יום שישי, אתמול, התחיל ביום העפיפונים המסורתי בבית הספר של תומר ואורן. ירדנו לחוף הכרמל מוקדם מהרגיל, השתתפנו בפעילות הבית סיפרית. תומר וחבריו "הבוגרים" התחמקו מעניין העפיפונים והלכו לגלוש עם Skimboard. בצהרים הסעתי את תומר, אסתר ונעמי לצופי ים. הם רצו לסייע בהכנות לטקס השקת סירה שאמור היה להערך אחר הצהרים. מזג האוויר המעגן היה גרוע. רוח חזקה, צפונית, נשבה בחוזקה. הים הלך והתכרכם. הלך וגבה. מרוחק ניתן היה לראות איך ה"פרשים הלבנים" (קצף הגלים, אדווה) הולכים ומתרבים. החלטתי להמתין במקום לטקס. עם הזמן הרוח הלכה וגברה. חול החל לעוף לעיניים. הים הפך למנומר כולו עם הרבה הרבה לבן. סופה צפונית. משבים של כ-30 קשר חבטו בנו מידי פעם.
הטקס, המרגש בדרך כלל, עמד בצילה של הסופה והחול המתעופף וחודר לעיניים ולפה. לא ניתן היה להוריד את הסירה למים, ושבירת בקבוק השמפנייה המסורתית נעשתה על שפת המזח.
שבת בבוקר נפגשנו במעגן, לירן, מיכה, איגור, דוד, ניר, תומר ואנוכי. איגור יצא לדוג. לירן ומיכה יצאו עם האיילדים ל"טיול ארוך", על מנת לנצל את הרוח. הסוואל הצפוני, זכר לסופת אתמול, שחדר לנמל והתנפץ ברעש וקצף על השוברים והמזחים, מנע יציאה מסודרת, כהרגלנו. חייבים היינו לצאת דרך המזחים. עניין לא פשוט. לאחר תרגולות ומאמצים הצלחנו לצאת. תומר, דוד, ניר ואנוכי חתרנו לכיון בת גלים. סוואלים ענקיים, אם כי מסודרים בדרך כלל, קיבלו את פנינו. החתירה היתה לא נעימה. באיזורים מסויימים הגל הגבוה היה לא מסודר וטלטל את הקיאק כמאיים להפכו. החלטנו לא לבצע החפה בחוף השקט, כמנהגינו, היות והחוף היה ממש לא שקט, וניתן היה לראות גלים גבוהים חודרים אליו ומתנפצים על החוף. הסתובבנו והתחלנו בחתירה חזרה. דווקא התנועה חזרה היתה נעימה יותר. עם גלים גבוהים מאחור ורוח מזרחית קלה בחזית, הקיאק התקדם במהירות גבוה וגמה את הדרך בקלות. לא ניתן היה לבצע החפה במועדון ונאלצנו לצאת דרך המזחים. שוב, עניין לא פשוט.
בסה"כ, לא סופ"ש ששווה לצאת עבורו מהבית.
