הבוקר, יום שבת חזרנו לישראל. החזרה היתה מוקדמת מהמתוכנן תודות לים ורוח מעולים שסייעו בידינו לחזור בכ-20 שעות מוקדם יותר.
אני מתכוון להפיק דיווח מפורט לכל יום ויום בליווי סרט ערוך ומתאים, אך הדבר כרוך בעבודה רבה. על כן להלן עדכון תמציתי וקצר יחסית, המתבסס על הדו"ח שכתבתי בפורום של IKF, עם שינויים ועריכה קלה.
"לאחר מסע "מפרך" בים התיכון חזר בהצלחה (אך ללא רצון רב) צוות קפריסין 2010, מרוצה, שמח ועם עוד כמה קילוגרמים במקומות הלא נכונים. על עבדכם הוטלה המשימה הקדושה של כתיבת הדו"ח הראשוני וכל היתר יצטרפו בהתאם.
ראשוני, כי בהמשך ייכתב דו"ח מלא עם תמונות וסרטים כיד המלך (סה"כ צולמו סרטים ותמונות בנפח כולל של כמעט 30 ג'יגה). ראשוני, כי בלי לרוץ ולספר לחבר'ה ההנאה הנה חלקית בהחלט - ואנחנו הרי רוצים הנאה שלמה ומלאה.
מסקנות ראשונות ומיידיות:
1- אנשי IKF התגלו כאנשי ים וספנים קשוחים בהחלט. למרות הסערה שפקדה אותנו (ועליה עוד יסופר), רוחות צפוניות עזות עם גלי חרטום, ירכתיים וצד - אף אחד, אני מדגיש, אף אחד, לא הקיא וכולם תפקדו להפליא (תיפקדו, משמע המשיכו לאכול ולשתות ללא הרף)
2- אבי ורונן הנם שפים מפנקים שחובה שיהיו בכל צוות ומשלחת
3- טונה אלבקור הוא דג יפהפה ומרשים, אך טעמו ואיכותו מענגים אף יותר
4- שום בחורה, בכל גיל, יופי, מצב לבוש וכן הלאה, לא יכולה לרגש 8 גברים קשוחים מ-IKF כמו שמרגש הקליקר שמתחיל את הבזזזז המיוחל
5- שום צוות קרב בחיל הים לא יכול להגיע לביצועים טובים יותר מצוות הקרב של IKF בהינתן הבזזז. אנשים קופצים מהמיטה עם הגאנץ' שישנו איתו במיטה, עם הסכין הארוך לפילוט, אחד אוחז בחכה, השני אוחז באחד שאוחז, השלישי אוסף את החכה השניה, הרביעי וחז בזה שאוסף, החמישי מתווכח עם טוביה הסקיפר ומנסה לשכנע אותו לכוון את הסירה כאילו היתה קיאק, השישי מצלם, השביעי מתרוצץ מצד לצד בהתלהבות והשמיני מחלק הוראות לכולם, למרות שאף אחד לא מקשיב לו. מי שלא ראה את שמחת הבזזז, לא ראה שמחה בחייו
6- בעת מצוקה, גם שקיות ניילון בלב ים מספקות ריגוש רב (כשהן מפיקות את הבזזז המיוחל)
7- מי קפריסין יפים וצלולים להפליא, אך לא מתאימים לסוג הדייג והדגים אליהם אנו רגילים
8- האוכל המקומי שווה ומומלץ
9- אין כמו לבצע החפה לצרכי "מנוחה" בחוף העמוס לעייפה בתיירות אירופיות, עם או בלי, הרובצות לתומן על ספות השיזוף, ומשתאות למראה 8 גברים קשוחים למראה המגיחים מהמים הרגועים עם כלי המשחית הצבעוניים שלהם. שמחנו לרגש גם את באי (באות) החופים בקפריסין
10- כמות ה"קטעים" ו"צחוקים" שעשרה גברים יכולים לייצר במשך שישה ימים יכולה למלא מדף שלם בספרייה ציבורית
11- הטעם הממכר של ה"עוד ועוד" אינו יורד בצחצוח השיניים
אז מה היה לנו, בתמצית:
הצוות כלל את אבי , רונן , צביקה , אייל , ניסים, אביהו, לירן ואותי. לצוות IKF התווספו טוביה הסקיפר ונתיב ששימש כסגן שלישי לסקיפר.
היאכטה שזכתה בכבוד לארח אותנו היתה קטמרן מפוארת מסוג לגון 380, באורך של 12 מטר.
ארגון היאכטה נעשה ב-26 ספט' 2010 אחר הצהריים. היציאה מהרצליה היתה בשעה 8:00 בתאריך 27 ספט' 2010.חזרנו ב- 1 אוק' 2010 בשעה 05:30. הגענו ללרנקה ב-28 ספט' בחצות. עזבנו את לרנקה ב-30 ספט' בשעה 20:00. התכנית המקורית היתה לעגון בלאצ'י, צפון מערב קפריסין, ולחתור במפרצים קסומים ושוממים לכיוןן פאפוס.
היציאה היתה חלקה. עם היציאה מזגנו אוזו בכוסיות, נתנו את ברכת הים, כיבדנו את נפטון במנה גדושה ושתינו לחיים. מייד אחר כך אבי ורונן פינקו אותנו בארוחת שחיתות (שהיתה הראשונה בשרשרת מוצלחת) המבוססת על שקשוקה ריחנית וסלט מרענן. ההפלגה התנהלה על מי מנוחות. רונן הציע להכין סנוויצ'ים עם מיונז, עגבניות, וסלאמי - כדי שהפה שלנו לא ישתעמם חלילה ואז נשמע הבזזז הראשון. הספינה תפקדה כגוף אחד, להוציא טוביה הסקיפר, שצעק וחרד שהחוט יסתבך במנוע. באופן טבעי, אף אחד לא התייחס אליו ברגע מרגש זה. לאחר קרב לא פשוט עלה האלבקור הראשון לספינה. תוך דקות הספינה נראתה כמו בית מטבחיים בסוף יום עבודה. הרצפה, הבגדים והקיאקים מרוססים ונוטפי דם. לא משהו שעשרים דליי מי ים לא יכולים לפתור. אבי, בסיוע אייל, הפליא בפילוט ופריסת הדג. פחות משעה לאחר שהיצור הנפלא הזה הורם מהמים, הוא שהה כאורח כבוד בקיבותינו. עוד אנו מתענגים על הטעם הנפלא ועל הריגוש נשמע הבזזז השני. הפעם הופקו לקחים ובוצעו תרגולות שונות באופן מהוקצע להפליא. אכן, אחיו הגדול של האלבקור הקודם הועלה אחר כבוד לספינה. פולט ונשמר במקרר ליום המחרת.
בלילות התחלקנו למשמרות בנות שעתיים בהן כל זוג שימש כתצפיתנים (מעין רדאר אנושי). למחרת היום התחיל, כצפוי, הים לעלות. גם הרוח. אך, בניגוד לצפוי, העניין התפתח לסערה בעוצמה של Force 7. להזכירכם, רוח של למעלה מ-35 קשר וגלים מעל 5 מטר. במשך שעות הרגשנו כמשתתפים בעל כורחינו בסדרת הסרטים של דיסקברי על דייג בתנאים קיצוניים. היאכטה עלתה וירדה מצד לצד בשיפועים מטורפים, כאשר גלים גדולים מתנפצים על החרטום ומהצד ושוטפים את הסירה בעוצמה. למרות הסערה, אף אחד לא הקיא, או הרגיש לא טוב. ואייל התעלה מעל כולם כי את מרבית הסערה הוא בילה בשינה עמוקה והתעורר עם המסקנה הנחרצת "שכיף לישון ב- Force 7."
היה ברור כי במצב זה אנחנו חייבים לשנות תכניות ולחפש מקלט באיזור המזרחי המוגן של קפריסין - יעני, לרנקה. בבוקר, הצלחנו לצוות אלינו את האוטובוס האדום. ספינת טיולים שטוחה וארוכה, עם מנועים רבי עוצמה, שניתן להעמיס ולפרוק ממנה את הקיאקים בקלות מרובה. האוטובוס האדום ילווה אותנו בדרכינו בקפריסין. כך גם נודע לנו שבאיזור לאצ'י שבו היינו אמורים להיות יורד גשם והאיזור סוער. איזה מזל שאנחנו לא שם. היציאה הראשונה היתה לכיוון אייה-נפה. המפרץ והחוף הידועים ביופיים ויופיין של המשתזפות בו בלבוש (או אי לבוש) מינימלי. ירדנו מול מצוקים עם מים צלולים להפליא וחתרנו/דגנו לאורך החופים הואכה אייה-נפה. בדרך בצענו החפה בחוף עמוס תיירים ותיירות מאנגליה. מנוחה, קפה ולמים. סיימנו בכניסה מרשימה למפרץ ולחוף של אייה-נפה. בדרך אבי תפס לוקוס. צילם ושחרר. היום המדהים הסתיים בארוחה מדהימה לא פחות במסעדה מקומית.
קבענו עם אנדריאס, זה מהאוטובוס האדום, שיבוא לאסוף אותנו ב-06:00 בבוקר לכיוון הפוך. למפרץ בו רגילים המקומיים לדוג ובו נתפוס "במאה אחוז" דגים. בשעה 05:00 היינו כבר על הסיפון, מתארגנים, שותים קפה חם של בוקר וצופים בזריחה מרשימה. 06:00 לא דגים ולא אנדריאס, גם לא בטלפון. בשלב זה התחילו הבדיחות השחורות. את הקיאקים השארנו בלילה על האוטובוס, כך שהחבר'ה התחרו בינהם על ספקולציות לגבי מה עשה אנדריאס עם הקיאקים שלנו, ולמה הוא לא הגיע.
ב-07:15 הגיע כמאל. סיפורים של "אכלו לי, שתו לי" ואנחנו מחלנו ועלינו על הסירה דוהרים ליעד. ביעד נצפו מספר סירות דייג, באיזור מקסים, עם מים עמוקים וצלולים. לצערינו התברר כי הדייג המקובל שם הוא מסוג בולוס ולא גרירה. החבר'ה גררו, ג'יגגו ונהנו מהמים והנוף. רונן ואני רדפנו אחרי סירות שבאופק, אך ללא דגים. התכנסנו כולנו בחוף יפה, במפרץ קרוב והמתנו לאוטובוס האדום. רונן תפס בדרך אבו-נפחא. נראה שונה מהזן שלנו, מגעיל באותה מידה. הדייגים שם מספרים שהוא הגיע אליהם בשנתיים-שלוש האחרונות ועושה להם שמות בחופים.
חזרנו ליאכטה ב-14:00. קשירת קיאקים, מקלחות, שירותים, נשנושים ובירה והתארגנויות להפלגה. אחר הצהריים הלכנו לעיר, הפעם למסעדה אחרת. היה פיצוץ. מישהו הזמין קפה טורקי. המלצר הביט בו ואמר " יש לנו קפה יווני שהוא כמו טורקי, אבל אם אתה רוצה לקרוא לו טורקי, אז המחיר הוא כפול". כולנו מחאנו כפיים. טיילנו בעיר, קנינו השלמות אוכל וחזרנו ליאכטה.
ב-20:00 הרמנו עוגן. בתחילה ההתקדמות היתה איטית. מאוחר יותר הרוח עלתה בכיוון ובעוצמה הנכונה והיאכטה התחילה לטוס. שתי חכות מאחור, ואנחנו בשלנו - צחוקים, נמנום מזדמן, אוכל ושתייה. הים היה גבוה למדי, אך לטובתינו (כנראה שהעניין הזה של שתיייה חריפה לנפטון עוזר).
כ-100 ק"מ לפני ישראל נוצר קשר עם חיל הים שהתחיל ללוות אותנו. את פנינו קיבלה ספינת דבורה שבחנה אותנו מכל עבר. ב-20:00 נקשרנו במרינה בחיפה. חיפה יפהפיה בלילה, מהים. טוביה הסתבך בכניסה המורכבת למפרץ הרוגש וקילל נואשות. אנחנו נהננו מהנוף ומטוביה המתמודד עם מליוני מצופים, בויות, סוחרות שנכנסות ויוצאות, סירות דייגים ואורות שלא ניתן להבחין אם הם מהים או מהעיר. במרינה טופלנו ביעילות ואדיבות על ידי המכס והמשטרה שהגיעו אלינו ליאכטה. הרמנו עוגן להפלגה ארוכה להרצליה, עם ים עובד, רוח צפונית וגלי ירכתיים. מוקדם בבוקר נקשרנו במרינה וכך הסתיימו להם 6 ימים מופלאים עם אנשים מופלאים עוד יותר וטעם עז של עוד ועוד.
חוויה שלמה וחד פעמית. מומלץ בחום."
