הים הזה יחקק לנצח אצל אבינועם. לאחר שנתיים של השקעה בציוד, רכישת ידע ונסיונות בלתי פוסקים, הצליח אבינועם, הצעיר ביותר שביננו בגדול.
הגעתי למעגן כמתוכנן ב-8:30. רוח מזרחית חזקה מהצפוי שנבה בעוד ויצרה ים מוזר עם גלים ממזרח, קצרים ועצבניים, המתערבלים מגלי מערב וצפון. בקיצור, סוג של ים המוגדר כ"מכונת כביסה". לירן ואבינועם נכנסו זה מכבר, כשעה לפני. שיחת טלפון קצרה והתחוור לי שהם נמצאים מספר מאות מטרים לפני השובר של החוף השקט. ארגנתי במהירות את הקיאק ויצאתי לפגשם. התנועה מערבה היתה לא נעימה. גלים חזקים, מהסוג הלא גבוה אך הנשבר, הגיעו מצפון מזרח וחייבו חתירה עם ריכוז גבוה, על מנת שלא להיתפס בהפתעה בגל שיהפוך את הקיאק. ככל שהרחקתי אל תוך המפרץ הרוח המזרחית התחזקה. גם הגלים. חתרתי לכיוון צפונה על מנת לשמור את את הגלים הנשברים על הקיאק בזווית 45 מעלות אל החרטום. אחד המאפיינים של מפרץ חיפה, בעצם כל מפרץ הוא שהגלים משניים את כיוונם כתלות במיקום וכיווני הרוח. כך שתנועה צפונה מבטיחה גלים שמשנים כיוון ככל שמתקדמים. בנקודה מסויימת התחלתי לשבור לכיוון בת-גלים, כיוון דרום מערב, כשהגלים נמצאים הפעם מאחורי ומסייעים לי לגלוש קדימה. זו היתה התכנית, אבל גלישה של ממש לא היתה כי הגלים לא היו מסודרים והרימו וטלטלו את הקיאק האלימות, במקום לדחוף אותו קדימה.
מרחוק ראיתי את המפרש של האיילנד של לירן וחרתי לכיוונו. בדרכי נפגשתי עם אבינועם. לירן הצטרף לאחר חמש דקות. אבינועם החליט לחזור לחוף בגלל מצב הים ועוצמת הרוח. למעשה לירן היה צריך להתאמץ ולשכנעו בבוקר לצאת לים מלכתחילה, עקב מזג האוויר. בינתיים, דורון התקשר מאיזור הבויות ואמר שיש שם הרבה "רתיחות" והרוח והים נפלו. לאחר דיון קצר החטנו לחבור לדורון. גם אנחנו התחלנו להרגיש בירידת הרוח והים, אם כי מידי פעם משבים מזרחיים חזקים תיחזקו את הספק.
לירן מילא את המפרש ואני חתרתי במהירות. הנורדקאפ מתקדם ממש מהר. תחושה מעולה. ניסיתי לאתר את אבינועם מאחורינו כדי להחליט אם לחכות לו או לא, אבל ההתקדמות היתה כל כך מהירה ונעימה שהמשכתי. חיש קל הגעתי לבויות. מרחק של כ-3.5 ק"מ. בעודי ממתין ליתר, לירן מתקשר ומספר שאבינועם תפש מפלץ. לירן הפליג לכיוונו ואני התחלתי בחתירה חזרה.
בהגיעי, הקרב כבר נגמר. לאבינועם המאושר פלמידה ענקית על הקיאק. וחיוך ענק עוד יותר על הפנים. עבורו זה הדג המהותי הראשון שתפס. ואם מגיע למישהו דג כזה זה לאבינועם, אלום השיפצורים והמחשבה היצירתית. לאחר מספר צילומים בלתי נמנעים, התחלנו בדרכינו חזרה כשהשלל מאובטח היטב בבטן הקיאק של לירן.
יום שהתחיל בספק והתפתח ליום של חתירה מעולה והרבה שמחה ואדרנלין. סך הכל חתרתי למעלה מ-12 ק"מ.
את הצילומים צילם לירן.
אבינועם, הדייג ושללו, כאשר אני מציץ ברקע:
צילום מזווית מיוחדת שלי ושל הקיאק. השתקפות המים בקיאק השחור מייצרת אפקט מיוחד:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה