אתמול ביליתי את היום בסדרת פגישות באיזור המרכז. הרצליה - עזריאלי - הרצליה. בין פגישה לפגישה בקנין עזריאלי חיפשתי מקום להשביע את רעבוני. רוב המזון המוצע שם ממש לא מעורר עניין. עוד אני מסתובבבחוסר עניין באיזור המזון המהיר, קולטות עיני פנים מוכרות. אפרת? גם היא נעצרה וננעלה. יוסי? כן. אני הסתפרתי והורדתי את זנב הסוס הארוך שלי לפני מספר חודשים. גילחתי את שפמי. היא עם שיער ארוך. ושנינו התבגרנו ב- 13 שנה מאז הפגישה האחרונה.
אפרת ואני היינו חברים מאוד קרובים לפני הרבה שנים ולמשך הרבה שנים. טייילנו רבות ביחד ב"חוג המשוגעים" ואת אהבתי לצילום רכשתי ממנה. הכרנו במסגרת תערוכת תוכנה ומחשבים בתחילת שנות ה-80. היא הציגה ואני שוטטתי. במשך השנים היא פיתחה קריירה עניפה בתחומי ההיטק ועבדה כשסמנכ"לית בתחומי שיווק תוכנה בחברות שונות וגדולות. שנים רבות לא נפגשנו.
ישבנו בבית קפה בעזריאלי והשלמנו פרטים. מסתבר כי היא עברה מהפך בחייה. ויתרה על שכר גבוה, תדמית יוקרתית, רכב חברה ונסיעות ממומנות לחו"ל. מכרה את דירתה וקנתה דירה קטנה וצנועה. חיה חיים צנועים. מטיילת. מצלמת. ובין לבין עוסקת באימון אישי. בלתה חודשים בפפואה, אנטרטיקה, דרום אמריקה, טיבט, הודו, סין, סיני, ירדן, ניו-זילנד ועוד ועוד. בחודשים הקרובים היא תחזור לירדן, סיני ותטייל חודשיים במונגוליה.
מתפרנסת בצמצום ממתן הרצאות ומאימון אישי.
מעניין לראות את המהפך שעשתה בחייה. ראוי להערכה. כולנו חולמים יום אחד לזרוק הכל מאחור ולחיות "כמו שצריך". משוחררים מהמירוץ החומרי וההישגי של החיים. מעטים מאיתנו יגשימו זאת.
מעניין לא פחות לראות את התמונות הנפלאות שהיא צילמה בטיוליה בעולם. שווה צפייה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה