יציאה לא אחראית

יום שבת. הילדים בטיול ואני פעם ראשונה לבד. קבעתי ב- 10:00 עם לירן לצאת לחתירה עם דייג. לללירן יש Outback שהוא קיאק ייעודי לדייג. אותה חברה כמו האדוונצ'ר (Hobie) עם פדלים, רק קצר, רחב ויציב הרבה יותר. מותאם יותר לפידול וכמעט לא לחתירה.

מזג האוויר היה נוראי. רוח מזרחית בעוצמות מוטרפות של 20 קשר לשעה עם משבים של 30 קשר לשעה. הים נראה חלק - אבל זו אשלייה. החלטנו לצאת בכל זאת. הרי כבר הגענו. החלטנו לנסות ולראות מה המצב בחוץ וכמה זה קשה.

החבר'ה מזבולון אמרו לנו שלא כדאי לצאת בים כזה - מסוכן. איזה בחור קשיש, שאחר כך התברר כמי שניהל את ענייני הימאות של הפועל חיפה שנים ארוכות, אמר גם הוא שבים כזה בשום פנים ואופן לא יוצאים. כמה חברה אחרים שהכינו סירות 420 ליציאה ויתרו גם הם והתחילו בקיפול.

התחמשנו בחכות וירדנו לים. הים היה ים "עובד" וגלים קטנים חבטו בקיאק מכל כיוון וטלטלו אותו. החלטתי לא לחבר את בפדלים כדי שתהיה לי יותר שליטה על הכלי. לא הייתי בטוח אם בים קשה ההגה יגיב מספיק טוב וימנע את היסחפות הקיאק. הצפנתי, כשלירן מאחור. לא היה טעם לגרור פיתיון. הקיאק גילה נטיה חזקה להפנות את החרטום אל מול הרוח - מזרחה. די הגיוני - עם החרטום כלפי מזרח יש מינימום שטח גוף. הים סחף דרום-מערב בחוזקה. מזל. כי הדרום זה הנמל והחוף. במקרה הגרוע ביותר הייתי נסחף לחוף. ביציאה מהנמל משבי הרוח התחזקו ונראה היה כי הקיאק לא ממש בשליטה. הוא תפקד מצויין אבל הרוח סובבה אותו כל הזמן מזרחה, בעוד שאני רציתי צפונה. בשלב מסויים הגיעה יכטה במהירות מולי ואני במקום לשבור צופן-מערב כדי להתחמק ממנה, נסחפתי מזרחה במסלול התנגשות. הטיתי את הגוף וחתרתי בפריסות רחבות וחזקות והצלחתי לסובב אותו לכיוון מערב. הקיאק , ארוך וצר, מנסה לשמור כיוון ככל האפשר קשה יותר לתמרן איתו - זה בעצם הייתרון הגדול שלו, אך בתנאים שנוצרו גם החיסרון. גם בהחלט יכול להיות שעדיין לא התרגלתי לעבוד ולשלוט בו. בהחלט יכול הליות שאם הייתיי צובר עוד שעות ניסיון החוויה היתה פחות קשה. בכל מקרה החלטנו לחזור לחוף הבטוח.

בחזרה הייתי בכיוון הזרימה של הים וכנגד הרוח. הקיאק ממש טס. שמר על כיוון, חתך את הגלים והתקדם במהירות ויציבות מדהימים, ללא השקעת מאמץ מיוחד. זה היה ממש כיף. לירן פידל הרחק מאחור. נראה היה שהתאמץ. החתירה היתה רטובה מאוד עקב רסס הגלים שהתנפצו על הקיאק. אבל זו היתה חתירה מהנה. בכניסה לנמל הקישון צפיתי במספר מוקדי רתיחה, דגים קופצים באוויר ושחפים המנסים ללכדם. נראה היה כי הדגים נסחפו גם כן לכיוון הנמל.

הגענו, קודם אני ואחר כך לירן, והתחלנו "לחסל" את הקיאקים, תוך לגימה של תה חם ומהביל. הרוח העוצמתי רק התחזקה והים נראה עוד יותר זועף.

בעודנו צופים בים שלא היווה כבר איום הבחנו בתופעה מוזרה. אדם חותר במשהו שנראה כמו קיאק בצבע טורקיז ונסחף ונסחף אל מחוץ למעגן הקישון כשהקיאק מסתובב ללא שליטה. פתאום הוא נעלם מאחורי השובר. התחלנו לדאוג. לאחר מספר דקות ראינו אותו על השובר, סוחם ומעביר צידניות, סלים וחפצים מצד לצד. בסוף ראינו אותו סוחב את הקיאק ומעבירו מצד החיצוני של השובר אל תוך המעגן. זה לא היה קיאק - זו היתה סירת פלסטיק מתנפחת, כזו שקונים בחנויות לילדים או בתחנות דלק.
הוא העמיס אותה בציוד רב והתחיל לחתור לכיווננו. למרות שהוא היה בתוך המעגן ומוגן יחסית הוא התקשה מאוד להתקדם ונסחף דרומה כל הזמן. בסוף הוא הצליח להגיע למזח.
התברר כי הוא פנסיונר נחמד, מאחד מהכפרים הערביים שבנחל ציפורי. בילה את כל הלילה על השובר בניסיון (כושל) לדוג דגים. ובצהריים הלך על השובר לעומק המעגן וירד עם הסירה בכוונה לחצות לכיוון המזחים - 100 מטר מצפון לדרום. תוך דקות ספורות, הוא איבד שליטה על הסירה ונסחף אל מחוץ למעגן (דרום-מערב) מרחק של כ- 500 מטר.

טבילת מים לאדוונצ'ר החדש

יום שישי סוף סוף. בהתאם לתרגולת מכין ואורז ארוחת צהריים ונוסע לאסוף את תומר מבית הספר. תומר מבקש לצרף את אסתר, החברה לכיתה ולצופי ים. מגיעים למעגן מוקדם מהרגיל ומתחילים להתארגן. חמים וללא שמץ של עננים. הים נראה חלק עם רוח דרום-מזרחית לא חזקה מידי. לתומר ואסתר מתחילה פעילות בשעה 16:00. הם אמורים לישון בצופי-ים ולצאת מוקדם בבוקר לטיול רגלי בכרמל. גם אורן נוסעת לטיול במסגרת חוגי הסיור ותישן בשטח.

תומר ביקש לצאת ראשון עם הקיאק החדש ולחנוך אותו. התארגנו במהירות והוא יצא בחתירה. מרחוק ראיתי שהוא מרכיב את הפדלים ומפדל להנאתו ברחבי הנמל. בזמן שהוא שייט אני ואסתר הכנו את הטקילה בתצורה הזוגית. סימנתי לו לחזור. הוא התארגן ויצא עם אסתר לחתירה בטקילה.

התארגנתי עם האדוונצ'ר, הפעם החלטתי לצאת לשיוט ניסיון בלבד - ללמוד את התנהגות הקיאק. בכל מקרה אני חייב לחזור מוקדם יותר הבייתה היות ומור ויניב מגיעים לארוחת ערב. צריך עוד לבשל לפני הגעתם.



הקיאק קל לנשיאה בצורה מפתיעה. הוא גם פחות מסורבל מהטקילה. הדבר הראשון ששמתי אליו לב הנו היציבות הראשונית של הקיאק - הוא הרבה פחות יציב מהטקילה, למרות שהבדלי הרוח בינהם הם רק 5 ס"מ. התחלתי בחתירה עם המשוט. הקיאק מגיב מצויין לתנועות החתירה וקל לי הרבה יותר לסובב את הגוף ולחתור עם המותן. הוא מרגיש מהיר. החלטתי להפעיל את ה- GPS כדי למדוד את המהירות. בחתירה רגילה, לא מאומצת הוא שייט בקצב של 5 קמ"ש. קצב התקדמות טוב בהחלט . יצאתי לים הפתוח והתקדמתי כקילומטר צפונה, לכיוון עכו. גם היציבות המשנית של הקיאק נחותה מהטקילה והוא מיטלטל בקלות רבה יותר בגלים. הים היה מבורבר במקצת - ים עובד וזה הורגש. חרטום האדוונצ'ר נכנס בתוך הגלים בניגוד לחרטום הטקילה שעולה עליהם. באדוונצ'ר הישיבה היא כמעט בגובה המים עם דופן נמוכה מאוד - ייתרון גדול בתנאי רוח.
בדרך חזרה, חיברתי את הפדלים. נחמד. מוזר, אבל נחמד. הקיאק התקדם יפה ומהר יחסית. מסתבר לי שהרגלים לא חזקות כפי שקיויתי ועלי להתאמן ולחזקן. הפידול לא קל כלל ועיקר ודורש מאמץ. התמרון עם הפדלים הוא קשה יותר וההגה לא מגיב במהירות וזריזות. רדיוס הסיבוב הוא גדול יחסית. קראתי כי ניתן להחליף להגה גדול יותר שיגיב טוב יותר. נראה כי הפדלים מתאימים לשיוט ארוך טווח ללא צורך התמרונים מורכבים.


חזרתי לחוף. תומר לא התאפק וביקש לעלות שוב על האדוונצ'ר. בזמן שאני "חיסלתי" את הטקילה (פירוק, שטיפה, ארגון, איחסון) תומר בדק את האפשרויות של האדוונצ'ר. כמעט לא הצלחתי להחזיר אותו לחוף - הוא מאוהב... למזלי המדריך שלו קרא לו. בסך הכל לא שהיתי בים מספיק זמן אבל הקיאק ממש מדליק.

משוט גרינלנדי

הקיאקים הומצאו בגרינלנד על ידי אינואיטים ואלוטים (אסקימואים). הקיאקים היו עבורם המכונה שמייצרת אוכל והם השתמשו בהם לצייד, בעיקר של כלבי ים. במידה והקיאק לא היה מתאים - לא היה אוכל. היות וכך הם שכללו במשך אלפי שנים את בניית הקיאק ואת טכניקת החתירה בו. הקיאק שנועד לפעול בתנאים הארקטיים חייב היה להיות בנוי בצורה המאפשרת שרידות ויעילות. תנאי קור קיצוניים, קרח, רוחות וסערות. נפילה למים או כשל בקיאק משמעו מוות מיידי. קיאק איטי ומסורבל משמעו שהייה ארוכה יותר בתנאים קיצוניים, השקעת אנרגייה גדולה יותר בהתקדמות וסיכוי נמוך יותר לצוד. דהיינו - מוות.

בניית קיאק היתה אתגר אמיתי היות ולא היה בנמצא חומרי גלם פרט לעצמות ועורות. ואכן הקיאק נבנה משלד של עצמות שעליו נמתחו עורות. החותר ישב עמוק בתוך הקיאק, מוגן מפגעי מזג האוויר ככל האפשר כשחלק גופו העליון מחוץ לקיאק. הגוף יושב בתוך "שמלה" האוטמת את הקיאק מחדירת מים. הקיאק, שאינו יציב במיוחד, נוטה להתהפך בקלות. על כן פיתחו החותרים את "הגלגול האסקימוסי". שהייה במים קפואים גורמת למוות ודאי תוך מספר שניות, על כן אם הקיאק מתהפך מבצע החותר גלגול מהיר וחוזר לחתור.

הקיאק הגרינלנדי מתאפיין בקו מים נמוך - הוא שקוע כמעט כולו במים והחתירה נעשית עם משוט שלא דומה למשוטים המוכרים לנו במערב ובטכניקה שונה מהמערב. המשוט נבנה מעצים שנסחפו ליבשה וצופה בחלקו בעצמות כדי להגן עליו משבירה ונזק עקב גושי הקרח שבמים.

המשוט האירופי בנוי ממוט ארוך ושתי כפות גדולת בקצה ונועד לחתירה ספורטיבית מהירה. המשט הגרינלנדי בנוי עם מוט קצרצר (אורך 50 ס"מ ובקוטר של 3 ס"מ) ההולך ומתרחב לאורך 80 ס"מ עד לרוחב מירבי של 8 ס"מ. דהיינו המשוט הנו ארוך וצר ללא כפות בכלל. כמו כן, קיימת גרסה מקוצרת של המשוט המיועדת לחתירה בזמן סופה. המושט הגרינלנדי בנוי לחתירות ארוכות ויעילות עם התנגדות קטנה יותר לרוח ולמים. הוא לא מתאים לחתירה תחרותית הדורשת מאמץ רב לזמן קצר יחסית.



החלטתי לבנות משוט כזה לעצמי ולתומר. קניתי עצים מתאימים, מדדתי את הגוף שלי ושל תומר לקביעת אורך המשוט ועכשיו נותר להתחיל לבנותו. אני אתחיל בעץ אורן, עץ רך וזול. אידיאלי ללימוד ועשיית שגיאות לא יקרות.

באתר זה ניתן למצוא תוכניות בנייה עם סרט מצויין שמדגים ומסביר את תהליך הבנייה:
http://www.carvegp.com/

קיאק חדש הצטרף למשפחה

החלטתי שאין טעם לחכות. היום, יום שני עברתי דרך זיו בחבצלת השרון וקניתי את קיאק ההובי אדוונצ'ר. 5 מטר מרשימים הועמסו על הגג והובלו בבטחה לאיחסון ליד קיאק הטקילה. בכוונתי לרכוש גם סנפירי טורבו - קראתי שהם ממש טובים. מיד לאחר שאיחסנתי את הקיאק בנמל עליתי על ההר לאסוף את תומר מחבר. כשתומר שמע שהקיאק כבר ברשותינו ביקש לרדת לנמל ולראות אותו. אז ירדנו והוא ראה. עכשיו שנינו מחכים בקוצר רוח ליום שישי כדי לבצע את טבילת המים הראשונה.

שבת עם אורן

אורן בקשה להצטרף לחתירה. נראה כי היא מתחילה להיתפס לעניין גם כן. יצאנו בשבת בבוקר. מזג האוויר היה מדהים. ים חלק להפליא. אין רוח. שמש מתונה עם עננים ציוריים. יותר טוב מזה לא ניתן לקבל. החלטתי למשוך אחרי חכה בגרירה. בכניסה לנמל זיהיתי הרבה רתיחות עם שחפים המנסים לדוג את הדגים בעצמם. רתיחות הן נקודות בהם הים מקציף ומבעבע כאשר להקת דגים קטנים נרדפת על ידי טורף גדול. בדרך כלל ניתן לראות גם את קפיצות הדגים מעל המים. רתיחות מצביעות על המצאות דגים גדולים ורעבים בסביבה.

חתרתי, כאשר אורן מצטרפת אלי מידי פעם בחתירה, מהקישון עד מול בית חולים רמב"ם וחזרה. ניתן לראות שיפור מתמיד בחתירה שלה. על מנת לא לייאש אותה אני לא מתקן או מנחה אותה - אעשה זאת כאשר תצבור מספיק ביטוחון ורצון.

כשחזרנו, תומר ביקש לחתור עם ידידה שלו. אורן ואני חיכינו על החוף תוך אכילה ושתיה. אורן השתעשעה בדילוגים על הסלעים ובתצפיות אל הים.

בדרך חזרה הביתה אמרה אורן שהיה לה ממש כיף והיא רוצה לחתור איתי גם בשבת הבאה. ממש מחמם את הלב.

הרהורים על קיאק חדש - (בנוסף לנוכחי)

כבר תקופה מתבשלת לי מחשבה על קיאק נוסף, שיצטרף לטקילה הקיים. הסיבה הראשונה (כך הייתי מעדיף להאמין) הנה העובדה שאני מבלה הרבה בים, אורן התחילה להצטרף לחתירות וגם ליסט מביעה מידי פעם. קיאק אחד לא יכול לסחוב את כל המשפחה. תומר יוצא מידי פעם עם חברים ומשאיר אותי חסר מעש על החוף. אז המסקנה המתבקשת שצריך עוד קיאק. השאלה הנה איזה קיאק.

לטקילה יתרונות רבים ומרשימים. יציב, מהרי יחסית, נוח, מתאים לבודד או לזוג, מתאים לחתירה ארוכה יחסית (תצורה ארוכה) או לגלישת גלים (תצורה קצרה) ומאוד קל להובילו ולאחסנו. החסרון הבולט שלו הנו חוסר מקום איחסון. למעשה יש לו בגאז' לא גדול מאחורה ותאים ארוכים לאיחסון חפצים קטנים בצדדים. למרות שמבחינת מבנהו אורכו הוא מתאים לחתירות ארוכות, של מספר ימים, חוסר מקום האיחסון מבטל אפשרות זו. ואני מתכנן בעתיד חתירות ארוכות! הטקילה הוא קיאק כיפי ו-95% מהזמן הוא יותר ממתאים.

המחשבה הראשונית שלי היתה על קיאק מקצועי יותר, קיאק שדומה יותר לקיאקי הישיבה הפנימית, שמתאים לחתירות ארוכות, יש מקום רב לציוד, אפשר לדוג ממנו ויש לו מעריצים בכל העולם. בקיצור חשבתי על ה- Scuppr Pro. הבעייה הנה שקיאק כזה יתאים רק לי ואולי לתומר. זה נותן שלושה בני משפחה.

קיאק נוסף, יקר הרבה יותר, שעלה בדעתי הנו ה- Hobeie Mirage Adventure. קיאק זה הנו משהו אחר לגמרי. מצד אחד הוא מאוד ארוך וצר, כ- 5 מטר. יש בו מקום איחסון רב, הוא עמוס בפינוקים, יש לו בגאז' ענק שמאפשר בקלות נשיאה של אורן. אך מה שמייחד אותו הנה מערכת המיראז' - מערכת פדלים המאפשרת דיווש במקום או תוך כדי חתירה. הקיאק נחשב מהיר מאוד - המהיר מכל קיאקי הישיבה העליונה. בנוסף מגיע הקיאק עם הכנה למפרש (קטן) שניתן להוסיפו מאוחר יותר. בהשקעה נוספת ניתן לחבר לקיאק שני בידונים ומפרש ענק ולהפכו לטרימרן (קטאמרן עם שלושה בידונים). בקיצור זו מכונת שייט מיוחדת במינה. היתרון הגדול הוא שליסט יכולה לדווש במקום לחתור ואורן יכולה לשבת עליו. דהיינו פיתרון לארבע נפשות - אף אחד לא יישאר על החוף. הקיאק מגיע מוכן גם לדייג - עם שקעים לחכות.

כך הוא נראה:











חתירה:





















דיווש:




















מפרש:





















נראה לי שאלך על הצעצוע החדיש והמיוחד יותר...

נחיתה על החוף

יום שישי. אספתי את תומר מבית הספר ושעטנו לקישון. השמועות אמרו כי בעקבות ההצפות והגשמים הכבדים הקישון יהי מזוהם. התחזית הייתה קודרת גם כן. רוח מזרחית חזקה וים גלי.

כשהגענו למעגן המים נראו חומים וכהים. זה לא היה זיהום אלא בוץ וסחף האופייניים לשפך של כל נחל בעונות הגשמים. היה ריח לא נעים אבל מקורו בבתי הזיקוק והוא הגיע באדיבות המזרחית. החלטנו לצא. נבואות הזעם טענו שאין דגים אז ויתרנו על חכה.

כדי להתרחק מכתם הבוץ ולהישאר קרוב יחסית לחוף, יצאנו מהנמל ומייד הצפנו לכיוון הקריות. חתרנו צפונה שומרים על מרחק של קילומטר מהחוף. הים היה נחמד וסביר. הרוח לא חזקה מידי והגלים לא גבוהים. הוא גם היה נקי וצלול יחסית.

בשלב מסויים תומר רצה לנחות על החוף. רצה לתפוס גלים ולחפש צדפות ואבנים לאקווריום החדש שלו. האמת לא ממש התלהבתי לנחות על החוף. גלי החוף נראו גדולים מספיק לאתגר אותנו ביציא החזרה לים. אבל כרגיל, נעניתי. נחתנו על חוף דרומית לקרית ים, תוך תפיסת גל חביב, אם כי לא גדול במיוחד. תומר אכל צהריים (שהכנתי ונשאתי בקיאק), אסף צדפים ואבנים ונהנה.

היציאה היתה סבירה - תזמנו את היציאה על פי משטר הגלים ומחזורם וחתרנו במהירות ברגע הנכון. הצלחנו לעבור בהצלחה את הגלים לפני שנשברו - אחד מהם נשבר חלקית עלינו והרטיב אותנו לחלוטין, אך לא הפך אותנו.

היה יום כיפי. שעשוע נחמד עם הקיאק - כמו שצריך.

אין זמן לכלום

אפריים כתב לי שברצונו לארגן מפגש להטסת עפיפוני קרב בתחילת חול המועד של פסח. זה מזכיר לי כי מזמן לא בניתי עפיפון חדש, למרות שהתחלתי לבנות מספר דגמים חדשים. צריך למצוא איזה יום גשום ולבנות עפיפונים חדשים - לקראת העונה החדשה באביב.

גם הנגינה הוזנחה משהו - בדרך כלל בשישי-שבת הייתי מקדיש זמן רב לסקסופון - אך עכשיו אני בים כל השישי-שבת. בתור פיצוי על התסכול הזמנתי מארה"ב שלושה ספרים חדשים: אחד טכני בענייני אילתור, השני עוסק בבלוז והשלישי אוסף של ג'ז.

את הקשת האנדיאנית שהתחלתי לבנות עדיין לא סיימתי - נתקעתי בשלב שזירת המיתרים בצורה המסורתית. לא פשוט להיות אינדיאני. הקשת הנה עבור תומר ומעץ מייפל. בניתי אותה בשיטה המסורתית על ידי גילוף בסכין - עבודת פרך. הבעייה היא שאין לי מספיק זמן לסיימה. גם לא יריתי בקשתות מספר חודשים - המטרה עומדת גלמודה בגינה. צריך למצוא זמן גם לזה - זה ממש כיפי.

אני מאוד מעוניין לבנות לעצמי משוט גרינלנדי. כידוע הגרינלנדים המציאו את הקיאק. עם זאת האירופאים פיתחו משוט שהוא שונה לחלוטין מהגרינלנדי. המשוט המקורי הנו משוט עץ מגולף צר וקצר יחסית. החתירה בו שונה לחלוטין ונראית מעניינת ויעילה. השגתי כבר תכניות. את הראשון אבנה מעץ אורן שהנו קל יותר לעבודה אם כי לא החומר המיטבי. בסך הכל, בהשוואה לבניית קשת בניית המשוט נראית משחק ילדים. אני אנסה לחפש עץ מתאים כבר בקרוב.

בקיצור, אין זמן לכלום...

שגרה...

השבוע היה עמוס בענייני עבודה ושאר עניינים חשובים פחות. ללא זמן לכתוב.בשבוע שעבר יצאתי עם תומר ביום שישי אחרי הצהריים, כהרגלנו. מזג האוויר היה נחמד, הים לא כל כך. הים היה מבורבר וספגנו הרבה רסיסי מים. פרט לכך במשך שעתיים שבהם שהינו בים נכנסו ויצאו מהנמל מעל 7 ספינות. יציאת סםינה מלווה בפעילות מוגברת של סירת ה-pilot, שנעה במהירות ומייצרת גלי ענק, גוררות גדולות וכו'. כל הפעילות הזו מפריעה מאוד לתנועת הקיאק וליכולת לחצות בבטחה את נתיבי המים המיועדים לספינות.

בשבת אורן (בת 12) בקשה לצאת עם הקיאק. שמחתי מאוד. מזג האוויר היה נפלא. אביבי. הלבשתי אותה במכנסי חתירה ובמעיל גשם. וכמובן כובע. לקחנו איתנו תה חם וופלים מצופים שוקולד. הים היה נחמד. חתרתי צפונה לאורך החוף והקריות ומשם חערבה ללב המפרץ. בנוקדה זו עצרתי. שתינו תה וכרסצנו וופלים. אורן נהנתה מאוד. לחתור היא לא חתרה אז למעשה נותר לה להתענג על הטלטולים וחום השמש. בשלב מסויים, בדרך חזרה, היא בקשה לנסות לחתור. לימדתי אותה את הבסיס והיא חתרה. התעייפה מהר כמובן. מידי פעם בקשה לחתור פעם נוספת. לאחר מספר פעמים ניתן היה לחוש בשיפור. עם חזרתנו, תומר יצא לחתור עם חברה מהכיתה ומצופי ים. אורן ואני נותרנו על החוף. לאכול, לשתות, לנוח ולספוג את קרני השמש האחרונות. בסך הכל שבת נחמדה מאוד.

ביום שיש זה יצאתי שוב עם תומר. התרגולת הרגילה. הרוח הדרומית-מזרחית הציקה. בים היו סוואלים מסודרים של מטר או מטר וחצי. הבעייה הייתה הסחף החזק לכיוון דרום (לכיוון הנמל) שממש חייב אותנו לחתור ולהתאמץ לשמור על הכיוון. גררנו חכה, ללא תקווה מיוחדת. הבנתי שבים כזה הסיכוי לתפוס דגים הנו קטן. ובכלל רוב הקיאקיסטים נשארו בבית בגלל הרוח המזרחית ותנאי הים. חתרנו לבת גלים, החוף השקט. בסך הכל היה כיף. בחזרה התאמצנו רבות לשמור על הכיוון. עם חציית השובר של נמל חיפה העניינים הסתדרו. הרוח הפכה לצפון-מערבית והגלים והסחף שחקו לטובתנו. נהננו.

את יום שבת נאלצתי לבלות בעבודה מגעילה על הגג. לנסות ולתקן נזילת מים. על פי מה שקראתי לא הפסדתי הרבה. המזרחית הקרה והים הגלי השאיר רבים מהחותרים בבית.

מזל של מתחילים... תפסתי 420

יום שבת. נראה אביבי לחלוטין. מזג אוורי נפלא. יצאנו בבוקר בשמחה, מרגישים עדיין את השרירים. עדות לחתירה של אתמול. תומר פנה לצופי-ים ואני התפניתי לארגן את הקיאק. הרוח היתה חזקה מאתמול. דרומית-מזרחית שהפכה לאט לאט מזרחית-דרומית. 20 עד 30 קמ"ש עם משבים חזקים מפעם לפעם. הים נראה מבורבר יותר מאתמול. רוגש. מבעבע. הפעם הגלים הקטנים והנשברים קצפו בקצף לבן. נראה כי אני הולך להזיע אפילו יותר מאתמול. התקנתי את החכה עם הדימוי הצבעוני הגדול שלי (רפאלה) ויצאתי לכיוון בת-גלים. מהלך של 5 עד 6 ק"מ. החבר'ה על החוף הסבירו לי שבים כזה אין סיכוי לתפוס דגים. החתירה היתה קשה והים היה מעצבן למדי. נראה ים מצויין למחלת ים. הקיאק עלה וירד בפראות, כאשר מידי פעם החרטום עולה בזווית חדה על גל וצנח בבת אחת, מתיז רסס עלי ועל פרצופי. הגלים תקפו מכל כיוון וטלטלו את הקיאק. אבל, האמת, נהניתי. בשלב מסויים הגיעה מולי חבורה גדולה של אופטימיסטים - ילדים, סירות מפרש והמדריך בסירת גומי. התחלתי לשבור בפראות לכיוון השובר כדי לשמור על חוט הדייג הנגרר מאחורי, תמה למה בים כזה גדול וריק הם חייבים לעבור דווקא מסביבי.

באיזור החוף השקט פגשתי קיאקיסט אחר שחתר להנאתו בסביבה. שוחחנו מעט, על הא ועל דא ועל קיאקים וים, כמובן. לידינו עבר גולש עם גלשן רוח, שנראה היה כי הוא יותר במים מאשר על הגלשן. רוח עם משבים וכיוונים משתנים אינה עושה חסד לגולשי רוח. הוא העיר כי אין לי סיכוי לתפוס דגים ככה. לא התווכחתי - הרי אני לא ממש מבין בזה. נפרדתי מהקיאקיסט ופניתי מזרחה לכיוון הקישון. לאחר עשרות מטרים בודדים התחלתי לשמוע את הבזזזזזז של החכה. לרגע לא הבנתי, זו למעשה הפעם הראשונה ששמעתי את הצליל המיוחל במהירות ובעוצמה. זרקתי את המשוט למים (הוא קשור כמובן) ואחזתי בחכה. פעלתי על פי מה שקראתי ושמעתי - על פי התיאוריה. סגרתי את המצמד (לא עד הסוף כמובן) ומשכתי את החוט משיכה חזקה - hook set (לנעילת הקרסים בפה הדג). הדג גרר את הקיאק בחוזקה. תימרנתי את הקיאק כך שהחכה מעל החרטום בכל עת. התחלתי לגלול את החוט בעדינות. אני גולל, הוא מושך את הקיאק ומשחרר, אני גולל וחוזר חלילה. לאחר שמשך אותי מספר עשרות מטרים התחלתי להרגיש ירידה בהתנגדות והצלחתי לגלול מהר יותר ולקרב את הדג אלי, נערך לשלב הסופי. בשלב זה, עוד אני נאבק בדג (לראשונה בחיי) שמעתי צרחות מאחורי " תזיז את החכה! תזיז את החכה!". נפניתי לאחור ולתדהמתי מסביב הים געש ורעש עם 7 עד 8 סירות 420 (ממועדון שייט חיפה) במהירות עצומה שהחליטו לבצע סיבוב של 360 מעלות מסביבי. אז המצב הוא כך: אני בלי משוט ובלי יכולת תמרון, החכה מכופפת עם דג שמושך בחוזקה כ-30 מטר לפני, כך שלא ניתן לעזבה, הרוח חזקה והסירות שמבצעות את הסיבוב סביבי עושות זאת במהירות רבה, לא כל השייטים מיומנים ומצליחים להקיף אותי במרחק סביר של מספר מטרים. בקיצור - חרבון אמיתי. הורדתי אינסטקטיבית את החכה אל המים והצמדתי אותה לאורך הקיאק. ומזל שעשיתי זאת שניה לפני שסירה חלפה במהירות במרחק של 40 ס"מ ממני - אם החכה היתה מחוץ למים היא היתה נשברת. מיד אחר כך, סירה אחרת בצעה סיבוב סביבי ברדיוס קצר מידי ועוד שניה היא היתה עולה עלי. למזלי אחד השייטים זיהה זאת, התכופף ודחף את הקיאק בידיו בעוצמה וכך ניצלתי. הסירה תפסה את חוט הדיג והחלה למשוך אותו. הרולר הסתובב במהירות והחוט נשאב ממנו בקצב רצחני. הבנתי שעוד שניה אני מאבד את החכה או במקרה הגרוע מתהפך עם הקיאק. למזלי חגרתי על האפוד סכין טיטניום מתקפלת מיוחדת לדייג, המאפשרת חיתוך מהיר של החוט ללא פתיחת הסכין. חתכתי את החוט ו... שקט. הסירות נעלמו לכיוון האופק. אני שוב לבד מתנועע בגלים - מנסה להבין מה קרה פה.

לסיכום. איבדתי דג (שהיה אמור להיות הראשון בחיי). איבדתי דימוי. הרווחתי סיפור.

מסקנות: יש דגים בים, ניתן לדוג דגים בגרירה גם ברוח דרומית- מזרחית וים מבורבר, התיאוריה שלמדתי עובדת לא רע, התנהגות ברוטאלית ולא מתחשבת קיימת גם בים ולאנשים העוסקים בספורט ימי תחרותי אין אלוהים.

ים מבורבר

ירדנו כרגיל בימי שישי אחרי הצהריים. מזג האוויר חמים, אך הרוח חזקה. רוח דרומית מזרחית. הים נראה רגוע מרחוק, אך מקרוב הוא נראה מבורבר עם גלים קטנים ומעצבנים המשנים כיוון כל הזמן - נראה כמו ים רותח ומבעבע. החלטנו לחתור לכיוון בת-גלים, לאורך השובר של נמל חיפה. התקנו את החכה ושאר הציוד ויצאנו בסביבות 15:00. החתירה היתה לא קלה ונדרש מאמץ רב לשמור על כיוון. נאלצנו לזגזג כל הזמן כדי לא לנוע במקביל לכיוון הסחף והגלים, כך שהשקענו אנרגיה רבה בהתקדמות. בסך הכל, למרות המאמץ והים המבורבר נהננו ממזג האוויר והחתירה. תומר רצה לנחות בחוף השקט, אך אני משיקולי זמן וחשש מכניסה ללילה החלטתי לחזור. החזרה היתה אל מול הרוח ודרשה מאמץ רב יותר. לקראת 16:30 נרגעה לפתע והרוח והחתירה הפכה נעימה ומהירה הרבה יותר. דגים לא תפסנו אך היה כיף. חתרנו במשך שעתיים, בצורה די נינוחה וגמענו בערך 11 - 12 ק"מ.