ביום שישי בבוקר לא יכולתי לצאת עקב פעילות בבית הספר. אספתי את תומר אחרי בית הספר וירדנו לים, למועדון, כדי לבחון את המצב. על פי התחזית הרוח אמורה הייתה להיות חזקה במיוחד והים אמור היה לעלות דהיינו, מצב די גבולי ליציאה. למרות התחזית, מהמועדון (המוגן יחסית) הים נראה סביר בהחלט והרוח בקושי מורגשת. הרוח היתה דרום-מערבית והר הכרמל הסתיר אותה היטב. צלצלתי ללירן ולשמחתי הוא היה במים. סיפר לי שהוא נמצא לבד בחוף "הפיל", בקצה השובר של גדות. סיפר שאין כמעט רוח שם ויש, לעומת זאת, גל יפה ולא גבוה שמאפשר אימון מעולה. סיכמנו שאנחונו חותרים לכיוון.
חתירה מהירה ונפגשנו עם לירן. אכן, במקום גל מסודר, ממש לא גבוה, אבל עדיין גבוה מספיק לאימון. תומר ולירן גלשו ואני צילמתי. תומר התאמן והתנסה בגלישה לאחור. עניין לא פשוט כלל ועיקר. לאחר זמן מה, התחלתי גם אני לנסות ולגלוש. פעם ראשונה עם הנורדקאפ. הקיאק הפתיע אותי במהירות שהוא מפתח ובקושי לשלוט בו. צריך להתאמן והרבה כדי להגיע בו למיומנות. הנורדקאפ ידוע כקיאק עצבני עם תגובות מהירות ובגלים עצבנות זו מקשה על החיים. למרות זאת הצלחתי מספר פעמים לתפוס גל ולשרוד אותו. את החיוך של תומר, לעומת זאת, לא ניתן היה למחוק. הבחור היה מאושר מהמשחק בגלים.
לצערי שכחתי להביא קסדות. לשמחתי אף אחד לא נפגע.
סיימנו עם ערב, חזרנו למעגן, שטיפה, פירוק וקבענו להיפגש בבוקר. שבת אמורה להיות סוערת הרבה יותר - על פי התחזית...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה