סוף שבוע מלוח

סוף סוף, לאחר יותר מחודש בו לא נגענו בים, העלינו את מפלס המלח בדם מחדש. התחזית לסוף שבוע לא היתה אופטימית ונראה כי יש חלון הזדמנויות בבקרים. ביום שישי מוקדם בבוקר נפגשנו במעגן עם לירן, אופיר, איגור (חדש בעניין) ואבינועם. התכנית היתה לחתור לכיוון החוף השקט, שתיית קפה (באדיבות אבינועם) ועוגיות (באדיבות לירן ואופיר) ולחזור לפני הרוח הגדולה.

הים היה מצויין. תומר יצא ראשון והתקדם במהירות. אני יצאתי שני והמתנתי קצת לאחרים. לאחר חתירה כיפית הגענו לחוף השקט, למרכז הפעילות הימית. חוף הרחצה היה עמוס בחרדים לבנבנים עם פיאות (כנראה יום סגור לגברים) והמציל היה באטרף בניסיון להשתלט עליהם. מערכת הכריזה פעלה ללא הפסק, כשהוא מאיים עליהם מפעם לפעם שהוא יחזיר אותם לחוף הכרמל. במרכז השיט היתה קבוצה גדולה של סטודנטים מהטכניון שבחרו לקבל את נקודת הספורט שלהם בימאות. זאת היתה הפעם הראשונה שלהם. תומר זיהה מרחוק את המדריך שלו, גבי. רץ אליו להגיד שלום. בינתיים, אבינועם הכין קפה. עוגיות ועוגות שוחררו. גבי ושני מדריכים נוספים הצטרפו לקפה של בוקר. תומר השתעשע בתפיסת גלים. אבינועם התנסה בקיאק של תומר. והיתר טבלו עצמם בים. הרוח התחילה לעלות. החלטנו להמשיך לחתור לכיוון "הטורקיה" (מצוף המסמן אניה טורקית טבועה - ללא קשר למשט כמובן) שנמצאת כקילומטר בעומק הים אל מול הקזינו הישן של בת גלים. בינתיים, 13 קיאקים קצרים לגלים (פרנזי) עם סטדנטים יצאו עם גבי לכיוון בת גלים. תומר החליט להצטרף לגבי ולחתור איתו ולידו. סיכמנו שאאסוף אותו בדרך חזרה.

ההגעה ל"טורקיה" היתה מהירה ונוחה, הים עדיין היה סביר. גם הרוח. החלטנו להמשיך לכיוון המכון לחקר הימים. הרוח התחזקה והים החל לעלות. התחלנו לחזור. בדרך חזרה תפס אופיר אבו-נפחא גדול שהושמד ביעילות בסיוע לירן. לאבינועם נתפס דימוי בקרקעית ושוחרר על ידי צוללן אדיב. חזרה קלה ונעימה עם רוח דרום מזרחית וגלים צפוניים - צירוף מעניין. פירוק. שטיפה. והביתה לבשל. מור ויניב מגיעים לארוח ערב שבת. סה"כ כ-17 קילומטר. תומר היה מאושר מהיום.

בשבת, קבענו להיפגש עם לירן. אותו מקום, אותה שעה. חלון הים היה אמור להיות קצר יותר. הרוח והים אמורים היו לעלות מוקדם יחסית. החלטנו לבצע יציאה קצרה יחסית ולחזור מוקדם. נפגשנו במעגן. לירן כבר התחיל לארגן את הקיאקים. בעוד אנחנו מתארגנים, הגיעו שחר ואוהד, שמזה זמן רב לא נראו במחוזותינו. שמחנו לראותם ופטפטנו קלות. החלטנו לצאת צפונה, לנחות על החוף המבודד יחסית, דרומה לרפא"ל. קפה. מנוחה. חזרה עם ים גבוה.

תומר יצא ראשון. אני אחריו. לירן סגר את המרחק מהר מאוד באדיבות הרוח הקלה והמפרש המלא. ביציאה מהנמל פרסו דייגים עם ספינת דייג רשת גדולה. ממש אין דין ואין דיין. עושים מה שרוצים ואף אחד לא מתעסק איתם. רשת ביציאה מהנמל אסורה ועלולה לגרום נזק רב למנועים של ספינות שלא יבחינו בה. הדבר היחידי שתפסו הוא צב ים, שלשמחתינו לא נפגע ושוחרר.

הים היה נפלא. בדיוק כמו שצריך. קצת עולה ויורד עם סוואלים מסודרים. רוח קלה מדרום מערב. מדהים. מהר מאוד הצטרפו שחר ואוהד. הרוח התחזקה ולירן, שחר ואוהד, עם האיילנדים, ריחפו על המים בקלילות. הים התחיל לעלות, גם הרוח.  רכסים לבנים התחילו לקשט פסגות הגלים. מתחילים להרגיש Force 3. לאחר זמן לא רב הגענו לחוף המטרה. נחתנו עם הגלים שהתנפצו ונשברו על החוף, ללא פגע וללא התהפכות. בחוף, הוצאתי את ערכת הקפה מבטן הקיאק והכנתי קפה חזק ומעורר. בינתיים תומר, לאחר טבילה בים, החליט להשתעשע עם הגלים. הוא יצא אל מול הגלים במיומנות וניסה לתפוס אותם. הנסיון הראשון עבר בשלום. בשני הוא התהפך. אבל עם חיוך מאוזן לאוזן. לירן תיעד.

החזרה היתה אתגרית משהו, לפחות מבחינת המאמץ. הרוח עלתה אל מעל 12 קשר. הים נראה כבר כ- Force 4. גלים מעל 70 ס"מ. רוח חזקה התופסת את המשוט מידי פעם. קצף רב על הגלים שנשברים מידי פעם על הקיאק ומצננים את הגוף והפנים. האתגר בחתירה הוא לנוע מהצפון לדרום עם רוח צד וגלי צד מערביים. חתירה מאומצת הדורשת כוח וטכניקה (פריסות, הטיות, תמיכות אל הגלים). האיילנדים טסו באצילות על המים הלוך וחזור לוודא שתומר ואני מתמודדים ומתקדמים ללא בעיות.

הגעה אל המעגן בשלום. סיפוק אדיר על הים והיום הכיפי. שטיפה. החלפת חוויות והביתה. סה"כ כ-20 ק"מ.

יום שישי:

יום שבת:

סרט מקסים שצילם וערך לירן ומעביר את הכיף של יום השבת: