יום שבת. נראה אביבי לחלוטין. מזג אוורי נפלא. יצאנו בבוקר בשמחה, מרגישים עדיין את השרירים. עדות לחתירה של אתמול. תומר פנה לצופי-ים ואני התפניתי לארגן את הקיאק. הרוח היתה חזקה מאתמול. דרומית-מזרחית שהפכה לאט לאט מזרחית-דרומית. 20 עד 30 קמ"ש עם משבים חזקים מפעם לפעם. הים נראה מבורבר יותר מאתמול. רוגש. מבעבע. הפעם הגלים הקטנים והנשברים קצפו בקצף לבן. נראה כי אני הולך להזיע אפילו יותר מאתמול. התקנתי את החכה עם הדימוי הצבעוני הגדול שלי (רפאלה) ויצאתי לכיוון בת-גלים. מהלך של 5 עד 6 ק"מ. החבר'ה על החוף הסבירו לי שבים כזה אין סיכוי לתפוס דגים. החתירה היתה קשה והים היה מעצבן למדי. נראה ים מצויין למחלת ים. הקיאק עלה וירד בפראות, כאשר מידי פעם החרטום עולה בזווית חדה על גל וצנח בבת אחת, מתיז רסס עלי ועל פרצופי. הגלים תקפו מכל כיוון וטלטלו את הקיאק. אבל, האמת, נהניתי. בשלב מסויים הגיעה מולי חבורה גדולה של אופטימיסטים - ילדים, סירות מפרש והמדריך בסירת גומי. התחלתי לשבור בפראות לכיוון השובר כדי לשמור על חוט הדייג הנגרר מאחורי, תמה למה בים כזה גדול וריק הם חייבים לעבור דווקא מסביבי.
באיזור החוף השקט פגשתי קיאקיסט אחר שחתר להנאתו בסביבה. שוחחנו מעט, על הא ועל דא ועל קיאקים וים, כמובן. לידינו עבר גולש עם גלשן רוח, שנראה היה כי הוא יותר במים מאשר על הגלשן. רוח עם משבים וכיוונים משתנים אינה עושה חסד לגולשי רוח. הוא העיר כי אין לי סיכוי לתפוס דגים ככה. לא התווכחתי - הרי אני לא ממש מבין בזה. נפרדתי מהקיאקיסט ופניתי מזרחה לכיוון הקישון. לאחר עשרות מטרים בודדים התחלתי לשמוע את הבזזזזזז של החכה. לרגע לא הבנתי, זו למעשה הפעם הראשונה ששמעתי את הצליל המיוחל במהירות ובעוצמה. זרקתי את המשוט למים (הוא קשור כמובן) ואחזתי בחכה. פעלתי על פי מה שקראתי ושמעתי - על פי התיאוריה. סגרתי את המצמד (לא עד הסוף כמובן) ומשכתי את החוט משיכה חזקה - hook set (לנעילת הקרסים בפה הדג). הדג גרר את הקיאק בחוזקה. תימרנתי את הקיאק כך שהחכה מעל החרטום בכל עת. התחלתי לגלול את החוט בעדינות. אני גולל, הוא מושך את הקיאק ומשחרר, אני גולל וחוזר חלילה. לאחר שמשך אותי מספר עשרות מטרים התחלתי להרגיש ירידה בהתנגדות והצלחתי לגלול מהר יותר ולקרב את הדג אלי, נערך לשלב הסופי. בשלב זה, עוד אני נאבק בדג (לראשונה בחיי) שמעתי צרחות מאחורי " תזיז את החכה! תזיז את החכה!". נפניתי לאחור ולתדהמתי מסביב הים געש ורעש עם 7 עד 8 סירות 420 (ממועדון שייט חיפה) במהירות עצומה שהחליטו לבצע סיבוב של 360 מעלות מסביבי. אז המצב הוא כך: אני בלי משוט ובלי יכולת תמרון, החכה מכופפת עם דג שמושך בחוזקה כ-30 מטר לפני, כך שלא ניתן לעזבה, הרוח חזקה והסירות שמבצעות את הסיבוב סביבי עושות זאת במהירות רבה, לא כל השייטים מיומנים ומצליחים להקיף אותי במרחק סביר של מספר מטרים. בקיצור - חרבון אמיתי. הורדתי אינסטקטיבית את החכה אל המים והצמדתי אותה לאורך הקיאק. ומזל שעשיתי זאת שניה לפני שסירה חלפה במהירות במרחק של 40 ס"מ ממני - אם החכה היתה מחוץ למים היא היתה נשברת. מיד אחר כך, סירה אחרת בצעה סיבוב סביבי ברדיוס קצר מידי ועוד שניה היא היתה עולה עלי. למזלי אחד השייטים זיהה זאת, התכופף ודחף את הקיאק בידיו בעוצמה וכך ניצלתי. הסירה תפסה את חוט הדיג והחלה למשוך אותו. הרולר הסתובב במהירות והחוט נשאב ממנו בקצב רצחני. הבנתי שעוד שניה אני מאבד את החכה או במקרה הגרוע מתהפך עם הקיאק. למזלי חגרתי על האפוד סכין טיטניום מתקפלת מיוחדת לדייג, המאפשרת חיתוך מהיר של החוט ללא פתיחת הסכין. חתכתי את החוט ו... שקט. הסירות נעלמו לכיוון האופק. אני שוב לבד מתנועע בגלים - מנסה להבין מה קרה פה.
לסיכום. איבדתי דג (שהיה אמור להיות הראשון בחיי). איבדתי דימוי. הרווחתי סיפור.
מסקנות: יש דגים בים, ניתן לדוג דגים בגרירה גם ברוח דרומית- מזרחית וים מבורבר, התיאוריה שלמדתי עובדת לא רע, התנהגות ברוטאלית ולא מתחשבת קיימת גם בים ולאנשים העוסקים בספורט ימי תחרותי אין אלוהים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה