מזג האוויר היה נוראי. רוח מזרחית בעוצמות מוטרפות של 20 קשר לשעה עם משבים של 30 קשר לשעה. הים נראה חלק - אבל זו אשלייה. החלטנו לצאת בכל זאת. הרי כבר הגענו. החלטנו לנסות ולראות מה המצב בחוץ וכמה זה קשה.
החבר'ה מזבולון אמרו לנו שלא כדאי לצאת בים כזה - מסוכן. איזה בחור קשיש, שאחר כך התברר כמי שניהל את ענייני הימאות של הפועל חיפה שנים ארוכות, אמר גם הוא שבים כזה בשום פנים ואופן לא יוצאים. כמה חברה אחרים שהכינו סירות 420 ליציאה ויתרו גם הם והתחילו בקיפול.
התחמשנו בחכות וירדנו לים. הים היה ים "עובד" וגלים קטנים חבטו בקיאק מכל כיוון וטלטלו אותו. החלטתי לא לחבר את בפדלים כדי שתהיה לי יותר שליטה על הכלי. לא הייתי בטוח אם בים קשה ההגה יגיב מספיק טוב וימנע את היסחפות הקיאק. הצפנתי, כשלירן מאחור. לא היה טעם לגרור פיתיון. הקיאק גילה נטיה חזקה להפנות את החרטום אל מול הרוח - מזרחה. די הגיוני - עם החרטום כלפי מזרח יש מינימום שטח גוף. הים סחף דרום-מערב בחוזקה. מזל. כי הדרום זה הנמל והחוף. במקרה הגרוע ביותר הייתי נסחף לחוף. ביציאה מהנמל משבי הרוח התחזקו ונראה היה כי הקיאק לא ממש בשליטה. הוא תפקד מצויין אבל הרוח סובבה אותו כל הזמן מזרחה, בעוד שאני רציתי צפונה. בשלב מסויים הגיעה יכטה במהירות מולי ואני במקום לשבור צופן-מערב כדי להתחמק ממנה, נסחפתי מזרחה במסלול התנגשות. הטיתי את הגוף וחתרתי בפריסות רחבות וחזקות והצלחתי לסובב אותו לכיוון מערב. הקיאק , ארוך וצר, מנסה לשמור כיוון ככל האפשר קשה יותר לתמרן איתו - זה בעצם הייתרון הגדול שלו, אך בתנאים שנוצרו גם החיסרון. גם בהחלט יכול להיות שעדיין לא התרגלתי לעבוד ולשלוט בו. בהחלט יכול הליות שאם הייתיי צובר עוד שעות ניסיון החוויה היתה פחות קשה. בכל מקרה החלטנו לחזור לחוף הבטוח.
בחזרה הייתי בכיוון הזרימה של הים וכנגד הרוח. הקיאק ממש טס. שמר על כיוון, חתך את הגלים והתקדם במהירות ויציבות מדהימים, ללא השקעת מאמץ מיוחד. זה היה ממש כיף. לירן פידל הרחק מאחור. נראה היה שהתאמץ. החתירה היתה רטובה מאוד עקב רסס הגלים שהתנפצו על הקיאק. אבל זו היתה חתירה מהנה. בכניסה לנמל הקישון צפיתי במספר מוקדי רתיחה, דגים קופצים באוויר ושחפים המנסים ללכדם. נראה היה כי הדגים נסחפו גם כן לכיוון הנמל.
הגענו, קודם אני ואחר כך לירן, והתחלנו "לחסל" את הקיאקים, תוך לגימה של תה חם ומהביל. הרוח העוצמתי רק התחזקה והים נראה עוד יותר זועף.
בעודנו צופים בים שלא היווה כבר איום הבחנו בתופעה מוזרה. אדם חותר במשהו שנראה כמו קיאק בצבע טורקיז ונסחף ונסחף אל מחוץ למעגן הקישון כשהקיאק מסתובב ללא שליטה. פתאום הוא נעלם מאחורי השובר. התחלנו לדאוג. לאחר מספר דקות ראינו אותו על השובר, סוחם ומעביר צידניות, סלים וחפצים מצד לצד. בסוף ראינו אותו סוחב את הקיאק ומעבירו מצד החיצוני של השובר אל תוך המעגן. זה לא היה קיאק - זו היתה סירת פלסטיק מתנפחת, כזו שקונים בחנויות לילדים או בתחנות דלק.
הוא העמיס אותה בציוד רב והתחיל לחתור לכיווננו. למרות שהוא היה בתוך המעגן ומוגן יחסית הוא התקשה מאוד להתקדם ונסחף דרומה כל הזמן. בסוף הוא הצליח להגיע למזח.
התברר כי הוא פנסיונר נחמד, מאחד מהכפרים הערביים שבנחל ציפורי. בילה את כל הלילה על השובר בניסיון (כושל) לדוג דגים. ובצהריים הלך על השובר לעומק המעגן וירד עם הסירה בכוונה לחצות לכיוון המזחים - 100 מטר מצפון לדרום. תוך דקות ספורות, הוא איבד שליטה על הסירה ונסחף אל מחוץ למעגן (דרום-מערב) מרחק של כ- 500 מטר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה