האי. מתחילים בהקמת חניון לילה. סלע גדול על החוף עם משטח עץ שמצאנו הופכים למטבח מאולתר. הפעולה הראשונה הייתה לאסוף את כל המזון שנארז בחפזה. למיינו ולסדרו, כך שנוכל לשלפו במהירות מהקיאק בהתאם לארוחות בהמשך השבוע.

תומר מייד עם עלייתו לחוף הרגיש שוב במלא אונו. על פי דייב, יום הטיסות, שהייה במטוס ובשדות תעופה גורמים לעיתים להתייבשות קלה. הצירוף של התייבשות קלה, עייפות וים עובד בכל הצירים, עלולים לגרום למחלת ים קלה.

אני, כאחראי על הבישול, מתחיל בהכנת ארוחת הערב. גדי מסייע רבות ומתחיל בחיתוך נמרץ של הבצל. החברה אוספים עצים ומדליקים מדורה. תומר והיתר תולים את הבגדים הרטובים על האוהלים בעזרת אטבים שהוכנו מראש. ארוחות הערב, הארוחות העיקריות, מבוססות על תפריטים שהוכנו מראש ועל מצרכים שנקנו מראש. בעיקרון ארוחות הערב מתבססות על מרק גדוש ועשיר ועל מנת פחמימות נוספת. כמובן, עם קפה, תה, נשנושים, פיצוחים וכדומה. ארוחת הערב תפקידה לחמם, להחזיר את הקלוריות שאיבדנו ולספק אנרגיה טובה ליום שלמחרת.

אחד המרכיבים החשובים בתזונה היו חתיכות סויה (או בונזו, כפי שכונו על ידנו). הרעיון היה של גדי. חתיכות הסויה מזכירות מרקם של בשר וסופגות טעמים בהתאם לתיבול. הם קלות משקל, לא מתקלקלות ומספקות את כל צרכי התזונה שניתן לקבל מבשר (פרט ל- B12), ללא הכולסטרול וקשיי העיכול. השרינו את הסויה במי ים ומשם למרק. מעולה.

יושבים סביב המדורה מקשקשים סביב המדורה. מזג האוויר הולך ומדרדר. מתחיל להיות קר. מתחפרים באוהלים ובשקי השינה עם בטן מלאה ונרדמים כמו תינוקות, למרות הרוח החזקה על החוף והגשם הקל שהחל לרדת. יום ראשון לחתירה.