הקיאקים הומצאו בגרינלנד על ידי אינואיטים ואלוטים (אסקימואים). הקיאקים היו עבורם המכונה שמייצרת אוכל והם השתמשו בהם לצייד, בעיקר של כלבי ים. במידה והקיאק לא היה מתאים - לא היה אוכל. היות וכך הם שכללו במשך אלפי שנים את בניית הקיאק ואת טכניקת החתירה בו. הקיאק שנועד לפעול בתנאים הארקטיים חייב היה להיות בנוי בצורה המאפשרת שרידות ויעילות. תנאי קור קיצוניים, קרח, רוחות וסערות. נפילה למים או כשל בקיאק משמעו מוות מיידי. קיאק איטי ומסורבל משמעו שהייה ארוכה יותר בתנאים קיצוניים, השקעת אנרגייה גדולה יותר בהתקדמות וסיכוי נמוך יותר לצוד. דהיינו - מוות.
בניית קיאק היתה אתגר אמיתי היות ולא היה בנמצא חומרי גלם פרט לעצמות ועורות. ואכן הקיאק נבנה משלד של עצמות שעליו נמתחו עורות. החותר ישב עמוק בתוך הקיאק, מוגן מפגעי מזג האוויר ככל האפשר כשחלק גופו העליון מחוץ לקיאק. הגוף יושב בתוך "שמלה" האוטמת את הקיאק מחדירת מים. הקיאק, שאינו יציב במיוחד, נוטה להתהפך בקלות. על כן פיתחו החותרים את "הגלגול האסקימוסי". שהייה במים קפואים גורמת למוות ודאי תוך מספר שניות, על כן אם הקיאק מתהפך מבצע החותר גלגול מהיר וחוזר לחתור.
הקיאק הגרינלנדי מתאפיין בקו מים נמוך - הוא שקוע כמעט כולו במים והחתירה נעשית עם משוט שלא דומה למשוטים המוכרים לנו במערב ובטכניקה שונה מהמערב. המשוט נבנה מעצים שנסחפו ליבשה וצופה בחלקו בעצמות כדי להגן עליו משבירה ונזק עקב גושי הקרח שבמים.
המשוט האירופי בנוי ממוט ארוך ושתי כפות גדולת בקצה ונועד לחתירה ספורטיבית מהירה. המשט הגרינלנדי בנוי עם מוט קצרצר (אורך 50 ס"מ ובקוטר של 3 ס"מ) ההולך ומתרחב לאורך 80 ס"מ עד לרוחב מירבי של 8 ס"מ. דהיינו המשוט הנו ארוך וצר ללא כפות בכלל. כמו כן, קיימת גרסה מקוצרת של המשוט המיועדת לחתירה בזמן סופה. המושט הגרינלנדי בנוי לחתירות ארוכות ויעילות עם התנגדות קטנה יותר לרוח ולמים. הוא לא מתאים לחתירה תחרותית הדורשת מאמץ רב לזמן קצר יחסית.
החלטתי לבנות משוט כזה לעצמי ולתומר. קניתי עצים מתאימים, מדדתי את הגוף שלי ושל תומר לקביעת אורך המשוט ועכשיו נותר להתחיל לבנותו. אני אתחיל בעץ אורן, עץ רך וזול. אידיאלי ללימוד ועשיית שגיאות לא יקרות.
באתר זה ניתן למצוא תוכניות בנייה עם סרט מצויין שמדגים ומסביר את תהליך הבנייה:
http://www.carvegp.com/
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה