מזג האוויר השתגע לחלוטין. מתאפיין בחוסר יציבות ובקושי אמיתי לחזות אותו. צפוי היה סופ"ש חורפי עם רוחות חזקות יחסית וים "טיפה" גבוה. המציאות היתה קיצונית הרבה יותר. למעשה בסוף שבוע זה מתחנו את היכולות שלנו, הרחבנו עוד קצת הניסיון שלנו ואת מה שנקרא "comfort zone".
בשישי קיבלנו חימום טוב לקראת שבת. אספתי את תומר מבית הספר בידיעה שאנחנו נצא לים כאשר ברוח בשיא עוצמתה. התחזית דיברה על גלים של 60 ס"מ ורוח של 12-14 קשר. מזג האוויר היה קדורני ומעונן, אבל חמים. כהרגלנו, ובמקרה זה ובצדק, יצאנו אל כיוון בת-גלים. אל מול הרוח. מחוץ להגנת הנמל תיפתה לנו רוח חזקה מאוד וגלים גבוהים הרבה יותר ממה שנחזה. עם זאת החתירה היתה פשוטה, אם כי מאמצת. עלינו וירדנו על הגלים ושמרנו על קצב סביר של 2-2.5 קשר. קצב סביר בהחלט אל מול גלים ורוח. חתירה מול הרוח לא דורשת מיומנות טכנית מיוחדת והיא כרוכה אך ורק במאמץ ובטכניקת חתירה קדימה בסיסית. על מנת להנות מהים הגלי החלטנו לחתור לכיוון צפון מערב ולהתמודד עם גלים שמגיעים בזווית לחרטום, ממערב. אחר כך שברנו דרומה והתמודדנו עם אותם גלים, הפעם כגלי צד. נחתנו למנוחה בחוף השקט. אכלנו צהריים, שהכנתי מראש ואיפסנתי בקיאק. חיכינו שהרוח תרד במקצת ואז יצאנו חזרה. החזרה הייתה מורכבת יותר, עקב גלי הירכתיים. גלים שבאים מאחור דורשים מיומנות טכנית גבוהה יותר. הגלים תופסים את הקיאק, מרימים אותו, מסובבים אותו ומנסים כל הזמן ליייצבו במקביל אליהם ולהפכו. בחתירה מסוג זה יש לתמוך ולתקן בהיגוי כל הזמן ולשמור על הקיאק ניצב לגלים.
בשבת, צריך היה להגיע לצופי ים עד שעה 10:00. התחזית דיברה על גלים גבוהים יותר, 70 ס"מ ורוח שתתחזק לקראת 12:00. כבר במעגן ראינו את הים הקוצף והרוגש והרגשנו את עוצמת הרוח והבנו שהתחזית לא דייקה. יצאנו לכיוון מצוף "הטורקיה" שממוקם אחרי הרכבל של חיפה. הים היה בשיא תפארתו. רוח עוצמתית שפעמים רבות כמעט העיפה את המשוט מהיד והקשתה על ההתקדמות, גלים גבוהים מאוד, קוצפים ושבורים מהרוח. גלים לא מסודרים. החתירה היתה מאמצת, אך מהנה. כמו לונה-פארק. עולים גבוה על הגלים ונוחתים במהירות למטה. הרוחח התיזה עלינו מים רבים מהים והגלים שטפו כל הזמן את סיפון הקיאק ואותנו. חתירה מאוד רטובה. היינו עם מעילי חתירה כך שלא סבלנו מקור. מאות מטרים לפני מצוף "הטורקיה" הסתובבנו והתחלנו בחזרה. בבדיקה שעשיתי בדיעבד (רישום רוחות וגובה גלים על ידי מצופים ותחנות מדידה) התברר שהרוח היתה כ-24 קשר (קרוב לחמישים קמ"ש) וגובה הגלים נע בין 120 ל-180 ס"מ. התנאים היו תנאים של Force 5/6. למען הדיוק ים של 5 ורוח של 6. תנאים קשים לכל הדיעות. לבצע סיבוב של 180מעלות בתנאים כאלו זה לא פשוט. במהלך הסיבוב הקיאק נמצא מקביל לגלים וגל גדול שישטוף אותו עלול להפכו. יש לתזמן את הפנייה ולבצעה כך שתיווצר חשיפה מזערית לגלים נשברים מהצד. החתירה חזרה היתה הזוייה. הגלים הרימו גבוה את הקיאק ועשו בו כרצונם. לא היינו צריכים כמעט לחתור - רק להגות ולתמוך. התקדמנו במהירות גבוהה. הגלים לא היו מסודרים והרוח עשתה בהם שמות ולכן נדרש ריכוז מתמיד והערכות לאותו גל שמחכה להפוך את הקיאק. לקראת ראש השובר ראינו שאונייה גדולה נכנסת לנמל.
ראש השובר הוא מקום בעייתי במצבי מזג אוויר מסויימים. הנקודה מקבלת גלים מדרום מערב או מערב וגלים שנוצרים מול ואדי רושמייה בדרום. הגלים נפגשים ויוצרים גל גבוה, פרוע יותר עם שבירות וקצף. בדיוק בנקודה הזו נתקענו כשהאונייה נכנסה לנמל. צריכים היינו לעמוד במקום זמן שנראה ניצחי, לתמוך כל הזמן כדי למנוע התהפכות ומידי פעם לחתור אחורה כדי לא להתקרב לאונייה, כי הרי הגלים דחפו אותנו קדימה בעוצמה. כשהאניה עברה קיבלנו גם את הגלים שיצרו הגוררות וספינת הפיילוט.
חתרנו במהירות לכיוון המעגן. תומר צריך להגיע, לאכול, להחליף בגדים, לשטוף את הקיאק ולהספיק למסדר בוקר ב-10:00.כשהתקרבנו לשובר של גדות קיבלנו רוח חזקה אף יותר מואדי רושמייה. להערכתי היא היתה מעל 30 קשר. הרוח והזרם התחילו לדחוף אותנו צפונה, פשוטו כמשמעו. קשה היה להשתלט על הקיאק והוא פשט נסחף במהירות לכיוון עכו. נשרש היה מאמץ רב לסובבו אל מול הרוח ולחתור קדימה.
חזרנו בזמן כדי לפגוש על החוף את לירן ואוהד שניסו קצת את הים וויתרו על התענוג. מסתבר שדווד יצא אחרינו בהנחה שהוא יפגוש אותנו. מסתבר שחלפנו אחד ליד השנו ולא ראינו אחד את השני עקב גובה הגלים. כשצלצל לחפש אותנו מהחוף השקט אנחנו כבר כמעט היינו בחזרה על החוף. כשהתחיל בחתירה חזרה ליווינו אותו טלפונית לוודא שהכל בסדר.
לצערי לא יכולתי לצלם. מצלמת הוידאו עדיין לא מותקנת על הקיאק - אני מחכה לחלקים המתאימים. את מצלמת הכיס לא יכולתי להפעיל היות ושתי הידים נדרשו על המשוט כל הזמן. חבל כי התמונות יכולות היות להיות מדהימות.
תומר נהנה מאוד מסופ"ש. הוא מאוד אוהב ים סוער ופעיל. גם אני נהנתי ואולי חשוב אף יותר, התנסנו לראשונה בסוג זה של ים, הרחבנו את המיומנות שלנו וצברנו ניסיון חשוב ותובנות. הקיאקים הדהימו בתפקודם ולא היה רגע אחד שבו חשנו לא בטוחים. היציבות המשנית שלהם פשוט מדהימה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה