יום שישי. אספתי את תומר מבית הספר ושעטנו לקישון. השמועות אמרו כי בעקבות ההצפות והגשמים הכבדים הקישון יהי מזוהם. התחזית הייתה קודרת גם כן. רוח מזרחית חזקה וים גלי.
כשהגענו למעגן המים נראו חומים וכהים. זה לא היה זיהום אלא בוץ וסחף האופייניים לשפך של כל נחל בעונות הגשמים. היה ריח לא נעים אבל מקורו בבתי הזיקוק והוא הגיע באדיבות המזרחית. החלטנו לצא. נבואות הזעם טענו שאין דגים אז ויתרנו על חכה.
כדי להתרחק מכתם הבוץ ולהישאר קרוב יחסית לחוף, יצאנו מהנמל ומייד הצפנו לכיוון הקריות. חתרנו צפונה שומרים על מרחק של קילומטר מהחוף. הים היה נחמד וסביר. הרוח לא חזקה מידי והגלים לא גבוהים. הוא גם היה נקי וצלול יחסית.
בשלב מסויים תומר רצה לנחות על החוף. רצה לתפוס גלים ולחפש צדפות ואבנים לאקווריום החדש שלו. האמת לא ממש התלהבתי לנחות על החוף. גלי החוף נראו גדולים מספיק לאתגר אותנו ביציא החזרה לים. אבל כרגיל, נעניתי. נחתנו על חוף דרומית לקרית ים, תוך תפיסת גל חביב, אם כי לא גדול במיוחד. תומר אכל צהריים (שהכנתי ונשאתי בקיאק), אסף צדפים ואבנים ונהנה.
היציאה היתה סבירה - תזמנו את היציאה על פי משטר הגלים ומחזורם וחתרנו במהירות ברגע הנכון. הצלחנו לעבור בהצלחה את הגלים לפני שנשברו - אחד מהם נשבר חלקית עלינו והרטיב אותנו לחלוטין, אך לא הפך אותנו.
היה יום כיפי. שעשוע נחמד עם הקיאק - כמו שצריך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה