קבענו להיפגש בבוקר בנוחיות ולצאת לים. ב- 10:00 נפגשנו בקישון: לירן, אבינועם, דורון ואני ותומר. התארגנו ליציאה. תומר עם האדוונצ'ר ואני עם האקספדישן החדש. הצטיידנו בהרבה מים ואוכל (בעיקר פירות), התלבשנו בהתאם לשמש הצפויה (בגדי ליקרה המכסים את כל הגוף) ומרחנו היטב את הפנים.
ניכר שיפור בהתארגנות שלי עם האקפדישן. הכניסה לקוקפיט וסגירת החצאית עבדו מהר ויעיל יותר. הצמדתי את תומר ללירן והנחיתי אותו לא להנתק ממנו. ההיגיון הוא שלירן מפדל בקצב איטי יחסית - קצב שיקל על תומר, ואילו אני, סביר להניח, אנוע במהירות רבה ואתפוס מרחק ניכר.
הים היה פשוט מדהים - כחול ונעים עם אדוות גלים קלה. רוח דרום מזרחית נעימה קררה אותנו. התקדמנו לכיוון הבויות. דורון יצא לפנינו והתקדם מרחק מה ונראה כנקודה אדומה בים. אני התחלתי לחתור בנינוחות, מנסה לחוש את הקיאק וללמוד להניע את הגוף בצורה נכונה. מהר מאוד תומר, לירן ואבינועם ניראו מרחק רב מאחור. תוך דקות ספורות השגתי את דורון. המשכתי בחתירה איטית עד להגעה לבויות והמתנתי ליתר החברה.
כשהגיעו, סיפר לי לירן שהיו לו שתי תפיסות של טוניות גדולות שהצליחו לברוח. הוא תיאר זאת בהתלהבות ותומר, שהיה נוכח אישר והוסיף משלו. בדיעבד הסתבר שהקרסים שבהן השתמש לא היו חזקות מספיק לגודל הדג שתפס ועל כן התכופפו והדגים ברחו. זאת הסיבה שאני מחליף את הקרסים לקרסים גדולות כאשר הדימוי מגיע עם קרס קטנה.
לירן הציע שנחתוך מערבה כ- 3 ק"מ, שם, נאמר לו, בעומק 30 או 40 מטר יש איזור מצויין לדייג. התחלתי לחתור מערבה במהירות. הים השתנה בבת אחת. רוח דרום-מערבית, שאחר כך הפכה למערבית החלה לנשב בעוצמה (לדעתנו מעל 15קשרים), הים עלה והחל רוגש. הרוח קטמה את קצות הגלים שהקציפו. חתרתי מערבה כאילו אין מחר, מנסה כל הזמן לשמור על שיווי משקל, להבין את פעולת הגלים והתאים את תנוחת הגוף בהתאם. לפתע צלצל הטלפון. תומר אמר שהוחלט לחזור היות והים הולך לעלות אפילו יותר. התחלתי בפנייה לאחור. זה לא היה פשוט. הקיאק מנסה לשמור כיוון ועל מנת להפנותו עלי להטות עצמי לכיוון הסיבוב - אך הגלים הגדולים איימו להפוך אותי בכל פעם שהיטתי עצמי. לבסוף ובמאמץ רב הצלחתי לפנות לכיוון דרום והתחלתי לחתור.
כל החברה היו הרבה לפני בכיוון דרום-מזרח. החלטתי לחתוך ישר למעגן - בקו ישר. החתירה היתה קשה היות וחתרתי עם רוח צד חזקה מאוד ובמקביל לגלים. תוך כדי חתירה למדתי לייצב עצמי ולעבוד נכון עם הגלים והמשוט. הגלים התנפצו בעוז על הקיאק מטלטלים אותו בחוזקה, מאיימים להפכו ומרטיבים אותי לחלוטין. ככל שלמדתי לנוע טוב יותר בים הרוגש והמבורבר כך שמחה גדולה יותר מלאה את ליבי. חתרתי במהירות וברציפות וחיש מהר עברתי את דורון ואת אבינועם שהתחיל לחזור הרבה לפני כולם וכך הגעתי למעגן כ- 30 דקות לפני היתר.
על החוף אכלנו, פטפטנו והעברנו חוויות. שטפנו, ארגנו וחיסלנו את הקיאקים ללא חיפזון.
הרגשתי נפלא. הים היה מאתגר ביותר והרגשתי שהיום התקדמתי רבות בלימוד הקיאק החדש. הרגשתי מעין תחושת ניצחון קטנה שהצלחתי להתמודד עם הים הקשה ללא התהפכות. קיאק מדהים.
כשהגיעו, סיפר לי לירן שהיו לו שתי תפיסות של טוניות גדולות שהצליחו לברוח. הוא תיאר זאת בהתלהבות ותומר, שהיה נוכח אישר והוסיף משלו. בדיעבד הסתבר שהקרסים שבהן השתמש לא היו חזקות מספיק לגודל הדג שתפס ועל כן התכופפו והדגים ברחו. זאת הסיבה שאני מחליף את הקרסים לקרסים גדולות כאשר הדימוי מגיע עם קרס קטנה.
לירן הציע שנחתוך מערבה כ- 3 ק"מ, שם, נאמר לו, בעומק 30 או 40 מטר יש איזור מצויין לדייג. התחלתי לחתור מערבה במהירות. הים השתנה בבת אחת. רוח דרום-מערבית, שאחר כך הפכה למערבית החלה לנשב בעוצמה (לדעתנו מעל 15קשרים), הים עלה והחל רוגש. הרוח קטמה את קצות הגלים שהקציפו. חתרתי מערבה כאילו אין מחר, מנסה כל הזמן לשמור על שיווי משקל, להבין את פעולת הגלים והתאים את תנוחת הגוף בהתאם. לפתע צלצל הטלפון. תומר אמר שהוחלט לחזור היות והים הולך לעלות אפילו יותר. התחלתי בפנייה לאחור. זה לא היה פשוט. הקיאק מנסה לשמור כיוון ועל מנת להפנותו עלי להטות עצמי לכיוון הסיבוב - אך הגלים הגדולים איימו להפוך אותי בכל פעם שהיטתי עצמי. לבסוף ובמאמץ רב הצלחתי לפנות לכיוון דרום והתחלתי לחתור.
כל החברה היו הרבה לפני בכיוון דרום-מזרח. החלטתי לחתוך ישר למעגן - בקו ישר. החתירה היתה קשה היות וחתרתי עם רוח צד חזקה מאוד ובמקביל לגלים. תוך כדי חתירה למדתי לייצב עצמי ולעבוד נכון עם הגלים והמשוט. הגלים התנפצו בעוז על הקיאק מטלטלים אותו בחוזקה, מאיימים להפכו ומרטיבים אותי לחלוטין. ככל שלמדתי לנוע טוב יותר בים הרוגש והמבורבר כך שמחה גדולה יותר מלאה את ליבי. חתרתי במהירות וברציפות וחיש מהר עברתי את דורון ואת אבינועם שהתחיל לחזור הרבה לפני כולם וכך הגעתי למעגן כ- 30 דקות לפני היתר.
על החוף אכלנו, פטפטנו והעברנו חוויות. שטפנו, ארגנו וחיסלנו את הקיאקים ללא חיפזון.
הרגשתי נפלא. הים היה מאתגר ביותר והרגשתי שהיום התקדמתי רבות בלימוד הקיאק החדש. הרגשתי מעין תחושת ניצחון קטנה שהצלחתי להתמודד עם הים הקשה ללא התהפכות. קיאק מדהים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה