יום שישי ניצלנו למנוחה ולזמן משפחה. גם כי ליסט טסה מוקדם בבוקר להולנד. היום התחיל עבורי בהשכמה מוקדמת והסעת ליסט לשדה התעופה. ב- 9:00 חזרתי הביתה והתחלתי בנוהל בוקר שבת.
תומר ואני התארגנו עם אוכל, הרבה מים וירדנו באיחור מה לים. בסביבות 11:00 היינו במים. לאחר היציאה מהנמל צלצלתי ללירן לברר היכן הוא משוטט. הוא אמר שהוא מנסה לדוג בריף מרוחק, ונמצא ליד אונייה ירוקה שנראית באופק. התחלנו בחתירה ארוכה לכיוון לירן. הים היה נחמד וסביר.
עברנו את הבויות והמשכנו, והמשכנו ולמעשה הגענו די קרוב לעכו - אם כי מדרום מערב לעכו. תומר חתר/פידל בקצב איטי ונוח על מנת לשמור כוחות. אני רצתי קדימה ומידי פעם עצרתי וחיכיתי לתומר. בשלב מסויים החלטנו לנוח קצת, לאכול ולשתות. הים עלה ורוח מערבית החלה נושבת בעוצמה הולכת וגוברת. על מנת לנוח, לאכול ולשתות, תומר נצמד אלי ושנינו מחזיקים במשוט שלי כך ששני הקיאקים מחוברים על ידי המשוט - שיטה המקנה יציבות גדולה לקיאק שלי ומאפשרת לי מנוחה.
עם סיום המנוחה ראינו את לירן מתקרב אלינו. למעשה היינו רחוקים כ- 500 מטר ממנו לפני שעצרנו לנוח, אבל הוא החליט לחבור לכיווננו. הים הלך ועלה, יחד עם הרוח. התחיל להיות לא נעים. הגלים נשברו על הקיאקים והתחילו ברסס. הרגשתי שאני חייב להתחיל לנוע במהירות לפני שהמצב יחמיר. קשה לשמור על יציבות הקיאק ללא תנועה. סיכמנו שחוזרים. כרגיל, תומר נשאר עם לירן - לשניהם אין בעייה עם הגלים והים עם הקיאקים היציבים שלהם. אני התחלתי לחתור כאילו אין מחר. הרשתי שיפור עצום ביכולת קריאת הגלים שלי ובסגנון החתירה. ההתקדמות היתה קשה - עם רוח צד וגלי צד. למדתי לעבוד נכון עם הטיית הגוף לכיוון הרוח והגלים ותיקון הסטייה על ידי פריסות רחבות אל מול הרוח. גיליתי גם מתי לחתור בימין ומתי בשמאל בהתאם למצב הגלים, כך שהחתירה מייצבת אותי אל מול הגלים. הקיאק שלי באמת מהיר ותוך זמן לא רב הגעתי לבויות. תומר ולירן כבר לא נראו מאחור. באיזור הבויות וככל שהתקדמתי לקישון, הגלים ירדו והרוח נחלשה. כנראה הרוח הוסתרה על ידי הכרמל. תוך זמן קצר יחסית הגעתי לקישון וחיכיתי לתומר וללירן.
כרגיל, שטיפה, שימון, חיסול, החלפת רשמים וחוויות והבייתה. סה"כ המרחק שעשינו היה מעל 20 ק"מ. כל הכבוד לתומר, מרחק הסולו הגדול ביותר שלו עד כה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה