בדרך כלל אני לא אוהב לרבוץ בחול החם, בשפת הים, בין אלפי אנשים ולבזבז זמן, כאשר כל הגוף והחפצים מלאי חול והזעה נוטפת מכל מקום. הופעל עלי לחץ משפחתי, בעיקר אורן וליסט, שנישן לילה על חוף הים ונבלה את היום בים. גם ליסט לא ממש מתלהבת מקמפינג, ודאי וודאי לא בים, אבל החליטה ובצדק, שגם לאורן מגיע... הרי "תומר ואני נהנים כל הזמן ביחד והיא קצת מקופחת". לא עמדתי בלחץ והסכמתי שאורן תביא חברה וכולנו נישן בחוף הים. הבעייה הייתה שלא התארגנתי מראש לארוחת ערב בחוף, על כן ההחלטה הייתה שנאכל בבית ונגיע לחוף בלילה. כאן התפתחה בעייה חדשה. אין לי מושג היכן ניתן או כדאי לישון ולא ממש התחשק לי לבלות את הלילה בחיפוש אחרי מקומות לינה ולגלות בבוקר את השגיאה שעשיתי.
אחרי הצהריים יצאנו תומר ואני לסיור חופים. לזהות נקודת לינה אפשרית ללילה. בדקנו אפשרויות בחופים הדרומיים של חיפה, בחוף מגדים בחוף הדרומי של נווה ים ולבסוף מצאנו את הנחלה באחד החופים של נווה-ים. מקום שלהפתעתי היה עמוס הרבה פחות ורחב ידיים ופראי הרבה יותר.זהינו דיונה גבוהה ועליה עצי שיטה והחלטנו שפה נקים את אוהלינו. רחוק קצת מהים (פחות תנועה של מכוניות ואנשים), מתחת לדיונה גבוהה (לא ניתן להתמקם בצדדינו ומאחורינו), הדיונה היא לכיוון מזרח (פחות שמש בשעות הבוקר) ועצי צל (שניתן להתמקם תחתם עם חום היום).
חזרנו הבייתה. ארוחת ערב. התארגנות מהירה לארוחת בוקר. יציאה עם הכלבים. העמסת קיאקי הגלישה על הרכב. העמסת שקי שינה, צידנית, אוהלים וכדומה ויאללה לדרך. התכנית הייתה לבלות במקום את הלילה, לשהות בו שעות מספר בבוקר ולחזור הביתה לפני הצהריים. בעיקר כדי להוציא את הכלבים שמסכנים שנותרו מאחור. אור, חברה של אורן, הייתה אמורה להצטרף אלינו מאוחר בלילה. הוריה יביאו אותה למאהל.
הגענו לנקודה עם חשיכה. תומר רץ למקום עם שני האוהלים והתחיל מייד בהקמת האוהלים, מנצל את רסיסי האור האחרונים ואת אור הירח החזק יחסית. ההליכה מהרכב למאהל הייתה סיוט לא קטן, כ-200 מטר של חול עמוק וטובעני. סחיבת הקיאקים היה החלק הפחות נעים של הערב.
ישבנו לפני המאהל, בירה קרה ביד, משקיפים על פס האור שהירח צייר על הים ומאזינים לרחש המונוטוני, הנעים כל כך של הים. האמת, היה כיף.
בסביבות 22:30 הגיעו ההורים של אור, גדי ורצייה, ישבנו איתם על יין ופטפוטים עד אחת לפנות בוקר. כשהם חזרו הבייתה אנחנו נפלנו באוהלים וישנו היטב עד שמונה בבוקר.שנה טובה ועמוקה.
לאחר ארוחת בוקר טובה, הילדים רצו לים וליסט התיישבה בכיף לקרוא מגאזין ולהתחיל את הבוקר בניעמים. להפתעתה היא גילתה שהיא הביאה את המגאזין הלא נכון. את זה שהיא סיימה ולא את זה שרצתה להתחיל. משבר.
הפתרון היה שהיא תחזור הבייתה, תצא עם הכלבים ותביא את המגאזין הנכון. כך לא נצטרך גם למהר ולחזור. כך היה.
הבנות שיחקו בחול ובמים. תומר השתעשע עם קיאק הגלים, למרות שכמעט לא היו גלים. אחר כך הוא השתעשע עם הבנות וקיאק הגלים שלי. אני גלשתי קצת, למרות שלא היו גלים מספקים לגלישה. תומר המציא משחק נחמד - גלישת חול. הוא העלה את הקיאק לראש הדיונה ורץ במורד הדיונה עם אורן בקיאק. גם סוג של גלישה.
בסיכום, היציאה הקצרה הפכה ללילה ויום בים. בחירת המקום היתה מעולה ועל כן החוויה היתה טובה. עצרנו בדרך לקנות לילדים גלידה ושלגונים כדי לסיים יום מושלם.
ה"בעייה" היחידה היא שזה השאיר טעם של עוד, לליסט ולילדים ואני רואה עצמי בעתיד מבלה עוד לילות כאלו על שפת הים. בפעם הבאה נביא את הקיאקים הימיים ונצא, תומר ואני, לחתירה של מספר שעות באיזור...
