טבילת מים ראשונה עם חצאית

זה באמת שונה לחלוטין. חוויה אחרת לגמרי. פסח, לאחר ליל הסדר המעגן שומם והים ריק. מוזר. מזג אוויר מעולה והים נראה מצויין. האנשים כנראה עדיין מעכלים את הגפילטפיש והקניידלך. תומר התארגן במהירות על האוונצ'ר. אני התחלתי לכוון את המושב, המשענת ותמיכות הרגליים באקספדישן. צריך לכוון כך שהישיבה תהיה נוחה, הרגליים מכופפות קמעה והברכיים נעולות בתמיכות הברכיים בצידי המושב בנוחיות. הבעייה היא שרק במים ניתן לוודא אם כיוונתי נכון, אבל אז כבר לא ניתן לשנות הכיוון. תומר יצא לפני. אני נלחמתי עם החצאית, מנסה להבין איך לאטום ולסגור את הקיאק. לבסוף הצלחתי, פחות או יותר, ויצאתי. התחושה הראשונית מוזרה. נראה כי כל נשימה מאיימת להפוך את הקיאק.כל תנועה, כל תזוזה הופכת לאירוע מפחיד. לאחר זמן הסתגלות מסויים הצלחתי להתקדם בצורה סבירה, למרות שהקיאק התנענע מצד לצד כשיכור. הוא נע מהר, ללא ספק. גולש על המים בצורה חלקה.

עם היציאה לים הפתוח, למרות הגלים המתונים, תחושת חוסר היציבות הלכה והחריפה. תנועה לא נכונה, אי שימת לב רגעית ואני הפוך במים, נעול בחצאית. מצב די מסוכן היות ולא עברתי עדיין הכשרה מתאימה למצבי חירום. אם כי קראתי ולמדתי את התיאוריה.

חתרנו לכיוון בת גלים. במשך הזמן למדתי להתמודד עם הקיאק והתחלתי להרגיש בטוח יותר. תומר היה מתוסכל. עד היום הקיאק שלו היה המהיר בשכונה, לפתע, ללא מאמץ ניכר לעין אני חולף על פניו במהירות ואץ, רץ קדימה. הוא ניסה לפדל בנמרצות יתר, אך מהר מאוד התעייף והתייאש. ביקשתי ממנו לא לנסות להשיג אותי אלא להתקדם בקצב שנוח לו. מידי פעם מצאתי עצמי במצבים של כמעט התהפכות, אך יצאתי מהם בתנועות גוף מתאימות. בבת גלים עמדנו אחד ליד השני, כך ששני הקיאקים מיצבים אחד את השני, שתינו ואכלנו והתחלנו לחזור.

תומר התחיל כמובן לדבר על כך שגם הוא רוצה להתנסות, גם הוא רוצה קיאק כזה. אבל הוא גם רוצה לשמור את האדוונצ'ר.

קיאק מדהים. חוויה מיוחדת במינה. עולם חדש ומלהיב נפתח לפני, ללא ספק.