יום שבת, 30 באפריל 2011

סוף שבוע סוער - סוף אפריל

מזג האוויר השתגע לחלוטין. מתאפיין בחוסר יציבות ובקושי אמיתי לחזות אותו. צפוי היה סופ"ש חורפי עם רוחות חזקות יחסית וים "טיפה" גבוה. המציאות היתה קיצונית הרבה יותר. למעשה בסוף שבוע זה מתחנו את היכולות שלנו, הרחבנו עוד קצת הניסיון שלנו ואת מה שנקרא "comfort zone".

בשישי קיבלנו חימום טוב לקראת שבת. אספתי את תומר מבית הספר בידיעה שאנחנו נצא לים כאשר ברוח בשיא עוצמתה. התחזית דיברה על גלים של 60 ס"מ ורוח של 12-14 קשר. מזג האוויר היה קדורני ומעונן, אבל חמים. כהרגלנו, ובמקרה זה ובצדק, יצאנו אל כיוון בת-גלים. אל מול הרוח. מחוץ להגנת הנמל תיפתה לנו רוח חזקה מאוד וגלים גבוהים הרבה יותר ממה שנחזה. עם זאת החתירה היתה פשוטה, אם כי מאמצת. עלינו וירדנו על הגלים ושמרנו על קצב סביר של 2-2.5 קשר. קצב סביר בהחלט אל מול גלים ורוח. חתירה מול הרוח לא דורשת מיומנות טכנית מיוחדת והיא כרוכה אך ורק במאמץ ובטכניקת חתירה קדימה בסיסית. על מנת להנות מהים הגלי החלטנו לחתור לכיוון צפון מערב ולהתמודד עם גלים שמגיעים בזווית לחרטום, ממערב. אחר כך שברנו דרומה והתמודדנו עם אותם גלים, הפעם כגלי צד. נחתנו למנוחה בחוף השקט. אכלנו צהריים, שהכנתי מראש ואיפסנתי בקיאק. חיכינו שהרוח תרד במקצת ואז יצאנו חזרה. החזרה הייתה מורכבת יותר, עקב גלי הירכתיים. גלים שבאים מאחור דורשים מיומנות טכנית גבוהה יותר. הגלים תופסים את הקיאק, מרימים אותו, מסובבים אותו ומנסים כל הזמן ליייצבו במקביל אליהם ולהפכו. בחתירה מסוג זה יש לתמוך ולתקן בהיגוי כל הזמן ולשמור על הקיאק ניצב לגלים.

בשבת, צריך היה להגיע לצופי ים עד שעה 10:00. התחזית דיברה על גלים גבוהים יותר, 70 ס"מ ורוח שתתחזק לקראת 12:00. כבר במעגן ראינו את הים הקוצף והרוגש והרגשנו את עוצמת הרוח והבנו שהתחזית לא דייקה. יצאנו לכיוון מצוף "הטורקיה" שממוקם אחרי הרכבל של חיפה. הים היה בשיא תפארתו. רוח עוצמתית שפעמים רבות כמעט העיפה את המשוט מהיד והקשתה על ההתקדמות, גלים גבוהים מאוד, קוצפים ושבורים מהרוח. גלים לא מסודרים. החתירה היתה מאמצת, אך מהנה. כמו לונה-פארק. עולים גבוה על הגלים ונוחתים במהירות למטה. הרוחח התיזה עלינו מים רבים מהים והגלים שטפו כל הזמן את סיפון הקיאק ואותנו. חתירה מאוד רטובה. היינו עם מעילי חתירה כך שלא סבלנו מקור. מאות מטרים לפני מצוף "הטורקיה" הסתובבנו והתחלנו בחזרה. בבדיקה שעשיתי בדיעבד (רישום רוחות וגובה גלים על ידי מצופים ותחנות מדידה) התברר שהרוח היתה כ-24 קשר (קרוב לחמישים קמ"ש) וגובה הגלים נע בין 120 ל-180 ס"מ. התנאים היו תנאים של Force 5/6. למען הדיוק ים של 5 ורוח של 6. תנאים קשים לכל הדיעות. לבצע סיבוב של 180מעלות בתנאים כאלו זה לא פשוט. במהלך הסיבוב הקיאק נמצא מקביל לגלים וגל גדול שישטוף אותו עלול להפכו. יש לתזמן את הפנייה ולבצעה כך שתיווצר חשיפה מזערית לגלים נשברים מהצד. החתירה חזרה היתה הזוייה. הגלים הרימו גבוה את הקיאק ועשו בו כרצונם. לא היינו צריכים כמעט לחתור - רק להגות ולתמוך. התקדמנו במהירות גבוהה. הגלים לא היו מסודרים והרוח עשתה בהם שמות ולכן נדרש ריכוז מתמיד והערכות לאותו גל שמחכה להפוך את הקיאק. לקראת ראש השובר ראינו שאונייה גדולה נכנסת לנמל.

ראש השובר הוא מקום בעייתי במצבי מזג אוויר מסויימים. הנקודה מקבלת גלים מדרום מערב או מערב וגלים שנוצרים מול ואדי רושמייה בדרום. הגלים נפגשים ויוצרים גל גבוה, פרוע יותר עם שבירות וקצף. בדיוק בנקודה הזו נתקענו כשהאונייה נכנסה לנמל. צריכים היינו לעמוד במקום זמן שנראה ניצחי, לתמוך כל הזמן כדי למנוע התהפכות ומידי פעם לחתור אחורה כדי לא להתקרב לאונייה, כי הרי הגלים דחפו אותנו קדימה בעוצמה. כשהאניה עברה קיבלנו גם את הגלים שיצרו הגוררות וספינת הפיילוט. 

חתרנו במהירות לכיוון המעגן. תומר צריך להגיע, לאכול, להחליף בגדים, לשטוף את הקיאק ולהספיק למסדר בוקר ב-10:00.כשהתקרבנו לשובר של גדות קיבלנו רוח חזקה אף יותר מואדי רושמייה. להערכתי היא היתה מעל 30 קשר. הרוח והזרם התחילו לדחוף אותנו צפונה, פשוטו כמשמעו. קשה היה להשתלט על הקיאק והוא פשט נסחף במהירות לכיוון עכו. נשרש היה מאמץ רב לסובבו אל מול הרוח ולחתור קדימה.

חזרנו בזמן כדי לפגוש על החוף את לירן ואוהד שניסו קצת את הים וויתרו על התענוג. מסתבר שדווד יצא אחרינו בהנחה שהוא יפגוש אותנו. מסתבר שחלפנו אחד ליד השנו ולא ראינו אחד את השני עקב גובה הגלים. כשצלצל לחפש אותנו מהחוף השקט אנחנו כבר כמעט היינו בחזרה על החוף. כשהתחיל בחתירה חזרה ליווינו אותו טלפונית לוודא שהכל בסדר.

לצערי לא יכולתי לצלם. מצלמת הוידאו עדיין לא מותקנת על הקיאק - אני מחכה לחלקים המתאימים. את מצלמת הכיס לא יכולתי להפעיל היות ושתי הידים נדרשו על המשוט כל הזמן. חבל כי התמונות יכולות היות להיות מדהימות.

תומר נהנה מאוד מסופ"ש. הוא מאוד אוהב ים סוער ופעיל. גם אני נהנתי ואולי חשוב אף יותר, התנסנו לראשונה בסוג זה של ים, הרחבנו את המיומנות שלנו וצברנו ניסיון חשוב ותובנות. הקיאקים הדהימו בתפקודם ולא היה רגע אחד שבו חשנו לא בטוחים. היציבות המשנית שלהם פשוט מדהימה.


יום שני, 25 באפריל 2011

חתירה קצרצרה של ערב חג

תומר היה צריך לחזור עד 10:00 לצופי-ים לעבודות רס"ר (ניקוי, ניכוש, סידור, צביעה וכו'). יצאנו שנינו ב-7:00 לכיוון צפון. התכנית היתה לנוע צפונה באופן כללי לאורך החוף, עד קרית-ים (רפ"אל) ולחזור עד 10:00. היה קריר אבל ללא שמץ ענן וחיש מהר התחיל להיות נעים בשמש המחממת. רוח קלה (6 קשר בערך) נשבה מכיוון צפון-מזרח. הים היה מוזר. מצד צפון-צפון-מערב הגיעו סוואלים גבהים ומסודרים. סוואלים מעל מטר. וממזרח הגיעו גלים קצרים, חזקים ומעצבנים, שהתערבבו עם הסוואלים שממול. בקיצור, מן בלאגן כזה שבו מטולטלים על ידי הגלים ממזרח ועולים ויורדים על הסוואלים מצפון-מערב. החלטתי לשנות את התכנית ולנוע לצפון-מערב, עד לנקודה שממול קרית-ים, משם לגלוש על הסוואלים לכיוון החוף ואז לחזור לאורך החוף.

כך היה. היה תענוג. בחתירה אחת חווינו מספר טכניקות חתירה, עם גלים מסוגים שונים מכל הכיוונים. חתרנו קצת מעל 14 ק"מ, קצת מעל שעתיים. תומר הספיק להגיע לחוף, לנקות את הציוד והקיאק, להתלבש, לאכול ארוחת בוקר ולחכות לחברים. אני נתקעתי, לצערי, בפקקים של ערב חג.





יום שישי, 22 באפריל 2011

יום שישי הזוי בסוף אפריל


יצאנו תומר ואני כהרגלנו לכיוון המכון לחקר הימים. ידענו שמזג האוויר הולך להיות מעונן, קצת גשום, עם רוח דרום-מערבית של למעלה מ-10 קשרים. תכננו יציאה לא ארוכה.

הים נראה שקט ומזמין למרות הרוח והעננים שהצטברו באופק מערב. חתרנו בכיף אל מול קשת ארוכה ושלמה. קשת יפהפיה. יצאנו משובר הנמל לכיוון בת גלים. לפתע התחיל לרדת גשם, בתחילה טפטוף שהלך והתגבר מהר מאוד לגשם חזק וסמיך. היינו בחולצות לייקרה דקות. השילוב של רוח וגשם הקפיא אותנו. הידים קפאו ונאלצנו להכניסם למים החמימים יחסית (20 מעלות) כדי להפשירן.  מרחוק התחילה סופת ברקים על המים. החלטנו לא להמשיך לכיוון המכון לחקר הימים כפי שתיכננו, אלא להיכנס לחוף השקט, ללבוש את מעיל החתירה ולחזור.

בדרך חזרה המצב הלך והחמיר. הרוח התגברה. עננים סמיכים כיסו את השמיים וגשם חזק ניתך עלינו. הרוח הדרום מערבית הרימה גלים קוצפים מכיוון דרום, מכיוון חיפה. זה היה מוזר. לעולם לא חתרתי בגלים המגיעים מכיוון חיפה. לפתע התחילו מסביבנו ברקים ורעמים שמתנפצים ממש על ראשנו. ברד התחיל לרדת. ברק אחד נראה ממש קרוב אלינו והרעם שהתפוצץ לו מעלינו הקפיץ בבהלה אותי ואת תומר. המצב נראה קצת מסוכן. סופת ברקים על הים היא לא דבר נעים.

הרגשנו כאילו אנחנו בסרט. סוף אפריל, אנחנו לבד על הים. עננים שחורים מסביב. רוח שורקת, חזקה. גלים מתנפצים עם קצף על הקיאק. מסביבנו סופת ברקים ורעמים מחרישי אוזניים. ולפתע, כשהתקרבנו לנמל חיפה הכל נרגע – סתם טפטוף, רוח ועננים.

סרטון קצר שבקושי ממחיש את החוויה...



הגיעה המצלמה החדשה - סקירה ראשונית

המצלמה הקומפקטית הטובה ביותר היא, לדעתי, ולדעת רבים, היא פנסוניק TS1 (או TS2 ועכשיו גם TS3). איכות הצילום, נוחיות, גודל, משך חיי הסוללה מבליטות אותה מעל ההמון. המצלמה אינה נקייה מפגמים ובעיות, אך העיקרית שבהן היא הקורוזייה האוכלת אותה בכל פה. במהלך השנה האחרונה קניתי שתי מצלמות. הראשונה וגם השנייה נאכלו על ידי הקורוזייה, למרות שאני מקפיד על טיפול בה על פי הוראות היצרן ואף יותר. בעיית הקורוזיה ידועה ומוכרת וחווים אותה חותרים בכל ברחבי העולם.
מן הראוי לציין שעד כה זיהינו את הבעייה רק אצל חותרים השומרים את המצלמה בכיס האיפוד. כמוני וכמו לירן. חותרים אשר מחברים את המצלמה לקיאק אינם חווים כל בעייה (ניסים, יאיר, תומאס וכו'). בכל מקרה וללא קשר, המצלמה הנוכחית נהרסה עקב איחסון לא זהיר בתיק (לא אני, לא אני, זה תומר...), העדשה נמחצה אל משהו קשה ונסדקה. כלומר, שוב הייתי צריך לקנות מצלמה. היות וידעתי שגורלי הוא להחליף מצלמה כל מספר חודשים החלטתי לחפש מצלמה איכותית במחיר נמוך יחסית. באופן די מפתיע הגעתי אל הסמסונג WP10, שעד כה נחבאה מהעיין ולא שמעתי עליה מעולם.

המצלמה קטנטונת, איכותית, עמוסה בתכונות ואפשרויות ועולה כרבע מפנסוניק TS3 (ביבוא אישי). לאחר קריאה של מספר מבנים וסקירות מצאתי אותה ב- EBAY, הוספתי לה שלושה סוגי מטענים (USB, קיר, רכב), נרתיק קשיח (בגלל העדשה, זוכרים?) ו-3 סוללות רזרביות. כל הסיפור, כולל המשלוח עלה לי 550 ש"ח.

קישור לאתר היצרן.

עד היום השתמשתי בה פעמיים, בימים אפרוריים וגשומים - כלומר הצבעוניות והחדות מוגבלת מעצם תנאי האור ששררו בימי הצילום. להלן סקירה קצרה בהשוואה לפנסוניק TS1 (שכאמור, נחשבת בעיני כסטנדרט גבוה להשוואה).

איכות תמונות: שתי המצלמות מצלמות תמונות איכותיות ביותר. הסמסונג מצלמת היטב גם בתנאי תאורה נמוכים.

וידאו: שתי המצלמות מצלמות ב-HD בצורה איכותית. סמסונג מצלמת ב-MP4 - פורמט נוח יותר לעבודה והצגה.

מבנה: סמסונג עשוייה מפלסטיק קשיח ואיכות ההרכבה מדהימה. המצלמה קטנה במצורה משמעותית מפנסוניק, שעד כה נחשבה כקטנה ביותר.

אחיזה ותפעול: פנסוניק גדולה יותר ומגושמת. לפנסוניק יש בעייה ידועה הגורמת לבלבול וטעויות תדירות. בפנסניק כפתור ההפעלה, כפתור הצילום והזום נמצאים אחד יד השני ומאד שכיח ללחוץ על הכפתור הנכון בזמן הלא נכון. הכי מתסכל זה ללחוץ על כפתור הכיבוי כשרוצים לצלם. בעייה נוספת בפנסוניק היא כפתור צילום הוידאו, הבולט בגב המצלמה. פעמים רבות קרה לי (וגם לאחרים) שהכפתור נלחץ באיפוד והמצלמה צילמה את הכיס מבפנים עד להתרוקנות הסוללה או מילוי כרטיס הזיכרון.
סמסונג קטנה ונוחה מאוד לאחיזה. הכפתורים מחולקים בצורה נוחה והגיונית, אך עדיין לא התרגלתי לתפעל את הזום בגב המצלמה, כשאחזים בה ביד אחת. ייתרון נוסף הוא שהפעלת הוידאו נעשית על ידי תוכנה -לחיצה על MODE ובחירת וידאו. עם זאת, בים גלי הדורש תשומת לב זו פעולה קצת יותר מורכבת. אני מניח שעם הזמן אתרגל ואעשה אותה קל ומהר יותר.

מוקד צילום: רוחב העדשה של פנסוניק הוא 28 ממ (עדשה רחבה) ואילו של הסמסונג הוא 35 ממ (עדשה סטנדרטית). לכאורה יש כאן חיסרון של הסמסונג, היות ובצילום קרוב פחות תוכן נכנס לפריים. המחיר הוא עיוות מסויים בתמונה. בפנסוניק התמונה אינה מעווותת.

זום: בפנסוניק X4 ובסמסונג X5. אם ניקח בחשבון שסמסונג מתחילה ברוחב של 35 ממ, הרי סמסונג מספקת זום מרשים וחזק הרבה יותר מפנסוניק. בפעול זה אומר שאם חבר מחזיק דג גדול ביד ואנחנו רוצים להנציח זאת קל יהיה יותר לעשות זאת עם סמסונג.

סוללה: כאן הייתרון הגדול של פנסוניק שיש לה את אורך חיי הסוללה הגדול בשוק. ניתן לצלם בה כמעט 350 תמונות לפני טעינה נוספת. סמסונג מגיעה עם סוללה חלשה יחסית המאפשרת צילום של כ-150 תמונות בלבד. עם זאת, הסוללות של פנסוניק יקרות מאוד ואילו של סמסונג עולות כ-$5. הזמנתי עוד 3 סוללות ונראה לי שהבעייה נפתרה. ייתרון נוסף של סמסונג הוא היכולת להטעין את הסוללה כשהיא בתוך המצלמה באמצעות כבל USB. יש גם אפשרות להטעינה במטענים חיצוניים. בפנסוניק יש להוציא הסוללה ולהטעינה במטען חיצוני.

עמידות למים: שתי המצלמות עמידות למים עד עומק של 3 מטר. פנסוניק TS2 עמידה לעומק צלילה גדול יותר ו-TS3 לעומק גדול אף יותר. היות ואצלי המלמה משמשת לצילום מקיאק, אין בכך כל חשיבות. 3 מטר זה די והותר.

עמידות למים מלוחים: כאן החיסרון הגדול של פנסוניק שגוף האלומיניום שלו רגיש לקורוזייה. סמסונג עשוייה פלסטיק קשיח ונראית עמידה הרבה יותר. גם צורת אטימת תאי הסוללה ו-USB של סמסונג נראית מסיבית וטובה הרבה יותר.

שונות: סמסונג, בניגוד לפנסוניק, אינה עמידה בפני נפילות ואינה עמידה לטמפרטורות שמתחת לאפס (שתי תכונות שפחות חשובות לי על הקיאק). לפנסוניק מנגנון ניטרול רעידות מיכני ולסמסונג מנגנון מבוסס תוכנה, שנחשב נחות יותר. לסמסונג תוכנת עריכה המאפשרת עריכת צילום בתוך המצלמה - חביב מאוד.

סיכום: למרות אהבתי והערכתי למצלמות פנסוניק, בגלל הקורוזייה שלהן התחלתי לחפש חלופות. מצלמת סמסונג נראית שתחליף מעולה בעלות נמוכה משמעותית. אם אני צריך להחליף מצלמה כל שנה, אז שתעלה 500 ולא 1,500. התנסות קצרה בת יומיים הוכיחה לי שהמצלמה מעולה. הגודל שלה הוא ייתרון עצום וגם גוף הפלסטיק. שתי הבעיות המרכזיות מבחינתי הן רוחב העדשה (28 ממ לעומת 35 ממ) והפעלת וידאו בתוכנה ולא על ידי כפתור. בעיות מינוריות, למען האמת.
ימים יגידו אם החלטתי נכון, אבל במחיר כזה אין הרבה מה להפסיד.

המצלמה עולה בארץ כ-900 שקל, בחו"ל $160 - $170. אני מצאתי עסקה ב- EBAY ב-$120+$20 משלוח.

להלן תמונות לדוגמא (שימו לב לקשת מעל תומר בתמונה הראשונה):




יום חמישי, 21 באפריל 2011

פסח 2011

לאחרונה תומר היה עסוק מאוד בכל מיני פעילויות בצופי-ים, לרבות מחנה של מספר ימים בכנרת. כך שלא יצא לו לחתור בקיאק החדש, מעבר לטעימה של מספר דקות.

בשישי יצאתיעם תומר לכיוון בת-גלים. מזג האוויר היה נחמד, אפילו חמים, והים היה רגוע יחסית. הגענו לחוף השקט וניצלנו את הזמן לתרגול של גלגולים. עבור תומר זו היתה הפעם הראשונה להתגלגל עם הקיאק החדש. הוא עשה זאת בקלילות. די צפוי בהתחשב בכך שהקיאק הוא קיאק גרינלנדי ובנוי לגלגולים. עם זאת, המים היו קרים, ומהר מאוד נהיה לנו קר מידי. החזרה היתה מהירה וקלה.

בשבת יצאנו תומר, אנוכי ודוד לכיוון בת גלים. היתה צפוייה רוח מזרחית חזקה אבל החלטנו לחתור מערבה ו"לגרד" את החוף, כך שלא תיווצר סכנה של היסחפות ללב ים. חתרנו עם רוח גבית חזקה וים מבורבר עם גלים לא מסודרים שתוקפים מאחור. הרוח היתה מעל 10 קשרים. החתירה היתה לא קלה. הקיאק שלי הדהים אותי ביציבות המשנית שלו. כל מה שצריך הוא לתת לו להסתדר על הגלים לבד והוא מתייצב עליהם באופן מעולה. החלטנו להמשיך עד למכון לחקר הימים (שקמונה). לפתע באיזור המכון לחקר הימים, הרוח העוצמתית נרגעה לחלוטין. המים היו צלולים להפליא וניתן היה לראות בקלות את הריף שבקרקעית הים. נחנו על הקיאק מספר דקות, מחכים לדווד שיגיע. הסתובבנו והתחלנו את המסע חזרה. הרוח עלתה ונשבה חזיתית. היו רגעים שבקושי הצלחנו להתקדם. מאוחר יותר בדקתי את הרוח שנדדה בפועל. כמו שחשבתי היא היתה 20 קשר (כ-40 ק"מ לשעה). החתירה היתה קשה ומהנה ביותר כאחד. מול רוח חזקה, גלים שנשברים על חרטום הקיאק, הקיאק נע בבטחה ו"אכל" את הרוח והגלים ללא כל בעייה. תומר נהנה ללא גבול. אהב את הים הרגש, הרוח החזקה והיכולת של הקיאק שלו והוא עצמו להתמודד עם זה ללא בעייה.

לצערי אין לי עדיין מצלמה - הזמנתי והיא בדרך.

ביום שני, ערב פסח, עבדתי ולא יכולתי לצאת. תומר יצא עם לירן, שמשון וצפריר. הרוח המשיכה לנשוב בחוזקה והם החליטו לחתור לכיוון קריית חיים. אכן שם הרוח היתה חלשה יותר. יציאה קצרה יחסית. צפריר דג את הדג הראשון שלו מקיאק. שמחה של ממש.

ביום חמישי, בחול המועד, לירן ותומר יצאו ביחד. אני עבדתי ולא יכולתי להצטרף. הם חתרו לחוף השקט במטרה לתפוס גלים. הם תפסו גלים, השתעשעו ונהנו.

להלן הסרטון שלירן צילם:




יום שישי, 8 באפריל 2011

שישי קצר עם חברים או היום של אבינועם

הים הזה יחקק לנצח אצל אבינועם. לאחר שנתיים של השקעה בציוד, רכישת ידע ונסיונות בלתי פוסקים, הצליח  אבינועם, הצעיר ביותר שביננו בגדול.

הגעתי למעגן כמתוכנן ב-8:30. רוח מזרחית חזקה מהצפוי שנבה בעוד ויצרה ים מוזר עם גלים ממזרח, קצרים ועצבניים, המתערבלים מגלי מערב וצפון. בקיצור, סוג של ים המוגדר כ"מכונת כביסה". לירן ואבינועם נכנסו זה מכבר, כשעה לפני. שיחת טלפון קצרה והתחוור לי שהם נמצאים מספר מאות מטרים לפני השובר של החוף השקט. ארגנתי במהירות את הקיאק ויצאתי לפגשם. התנועה מערבה היתה לא נעימה. גלים חזקים, מהסוג הלא גבוה אך הנשבר, הגיעו מצפון מזרח וחייבו חתירה עם ריכוז גבוה, על מנת שלא להיתפס בהפתעה בגל שיהפוך את הקיאק. ככל שהרחקתי אל תוך המפרץ הרוח המזרחית התחזקה. גם הגלים. חתרתי לכיוון צפונה על מנת לשמור את את הגלים הנשברים על הקיאק בזווית 45 מעלות אל החרטום. אחד המאפיינים של מפרץ חיפה, בעצם כל מפרץ הוא שהגלים משניים את כיוונם כתלות במיקום וכיווני הרוח. כך שתנועה צפונה מבטיחה גלים שמשנים כיוון ככל שמתקדמים. בנקודה מסויימת התחלתי לשבור לכיוון בת-גלים, כיוון דרום מערב, כשהגלים נמצאים הפעם מאחורי ומסייעים לי לגלוש קדימה. זו היתה התכנית, אבל גלישה של ממש לא היתה כי הגלים לא היו מסודרים והרימו וטלטלו את הקיאק האלימות, במקום לדחוף אותו קדימה.

מרחוק ראיתי את המפרש של האיילנד של לירן וחרתי לכיוונו. בדרכי נפגשתי עם אבינועם. לירן הצטרף לאחר חמש דקות. אבינועם החליט לחזור לחוף בגלל מצב הים ועוצמת הרוח. למעשה לירן היה צריך להתאמץ ולשכנעו בבוקר לצאת לים מלכתחילה, עקב מזג האוויר. בינתיים, דורון התקשר מאיזור הבויות ואמר שיש שם הרבה "רתיחות" והרוח והים נפלו. לאחר דיון קצר החטנו לחבור לדורון. גם אנחנו התחלנו להרגיש בירידת הרוח והים, אם כי מידי פעם משבים מזרחיים חזקים תיחזקו את הספק.

לירן מילא את המפרש ואני חתרתי במהירות. הנורדקאפ מתקדם ממש מהר. תחושה מעולה. ניסיתי לאתר את אבינועם מאחורינו כדי להחליט אם לחכות לו או לא, אבל ההתקדמות היתה כל כך מהירה ונעימה שהמשכתי. חיש קל הגעתי לבויות. מרחק של כ-3.5 ק"מ. בעודי ממתין ליתר, לירן מתקשר ומספר שאבינועם תפש מפלץ. לירן הפליג לכיוונו ואני התחלתי בחתירה חזרה.

בהגיעי, הקרב כבר נגמר. לאבינועם המאושר פלמידה ענקית על הקיאק. וחיוך ענק עוד יותר על הפנים. עבורו זה הדג המהותי הראשון שתפס. ואם מגיע למישהו דג כזה זה לאבינועם, אלום השיפצורים והמחשבה היצירתית. לאחר מספר צילומים בלתי נמנעים, התחלנו בדרכינו חזרה כשהשלל מאובטח היטב בבטן הקיאק של לירן.

יום שהתחיל בספק והתפתח ליום של חתירה מעולה והרבה שמחה ואדרנלין. סך הכל חתרתי למעלה מ-12 ק"מ.

את הצילומים צילם לירן.

אבינועם, הדייג ושללו, כאשר אני מציץ ברקע:


צילום מזווית מיוחדת שלי ושל הקיאק. השתקפות המים בקיאק השחור מייצרת אפקט מיוחד:




יום שבת, 2 באפריל 2011

אוסף תמונות של תומר

תומר (בן 13 וחצי) אוהב מאוד לצלם. כמו בנותי הבוגרות, מור וענבל, יש לו כישרון מולד לכך. גם אני עסקתי בצילום בעבר, בצורה אובססיבית כמעט, ועד היום מקופלת לה במחסן מעבדת צבע שלמה - מגדלים, מכונות וכדומה.

לתומר יש תפיסת עין מיוחדת והוא מזהה באופן טבעי תמונות מוצבים שראוי לצלמם ויודע לבחור את הקומפוזיצייה הנכונה. ניתן לראות כי הוא נוטה לצילום דרמטי, תבניות מופשטות ופורטרטים... מהתבוננות בתמונות ניתן בקלות לזהות התחלה של סגנון צילום אופייני.

כל התמונות צולמו בשנה האחרונה באתרים שונים בארץ ובח"ל. התמונות צולמו במצלמה קומפקטית, העמידה למים, פנסוניק TS1. זה אוסף ראשון ובעתיד, אני מניח, אציג אוספים נוספים.





התחדשנו בקיאקים חדשים

את מסע הקיאקים שלי התחלתי לפני זמן לא רב בעצם. עניין של כ-18 חודש. לפני כ- 18 חודש עליתי לראשונה בחיי על קיאק. מהר מאוד נדבקתי במחלה שקשה מאוד להירפא ממנה. ומי שלא חותר על קיאק יקשה עליו להבין את החוויה והנאה שניתן להפיק מקליפה צרה ודקה זו הצפה על הים. התחלתי עם קיאקים בעקבות תומר שטעם טעמו של קיאק בשיעורי הימאות בבית הספר וקשה היה לו להיגמל. התחלנו, כמו רבים אחרים, עם קיאק זוגי.את צעדינו הראשונים, עשינו ביחד, לומדים לחתור ולומדים את הים. מהר מאוד הבנו שהים והקיאקים הם בדיוק עבורינו. הבנו גם שהקיאק הזוגי מגביל אותנו. באותה התקופה החלטתי שאולי כדאי לשלב בחתירה, גם דייג. מעולם לא עסקתי בדייג וזה נראה לי מעניין. הצטיידתי בהתאם והתחלתי לגרור חכה וללמוד את נושא הדייג מקיאק. בעיקר דרך הפורום המעולה לדייג מקיאק, שהיום אני אחד ממנהליו (www.IsraelKayakFishing.com). השלב הבא היה רכישת קיאק האדוונצ'ר, המאפשר חתירה ופידול בפדלים מיוחדים. קיאק מדהים ביצובותו, מהירותו והנוחיות שלו. תומר התאהב בקיאק. לאחר זמן מה הבנתי שבעצם מה שהכי "עושה לי את זה" היא החתירה עצמה ועצם השהייה בים. מכאן הכניסה לעולם הקיאקים של הישיבה הפנימית היתה טבעית לחלוטין. אם החתירה והקיאק הם אהבתך, אז רק ישיבה פנימית תוכל לספק אותך. במקביל, התחלתי להבין שדייג לא מעניין אותי לחלוטין וזנחתי את הנושא.

הקפיצה הגדולה הבאה היתה החלפת הקיאק הזוגי בקיאק ישיבה הפנימית, Sea Bird Expedition, קיאק פיברגלאס, ארוך וגדול. שהיוה את דלת הכניסה שלי לעולם הישיבה הפנימית. קיאק ישיבה פנימית דורש לימוד והתמקצעות אינסופיים, וזה אחד מהגורמים ההופכים אותו לכל כך כיפיים. תומר ואני לקחנו קורס בן 12 שעות, אצל תומאס מדור קיאקים, על מנת לקבל בצורה מסודרת את היסודות הנדרשים.

מייד לאחר הקורס קניתי לתומר קיאק ישיבה פנימית קצר ורחב, Necky Manitu 13, על מנת שיוכל לרכוש את המיומנויות בנוחיות ובבטחה. הבעייה עם קיאק קצר היא שלמרות כושר התמרון הגבוה שלו, קשה לגמוע איתו מרחקים והחתירה יותר מאומצת. גם המהירות לא משהו. מהר מאוד היה ברור כי תומר זקוק לקיאק ימי ארוך. החלפנו את הקיאק הקצר בקיאק פלסטי ארוך עם נפח קטן, Sea Bird Expedition LV, שהתאים פחות או יותר לגודלו ומשקלו של תומר.

בין לבין, רכשנו גם קיאקי מים סוערים קצרים, אבל זה סיפור אחר אחר ומיומנות שונה לחלוטין.

הקיאקים הימיים הארוכים סיפקו לנו שעות רבות של הנאה ולימוד. ביחד רכשנו יותר ויותר מיומנויות ולמדנו להפיק יותר מהקיאקים, עם זאת התחלנו לגלות ולהבין טוב יותר מה אנו רוצים ומה אנחנו מחפשים בקיאק. הבנו שהיציבות של היקאק לא מהווה קריטריון עבורינו, הבנו שקיאקים שנועדו למסעות ארוכים אינם בדיוק אופן השימוש אותו אנו עושים בארץ. הבנו שכושר תמרון הוא רכיב חשוב הרבה יותר עבורינו, בלי לפגוע ביכולת החתירה המהירה ושמירת הקו. התחלנו להרגיש שהקיאקים הנוכחיים מתחילים להגביל את יכולתינו להתקדם. למשל, תמרון מהיר, גלגולים הינם קשים הרבה יותר בקיאקים שלנו.

התחלתי בחיפוש אחר הקיאקים האולטימטיביים עבורינו. קיאקים שמתמרנים היטב, אבל מהירים יחסית ומתאימים לגמיאת מרחקים. קיאקים נוחים שכיף לשבת בהם, אך יכולים להתמודד עם ים גבוה וקשה. קיאקים שיתקפדו היטב, אך גםן יספקו ריגוש.

לראש הקשימה קפצו שני קיאקים. Cetos של P&H ו-Nordkapp של Valley. שתי החברות האנגליות ידועות באיכות הייצור הגבוהה וללא פשרות. בכלל, הקיאקים האנגליים נחשבים במובילים באיכות ובביצועים, ואכן ארבעת החברות הנחשבות מובילות הן אנגליות.

שני הקיאקים שונים במהותם. הסטוס הוא קיאק מודרני, בעיצוב שוודי (החלק הרחב הוא מאחורי החותר), יציב, מהיר ובעל יכולת תמרון גבוהה. הנורדקאפ לעומתו הנו קיאק מיתולוגי. הקיאק הראשון שנבנה למסעות ארוכים בים סוער. הנורדקאפ, שמאז הדגם הראשון עבר שיפורים בלתי פוסקים, צבר אלפי קילומטרים של מסעות בני חודשים, כגון הקפת אנגליה. הקיאק מבוסס על המודלים הגרינלנדיים המקוריים וחווית החתירה בו נאמנה למדי למקור האסקימואי. שני קיאקים מצטיינים אך שונים לחלוטין. שתי חברות מצטיינות. הבעייה העיקרית היא שאין סטוס בארץ והקיאק יגיע רק בעוד מספר חודשים. חבל לי לאבד את הקיץ. נשאר לחתור ולנסות את הנורדקאפ ולראות איך אתחבר אליו.

עבור תומר, הנורדקאפ גדול מידי. הקיאק שנראה לי מתאים לו במיוחד הוא האנוס אקוטה (Anus Acuta) של Valley. האנוס אקוטה הוא קיאק מיוחד עם היסטוריה מפוארת. בשנות החמישים המוקדמות חזר חוקר מגירנלנד עם קיאק עשוי עור כלבי ים (Skin on Frame), שנבנה על ידי הילידים במיוחד עבורו. האנגלים, בנו קיאקים תואמים, חיקו את המבנה, והשתמשו בבדים במקום עורות. ב-72 נבנה המודל הראשון של הקיאק מפיברגלאס, על ידי חברה חדשה בשם Valley. הקיאק נקרא על שם המודל המקורי. זה היה הקיאק התעשייתי הראשון. כל היתר הקיאקים התפתחו ממנו. (הנורדקאפ, תוכנן על פי האנוס, עם מידות גדולות יותר, לצורך משלחת שיצאה להקיף את צפון נורווגיה באיזור נורדקאפ). האנוס מתאפיין בהתנהגות גרינלנדית ייחודית. כושר תמרון מדהים ויכולת התמודדות עם ים סוער במיוחד. כמובן, החותר צריך להיות מיומן בהתאם, על מנת להפיק מממנו את המירב.

בחתירת הנסיון בדקנו מספר קיאקים. הרושם הראהראשון שמקבלים הן מהנורדקאפ והן מהאנוס היא הישיבה המאוד נוחה. הקיאק כאילו תפור עליך.  מספיק היה לראות את החיוך של תומר כשהתיישב על האנוס כדי להבין כמה הקיאק מתאים לו. בכיפוף אגן קליל הוא מגיב ופונה בצורה חדה, למרות אורכו (520 ס"מ). הנורדקאפ מגיב מעולה לקיאק באורך שלו (548 ס"מ) ומספק מרחב איחסון ושמירת קו מצויינים. שני הקיאקים מהירים, כשהנורדקאפ מהיר הרבה יותר.

ביום שישי נסעתי עם לירן לקפטן ג'ק להביא את הקיאקים. בצהרים אספתי את תומר מבית הספר וירדנו לים. לצערינו, תומר צריך היה להתחיל פעילות בצופי ים בשעה 15:00, מה שהותיר לו פחות משעה לחתירה בקיאק החדש. לירן, אוהד ואנוכי יצאנו לכיוון החוף השקט. מזג האוויר היה אביך. הים היה מבורבר עם גלים קטנים, ללא כיוון. הרושם הראשון שמקבלים מהקיאק היא התנועה האצילית שלו במים. הוא מחליק באצילות ובחן על המים, בקלילות של ממש. הדבר השני שמורגש הוא החיבור שלו לים. הקיאק בעל יציבות ראשונית נמוכה וממש רוקד על הגלים. בהתחלה קצת מפחיד, אך לאחר מספר דקות הופך להיות נעים וכיפי. הקיאק מהיר בצורה מפתיעה, מגיב לפקודות החותר ונוח לישיבה. בקיצור, החתירה הראשונה סיפקה חוויה מעולה.

מעמיסים ונפרדים מהקיאקים ה"ישנים":


טקס "פתיחת הניילונים":



טבילת מים ראשונה: 






 
בשבת, נפגשתי עם לירן במעגן. מיכה אמור היה להצטרף. הרוח המזרחית נשבה בעוז, מעל 15 קשר. החלטנו לא לצאת לים. עדיף לוותר מאשר לקחת סיכונים מיותרים.

נחכה לסופ"ש הבא...