מפגש עפיפוני קרב - תומר משחק אותה

אפרים, בונה ומטיס עפיפונים מוכשר ארן יום עפיונים בחיפה. אפרים, הודי במוצאו, מטיס עפיפוני קרב עוד מילדותו בהודו - אצלו זה בדם.

הסברתי לו איך להגיע לחוף הדקלים - המקום המתאים ביותר להטסת עפיפונים. להפתעתי כשהגעתי עם תומר לחוף נוכחתי לדעת שהוא ואחרים החלו להטיס במגרש החניה של חוף הסטודנטים. מקום מוזר ולא הגיוני.

חודשים רבים לא הטסתי עפיפון. גם תומר. לוקח זמן להתרגל ולחזור לטכניקה. ניסיתי מספר עפיפונים שבניתי בסוף הקיץ. הם הגיבו מצויין והרגשתי שאני מתחיל לחזור לעניינים. תומר קיבל עפיפון מאפרים, התאמן והתלהב. ארז עזר לו פה ושם הן בהדרכה ועצה והן בהרמת עפיפון שנחת על הקרקע.

בשלב מסויים הנחתי אחד מהעפיפונים החדשים שבניתי על תא המטען של אחת המכוניות, ולאחר מספר דקות בהן דיברתי עם החברים, הסתובבתי והמכונית וההעפיפון שעוד לא ראה שמים נעלמו כלא היו. יחד עם העפיפון היה גליל חדש של חוט מצופה שעווה. הלכתי לאורך הכביש לחפש. אולי הוא עף מהרכב הנוסע. כלום.

אורן צלצלה מהבית ובקשה שאבוא לקחת אותה לחוף. השארתי את תומר עם ארז ואפריים ונסעתי להביא את אורן.

כשחזרתי עם אורן ראיתי את תומר וארז באמצע קרב עפיפונים, ולהפתעתי תומר מנצח ובגדול. הוא נלחם עם ארז, שמנוסה הרבה יותר בקרבות ומתאמן עם אפרים. תומר ניצח ברוב הסבבים וזכה בתואר המנצח. איזה יופי!

עכשיו תומר רוצה שאבנה בדיוק את הדגם המסוים בו איתו הוא ניצח. הוא מאוד אהב את הדגם הזה. בדקתי ונוכחתי לדעת שהעפיפון מבוסס על דגם הודי מסורתי. באמת מפתיע.


אחר כך לקחתי את תומר ואורן למסעדה על החוף והם נשארו לשחק בחול עוד מספר שעות. יום כיף אביבי על החוף. 
 

טבילת מים ראשונה עם חצאית

זה באמת שונה לחלוטין. חוויה אחרת לגמרי. פסח, לאחר ליל הסדר המעגן שומם והים ריק. מוזר. מזג אוויר מעולה והים נראה מצויין. האנשים כנראה עדיין מעכלים את הגפילטפיש והקניידלך. תומר התארגן במהירות על האוונצ'ר. אני התחלתי לכוון את המושב, המשענת ותמיכות הרגליים באקספדישן. צריך לכוון כך שהישיבה תהיה נוחה, הרגליים מכופפות קמעה והברכיים נעולות בתמיכות הברכיים בצידי המושב בנוחיות. הבעייה היא שרק במים ניתן לוודא אם כיוונתי נכון, אבל אז כבר לא ניתן לשנות הכיוון. תומר יצא לפני. אני נלחמתי עם החצאית, מנסה להבין איך לאטום ולסגור את הקיאק. לבסוף הצלחתי, פחות או יותר, ויצאתי. התחושה הראשונית מוזרה. נראה כי כל נשימה מאיימת להפוך את הקיאק.כל תנועה, כל תזוזה הופכת לאירוע מפחיד. לאחר זמן הסתגלות מסויים הצלחתי להתקדם בצורה סבירה, למרות שהקיאק התנענע מצד לצד כשיכור. הוא נע מהר, ללא ספק. גולש על המים בצורה חלקה.

עם היציאה לים הפתוח, למרות הגלים המתונים, תחושת חוסר היציבות הלכה והחריפה. תנועה לא נכונה, אי שימת לב רגעית ואני הפוך במים, נעול בחצאית. מצב די מסוכן היות ולא עברתי עדיין הכשרה מתאימה למצבי חירום. אם כי קראתי ולמדתי את התיאוריה.

חתרנו לכיוון בת גלים. במשך הזמן למדתי להתמודד עם הקיאק והתחלתי להרגיש בטוח יותר. תומר היה מתוסכל. עד היום הקיאק שלו היה המהיר בשכונה, לפתע, ללא מאמץ ניכר לעין אני חולף על פניו במהירות ואץ, רץ קדימה. הוא ניסה לפדל בנמרצות יתר, אך מהר מאוד התעייף והתייאש. ביקשתי ממנו לא לנסות להשיג אותי אלא להתקדם בקצב שנוח לו. מידי פעם מצאתי עצמי במצבים של כמעט התהפכות, אך יצאתי מהם בתנועות גוף מתאימות. בבת גלים עמדנו אחד ליד השני, כך ששני הקיאקים מיצבים אחד את השני, שתינו ואכלנו והתחלנו לחזור.

תומר התחיל כמובן לדבר על כך שגם הוא רוצה להתנסות, גם הוא רוצה קיאק כזה. אבל הוא גם רוצה לשמור את האדוונצ'ר.

קיאק מדהים. חוויה מיוחדת במינה. עולם חדש ומלהיב נפתח לפני, ללא ספק.

שינוי כיוון דרמטי - הצטרפתי ללובשי החצאית

יום ראשון. יש לי ישיבה חשובה בצהריים בחיפה. הצעתי לתומר לקום מוקדם, ליסוע לפרדס חנה לקפטן ג'ק,  להחליט על קיאק ולאספו אחר הצהריים. תומר נענה בהתלהבות - תמיד רצה ליסוע לקפטן ג'ק.

הגענו מוקדם יחסית. תומר התחיל להסתובב מסביב וממש ללטף את הקיאקים. עבורו (גם עבורי) זה מעין גן משחקים צבעוני ויפה העמוס צעצועים למבוגרים. התלבטתי עם יאיר ולבסוך, כצפוי החלטתי ללכת על קיאק Sea Bird Expedition. קיאק פיברגלאס ושאר חומרים מרוכבים שמצד אחד נחשב כקיאק מהיר בעל יכולת ים ועומס גבהוים, ומצד שני סלחני ויציב יחסית. הקיאק שקיסל ביקורות מצויינות במבחנים שונים שנערכו לו בעולם הוא קיאק ארוך ויפהפה.

שמח ומלא ציפיה החזרתי את תומר הבייתה ויצאתי לפגישה, קצר רוח. מיד לאחר הפגישה אספתי את תומר וירדנו לנמל - לארוז את הטקילה. העמסנו אותו על המכונית, ברגשות מעורבים. הוא סיפק לנו שעות רבות של הנאה והיווה את כרטיס הכניסה שלנו לעולם הקיאקים. הוא גם קיאק מוצלח מאוד מכל בחינה - אבל אנחנו התקדמנו והוא כבר לא מתאים לנו.

תומר עלה על הרכב וליטף את הקיאק ליטוף של פרידה וקדימה לדרך. הגענו לקפטן ג'ק, ליאיר שהמתין לנו, עם רדת החשיכה. החנות המתה לקוחות, למרות השעה המאוחרת. התחלנו להעמיס הקיאק, קיבלנו הסברים ראשוניים עליו וחזרנו לנמל לאחסן את הרכש החדש.

יאיר סידר לי עסקת טרייד הטובה ביותר שניתן לחשוב עליה. למעשה הוא החזיר זיכה אותי בכל המחיר של הטקילה על כל ציודו למרות שהשתמשתי בו רבות. יחד עם קיאק האקספדישן קיבלתי משוט מעוקל, קרבון, מהטובים שיש, משאבת חירום לשאיבת מים לאחר התהפכות, חצאית נאופרן המשובחת ביותר בחנות. הקיאק מגיע עם שני בידונים מתנפחים מיוחדים שניתן להתקינם בצידי הקיאק ובכך לייצבו לחלוטין, על מנת להחליף בגדים, לאכול ולשתות, לנוח ולעלות ולרדת ממנו בבטחה.

הקיאק שוקל כ- 20 ק"ג, אורכו 5.3 מטר ורוחבו המירבי 58 ס"מ. נחשב כקיאק בעל יציבות גבוהה, שמירת כיוון מצויינת, נפח גדול (כושר העמסה) ומהירות גבוהה.

 לצערי לא יהיה לי זמן לנסות אותו עד יום שלישי. אמתין בסבלנות, בציפייה לחוויה שונה לחלוטיןן ממה שהכרתי. עולם חדש.

יציאה רעה - דפקתי את המרפק

ים מבורבר וגלי. תומר ואני החלטנו לצאת בשני קיאקים. תומר על האדוונצ'ר ואני הרכבתי את הטקילה לתצורה זוגית, ארוכה, למרות שאני חותר יחיד. קיוויתי שהעניין יעבוד. דהיינו, שאני אוכל לחתור לבד בקיאק ארוך ומהיר יחסית שישמור על כיוון ברוח ובים הרוגש. בנוסף החלטתי לנסות את המשוט הסטנדרטי שהגיע עם האדוונצ'ר.

כבר בהתחלת התנועה הרגשתי לא נוח עם הקיאק והמשוט. המשוט היה ארוך מידי לטעמי ורך בקצהו. הקיאק לא נשלט היטב ולא שמר על כיוון. חשבתי שזה עניין של הרגל וזה ישתפר בהמשך. תומר דהר לו עם הפדלים ללא כל מאמץ - שמח ומאושר.

יצאנו לים הפתוח. הקיאק היה ללא שליטה, עלה ונחבט בעוצמה על הגלים והתנהג כעלה נידף. הבעייה היתה שללא חותר נוסף, החרטום התרומם ורק חלק מהקיאק נגע במים הגליים ממילא. התוצאה היתה שהקיאק לא הצליח לשמור כיוון והפך את ההתקדמות והחתירה לסיוט. כל נגיעה במים סובבה אותו. כמו כן, התברר לי שהמשוט שלקחתי לא עומד במאמצים הנדרשים בים מסוג זה והכף שלו מתכופפת ואינה גורפת מים ביעילות.

מרחוק זיהינו את לירן על הקיאק האדום שלו. לירן יצא בשעות הבוקר לבדו ועכשיו היה בדרכו חזרה. נפגשנו שלושתינו באמצע הדרך, כשאני אוחז את תומר ואת לירן משני צידי. בשלב מסויים תומר החל לפדל ולגרור את שלושתינו. שוחחנו והחלפנו חוויות ומידע. הידיים כאבו לי. החלטתי לחזור לנמל על מנת לסיים את הסיוט. תומר הציע לגרור אותי - רעיון טוב, התאים לי. תומר חיבר אליו את חבל החרטום וללא מאמץ החל לגרור אותי לעבר המעגן. הוא גרר אותי את רוב הדרך חזרה, עד לכניסה למעגן הקישון.

שטפנו וחיסלנו הקיאקים. מרפק היד הימנית החל כואב מהמאמץ. מאוחר יותר זה הפך לדלקת עם כאב מתמיד שמונע ממני להרים חפצים או אפילו ללחוץ ידיים.

הבנתי שנדרש שינוי. נראה כי הסתיים פרק החתירה הזוגית ותומר ירצה בעתיד לחתור/לפדל עצמאית, לידי. כלומר, אני חייב לארגן לעצמי קיאק חדש - קיאק ליחיד שיהיה מהיר ויעיל לחתירות ארוכות.

ואז עלה עלה במוחי הרעיון לעבור לקיאק ישיבה פנימית - הדבר האמיתי.כך, יהיה לנו קיאק ישיבה פנימית לחתירה מהירה וספורטיבית וקיאק ישיבה עליונה יעיל במיוחד לחתירות דייג וכיף.

החלטתי להקדיש את השבת ללימוד העניין ובחירת קיאק מתאים - אם כי היה לי מושג מסויים מה אני רוצה באמת. ההתלבטות היתה בין לוקשה (קיאק פלסטיק מיתולוגי, יציב במיוחד) יד שניה, לבין אקספדישן (קיאק פיברגלאס חדיש ומיוחד). זהו ההחלטה גמלה בליבי. ביום ראשון אקפוץ ליאיר בקפטן ג'ק ואבדוק אפשרויות החלפת הטקילה עם קיאק ישיבה פנימית מתאים.

מרגיש לא טוב - חתירת יחיד

הורדתי את תומר לצופי ים בשעה 10:00 כרגיל. מזג האוויר נראה מדהים. צלול, רוח קלילה, שמש וים רגוע עם סוואלים נמוכים ומסודרים.

החברה יצאו מוקדם בבוקר לבצע דייג ג'ינג באיזור בת גלים. יצאתי עם האוונצ'ר לבד.

עם היציאה ראיתי כי ספינה נכנסת לנמל אז חתכתי במהירות צפונה ומזרחה לשובר של הקישון. חתרתי לאורכו כ- 50 מטר מהשובר, גורר דימוי קטן. מידי פעם ראיתי דגים בודדים קופצים מהמים.

המשכתי לכיוון ראש השובר של נמל חיפה ומשם רציתי להמשיך לאורך השובר לבת גלים וחזרה. עם המעבר בראש השובר זיהיתי את לירן שחותר לכיוון הקישון. נפגשנו ופטפטנו. סיפר לי כי יצא בחמש וחצי, סיפר כי ניסו לדוג אבל כל החופים היו עם רשתות של דייג מסחרי לא חוקי והים די יבש. סיפר כי תפס אבו-נפחא בג'יגינג כשלושה ק"מ מבת גלים. נפרדנו.

הים היה מדהים. צלול ורגוע. השקט השמש והים גרמו לי להרגיש נפלא. כשהייתי קרוב לבת גלים התחלתי לחוש בכאב ראש ובמעין חולשה כללית. שתיתי והאטתי קצב. כאב הראש והחולשה לא חלפו. הגעתי אל מול בית חולים רמב"מ והחלטתי לחזור.

הדרך חזרה הייתה קשה - בגלל החולשה. בערך באמצע הדרך החלטתי שאני זקוק למנוחה. בדקתי את מצב הגלים וכיוון הסחיפה. התמקמתי במקום שנראה לי סביר ופשוט נשכבתי לאורך הקיאק. מסתבר שניתן לישון עליו בנוחיות (אני אקנה עוגן על מנת למנוע סחיפה). נמנמתי ואזרתי כוח כחצי שעה. שתיתי הרבה מים. הנמנום בשמש, תוך טלטול נעים של הקיאק עשו את שלהם וצברתי מספיק כוח להמשך. התוכנית המקורית הייתה לחתור לכיוון הבויות (כ- 4 ק"מ) ומשם לחזור לקישון, אך בהתאם לנסיבות חתרתי במהירות לנמל הבית.

בחוף, בטוח ורגוע יותר. סעדתי ונחתי. תומר סיים את צופי הים ולקח את הקיאק לסיבוב. לאחר כשעתיים בים הוא חזר. שטפנו ארגנו וחזרנו הבייתה.

האמת לא הייתי במיטבי ובבית, לאחר מקלחת והתארגנות, נשכבתי בסלון ונמנמתי עד הלילה.

המסקנות: לשתות הרבה, לשאת באפוד כדור נגד כאב ראש, ניתן לישון בקיאק וזה אפילו נעים אך עדיף עם עוגן ודגל בולט.

מוקדם בבוקר - ים חלק

בערב יום חמישי, באמצעות הפורום, התארגנה קבוצה ליציאה ביום שישי בבוקר מצופי-ים לעכו וחזרה. החלטתי להצטרף. יצאתי מהבית בחמש ומחצה. במעגן כבר הייתה תכונה: לירן, אבינועם, דורון, מיכה. שאולי איחר ולא נוכח.טלפון, והתברר שהוא לא התעורר - אמר שנתחיל לנוע והוא יצטרף. התוכנית היתה להיפגש עם אדריס ושחר על שני הטרימרנים באיזור עכו.

הים היה מדהים. מעולם לא ראיתי ים חלק כל כך - אפילו אל אדווה קלה שבקלות. ים שמן - כך זה נקרא. היה אובך והתחילה זריחה מעורפלת. מזג האוויר היה נעים. 20 מעלות, ללא רוח. חתרנו בהנאה בחבורה עד לבויות - 6 ק"מ. ליד הבויות זיהנו רתיחות רבות וניסינו לדוג - ללא הצלחה.שאולי הצטרף ובירך את כולם. מיכה הגיע חולה והחליט לחזור - הרגיש רע. המשכנו לכיוון עכו. כקילומטר לפני עכו הבחנו בשני מפרשים גדולים. אידריס ושחר. חברנו, פטפטנו והם הובילו אותנו לנקודות טובות לג'יגינג. הים החל לעלות ורוח קלה החלה מנשבת. הורדתי מדאי (דימוי דיונון לג'יג) לעומק 15 מטר. לאחר שנייה הרגשתי שהוא נתפס. התחלתי למשוך והרגשתי התנגדות רבה. התחלתי בקרב ארוך ומייגע - אני אוסף והוא מושך. לא שמתי לב, אבל כעבור זמן רב מצאתי עצמי לבד בים שנראה כמו בסרט אירי. ים אפור, אובך וערפל מוחלטים עם ראות של עשרות מטרים בלבד, גלים גבוהים וקצפים בגלל הרוח הצפונית-מערבית שנשבה בעוז. אני המשכתי, הנחתי שהתרחקתי מכולם. כעבור זמן מה ראיתי את שאולי מתקרב אלי. "אתה תפוס בריף" אמר לי לאכזבתי. "אתה שעה באותו מקום" הוסיף. לא יכולתי לערער- הוא היה עם GPS. הוא החל להסביר לי איך להשתחרר (או לוותר על המדאי ולחתוך את החוט). לאחר מספר תרגולות ועזרה של שאולי הצלחתי להציל את הדימוי. החלטנו כולנו לחזור - הים הפך תוך חצי שעה למגעיל.

הערפל הסמיך מנע מאיתנו לראות את החוף, גם השמש לא נראתה. על מנת לחתור לחיפה חייב הייתי להשתמש במצפן - מזל שיש לי מצפן קבוע באפוד ההצלה.

החתירה חזרה היתה תוך מלחמה בים רוגש עם גלים ללא כיוון מוגדר - ים מעורבל. החתירה היתה גם רטובה עקב הגלים שהתנפצו על הקיאק. אני חתרתי, מכיוון מזרח, ליד אבינועם שחתר עם קיאק קצר ולכן התאמץ יותר מכולם. בשלב מסויים הצטרף לירן. אני המשכתי מהר יותר והצטרפתי לשאולי שהגיח מכיוון צפון. ביררתי היכן דורון. התברר כי הוא באמת נעלם. לאחר טלפונים בינו לבין לירן ושאולי הוא תיקן כיוון לכיווננו.

חזרנו למעגן הבטוח והמוגן בשעה 12:00. בסך הכל היה כיף וכולם מאוד נהננו. דורון היה מותש - הקיאק הנו עניין חדש עבורו והמרחק שעשינו היה בהחלט מאמץ.

עליתי על הרכב ונסעתי לאסוף את תומר. משמרת שניה על הים. לשמחתי תומר רצה להביא חבר ולצאת איתו. הם יצאו למספר שעות ואני חיכיתי על החוף.

היה יום שישי נהדר.

סופו המר של השחף

אתמול, יום שישי, אספתי את תומר כרגיל מבית הספר. זו השבת הראשונה לאחר הורדת הגבס. החלטנו לצאת עם הטקילה, הקיאק הזוגי. מזג האוויר לא ממש הסביר פנים. רוח דרומית חזקה - דהיינו החתירה בחזרה תהיה מאומצת. הים היה גלי למדי, אבל לא בצורה הפוגמת בהנאה. יצאנו צפונה לכיוון שובר הגלים של מעגן הקישון. עם היציאה זיהינו שלושה קיאקים הגוררים מקלות דייג בפתח הנמל. חתרנו במהירות והצטרפנו לצורך היכרות. אלו היו שלום, טוביה ודורון, שיצאו מקצה השובר של מספנות ישראל. הצטרפנו אליהם וגררנו לאורך השובר הלוך וחזור מספר פעמים. ראינו דגים מעופפים וקופצים לאורך המסלול אבל לא הצלחנו בדייג - כרגיל. טוביה תפס טונית לא גדולה, דורון תפס אבו-נפחא ושלום שבדרך כלל מצליח היטב לא הצליח הפעם. החתירה בחזרה עם ערב הייתה מאומצת, כצפוי עקב הרוח הדרומית החזקה.

הבוקר,שבת, יצאתי עם לירון. החלטנו לגרור בפתח הנמל, לנוע צפונה ואז לשבור מערבה לבת גלים. הים היה גלי, אבל מזג האוויר נחמד. החלטתי להשתמש בדימוי ראש אדום שנגרר בעומק מטר - די גבוה. בפתח הנמל, כמה דקות לאחר היציאה, הרגשתי תקיפה על הדימוי. מאוחר יותר נראו סימני השיניים, על הדימוי, האופיניים לטוניות. בכל מקרה הדג הצליח לחמוק. המשכנו בחתירה לכיוון צפון. אני התקדמתי ש- 200 מטר לפני לירן. לפתע הרגשתי תקיפה חזקה על הדימוי ובזזזזזזז ארוך של הרולר. קבעתי את המשוט, לקחתי את מקל הדייג ובצעתי הוק-סט (משיכה חזקה לנעיצת הקרסים). הסתובבתי כדי להתחיל בדייג. מאחורי ראיתי שחפים רבים, או לפחות ציפורים גדולות שנראות כמו שחפים חגות מעל ושחף אחד על המים. התחלתי לאסוף חוט וראיתי שהשחף על המים מגיב ובתנועות ראש - חשבתי שהוא מנסה לגנוב לי את הדג. משכתי את הדג מהר יותר ותדהמתי ראיתי כי השחף לא מוותר ומתקדם לעברי. משכתי עוד ועוד... השחף התקרב ונענע ראשו בפראות ואז ראיתי - לא דג ולא כלום. הדימוי היה נעוץ במקור של השחף. מסתבר שהוא ראה את הדימוי נע במים וניסה לצוד אותו. במקום זה הפך לקורבן בעצמו. קירבתי אותו והוא השתולל וניסה לנשוך כל דבר בסביבה. קראתי ללירן שיתקרב ויעזור לי. לאחר מאמצים משולבים רבים, תוך מלחמה עם השחף וניסיון להתחמק מהתוקפנות שלו הצליח לירן לשחרר את הקרס מהמקור. השחף זינק והתפתל ואז הדימוי, עם שתי קרסיו, נתפס בגבו על שתי הכנפיים. במשך שעה ארוכה ניסינו בצורת שונות לשחרר את הדימוי. עם הדימוי הנעוץ בכנפיו לא היה לו סיכוי - הוא לא יכול היה לעוף.תוך כדי, היינו חייבים לחתור ולפדל היות והתחלנו להיסחף לדוברת קידוח גדולה שעגנה באיזור. תסבוכת אמיתית.

לבסוף הבנו שאין סיכוי לשחרר אותו ואין לו סיכוי לחיות כך - לא הייתה ברירה ועם כל הצער החלטנו שהדבר הנכון ביותר הוא להמיתו. בעזרת הגאנץ הטבענו אותו עד שנפח נשמתו, האומלל. הרגשנו חרא. מעניין למה לתפוס דגים, להמיתם ולאכלם נראה לנו הגיוני ואילו לפגוע בציפור נראה לנו אכזרי. המשכנו את מה שנשאר מהיום - אבל ללא מצב רוח.