יום שני, 30 באוגוסט 2010

עוד שישי-שבת חמים

תומר יצא להפלגה ארוכה, בת יומיים עם צופי-ים. מפליג לחוף דור, ישן שם וחוזר בשבת בערב. כיף אמיתי. יום שישי, 07:30 במעגן, הפעם: לירן, אבינועם ואנוכי. הכיוון הוא החוף השקט. אני עם משוט חדש שלקחתי לבחינה. משוט קרבון הקל ב-500 גרם מהמשוט שלי. לקח לי קצת זמן להתרגל למשוט החדש. אך כשהתרגלתי הוא הפגין ביצועים טובים ומשקלו כמעט לא הורגש. יורדים בחוף השקט ואז אבינועם מבחין כי הקיאק שלי פצוע. בעת היציאה הקיאק הוטח בחוזקה בקיאק של לירן. לא שמתי לב לפגיעה. מסתבר שבכל זאת נוצר חור קטן בגוף. חור שלא מחדיר מים אבל זקוק לטיפול. החלטנו לחזור ולקפוץ כולנו לקפטן ג'ק. אבינועם כדי לבצע מספר שיפורים בקיאק שלו, אני כדי לתקן את הפגיעה ולירן כדי ל"השתעשע" בחנות הצעצועים למבוגרים. אצל קפטן ג'יק, מעבר לעניין הקבוע בציוד ובשיחות, סאלח הכין לי תערובת של פיבר ואפוקסי. עם חזרתינו למעגן, בצעתי את התיקון. כעת נותר לחכות 24 שעות ולראות איך זה עבד. סה"כ יום קצר. 10 ק"מ.

ביום שבת נפגשים לירן, מיכה, איגור, דניאל, שמשון ואנוכי. הכיוון הוא המכון לחקר הימים. חתירה נעימה וכיפית, תוך שיחת רעים עם שמשון. התברר כי הבחור שירת בגדוד שלי ,890, כ-17 שנה אחרי. שמשון הוא חותר אולימפי בעברו והדבר ניכר היטב בחתירה שלו. במהלך החתירה עבדתי על החתירה הקדמית שלי, על מנת לשפרה. בסה"כ חתרנו כ-18 ק"מ.

בחזרה על החוף נתקלנו בחוויה מוזרה. מרחוק ראינו סירת דייגים גדולה גוררת סירה אחרת שרק חרטומה בצבץ מהמים. אכן, זאת היתה סירה של חבר'ה שיצאו לדייג לילי מול חופי טירת הכרמל. באמצע הלילה הסירה התהפכה. הסיבה הייתה כל האנשים שעל הסיפון עמדו בצידה האחד והיא איבדה את האיזון והתהפכה (מוזר למדי). בין המפליגים היו גם שניים ששקלו 150 ק"ג כל אחד. תרגילי החילוץ והוצאת הסירה מהמים נראו מוזרים, חובבניים וגרמו נזקים נוספים לסירה. הבחור שגרר אותה עד לקישון, איש ים ותיק, היה מתוסכל ואמר "זאת אפילו לא עבודה ערבית, זו עבודה... הודית!". משפט משעשע היות וכולם, גם הוא היו ערבים.

המצלמה שלי הלכה, עקב תחזוקה לקוייה ועל כן לא צילמתי בחתירה זו. מצלמה חדשה כבר בדרך. הפעם אתחזק אותה כמו שצריך (טבילה של 10 דקות במים מתוקים לאחר כל יציאה).

להלן סרטון של לירן על שישי שבת:


27-28.8.2010 from liran on Vimeo.

יום שישי, 20 באוגוסט 2010

סופ"ש לאה ומהביל

יום שישי אמור להיות שיא החום ששבר שיאים בכל מקרה. עומס חום גדול. לחות גבוהה. בקיצור מגעיל. החלטנו להקדים קצת את היציאה. 6:30, לירן, איגור, תומר ואנוכי. חם, דביק ומלאה. כבר בשעת בוקר מוקדמת. הים נראה נחמד. החלטנו לחתור לבת גלים ובין לבין לבלות זמן במים בחוף השקט. התחלנו בחתירה. הכניסה לנמל שקקה חיים באופן יוצא דופן. גוררות. סוחרות וסטי"ל של חיל הים. אנחנו במרכז החגיגה. חתרנו מהר על מנת לצאת מהאיזור. צעקתי לתומר שיחתור מהר יותר. הוא ענה לי שכואבת לו הכתף והיד והוא לא יכול. צרות. כנראה שחטף דלקת מהמאמץ של שבוע שעבר. לאחרשנחלצנו מהפעילות בכניסה לנמל ניסיתי לעזור לו ולהדריכו כיצד לחתור ללא העמסת היד. הוא עטה כפפות שתרמו משהו להקלת הכאב. החלטנו שהוא יחכה לנו בחוף השקט בעוד אנחנו מתקדמים הלאה.

חתרנו למצוף הטורקיה. לירן ואיגור ניסו מזלם בדייג. אני הסתובבתי ונהנתי מהים והנוף. חם! לאחר זמן מה התחלנו בחתירה נמרצת לחוף השקט. תומר חיכה לנו בחוף השקט - משתכשך במים החמימים. החלטנו לנצל את הזמן ובלצע תירגולי חילוץ והצלה - כך גם נשהה במים וגם נבצע דבר מועיל ושימושי.

אני התחלתי ראשון. תומר מסייע בידי ולירן מצלם. בתחילה התאמנו על תנועות מותניים ליישור הקיאק, אחר כך עברנו לפליטות רטובות, חילוץ בעזרת מסייע וחילוץ עצמי. לא פשוט היה לי לטפס על הקיאק. מאוחר יותר גילינו את הבעייה - הפאוצ' המכיל את חבל הגרירה והקשור למתניי נתקע והפריע לי לטפס. לאחר שסובבתי אותו לאחור, הבעייה נפתרה. היות ולא היה ברשותי מצוף משוט (paddle float) לא יכולתי להתאמן בחילוץ עצמי בשיטת ה- heel-hook. ניסיתי לטפס חזרה בשיטת ה"רודיאו" וכל פעם, מממש ברגע האחרון התהפכתי. הקיאק שלי הוא גבוה ומאוד לא יציב לתרגילים מסוג זה. גם אני כנראה צריך לשפר את שיווי המשקל. בכל מקרה שו שיטה מאוד לא פשוטה ולא ממש ישימה בים עובד. אני צריך להצטייד במצוף משוט ולהתאמן בשיטות אחרות.

אחר כך תומר נכנס לקיאק, אני סייעתי ולירן צילם. תומר ביצע הכל בטבעיות וכמעט ללא מאמץ, חוץ מהחילוץ האסקימוסי בצד שמאל שלו - שלא עבד כמו שצריך. בכל מקרה אני צריך להתאים את הקיאק לגודלו של תומר, על שימוש בספוגים מיוחדים בצידי ההמושב. כך תיפתר הבעייה של ההחלקה לרוחב המושב.

לאחר כשעה אימון, הכנתי קפה וכרסמנו וופלים. נעשה חם יותר ויותר. החלטנו לחזור למעגן. לתומר כאבה היד ולא רציתי להחמיר את המצב, על כן החלטתי לגרור אותו על למעגן - שישה ק"מ. כך הוא לא יתאמץ ואני אתרגל גרירה עם ה-tow line (חבל גרירה הקשור למותן). ללא ספק, בחום היום זה היה מאמץ קשה ומפרך. אך, החבל ובולם הזעזועים שבקצהו תיפקדו נפלא.

את השבת החלטנו לבלות בבית. במזגן. פשוט היה חם מידי. גם בים.



















 סרט שנערך על ידי לירן:




יום ראשון, 15 באוגוסט 2010

מבצע עכו

כרגיל, במעגן ב-7:00. שבת. הפעם רק תומר, לירן ואנוכי. מזג אוויר מוזר ואפור. חם, אך השמש איננה. הים נראה קצת עובד - גלי. ההחלטה הנה לנוע צפונה ולקבל החלטות בדרך. תומר יוצא ראשון. אני אחריו ולירן אחרינו. תומר חותר מהר ואני ממש לא רגיל לראות אותו מאחור. לירן פתח מפרש ועף קדימה, חוזר ומידי פעם לראות מה שלומינו ולפטפט. הים עובד, עם גלים לא סדורים שמגיעים ממערב ומייצרים אתגר להתקדמות צפונה. מתקדמים עם גלי צד שנשברים על הקיאק מידי פעם.

החתירה לעכו היתה מאוד מתסכלת וקשה לתומר. זאת היתה הפעם הראשונה שהתנסה בים גבוה ולא מסודר עם קיאק ארוך וצר. הוא לא הצליח להשתלט על הקיאק וכל גל משך אותו לכיוון אחר. חתרתי לידו והנחיתי אותו, תוך כדי הדגמה, איך לנצל את הכוח של הגלים לטובתינו. איך ניתן לחתור בשלווה וללא מאמץ ובכל זאת לשמור על כיוון ולשלוט בקיאק. זה הכל עניין של תיזמון, ים, סירה וגוף. לחצתי עליו להימנע מהתגובה הטבעית של לפעול בכוח. הראיתי לו איך להתמסר לגלים וברגע הנכון לנצל אותם לצורך היגוי. בקילומטרים הראשונים הוא השתמש בתדירות גבוהה בחתירה בצד אחד ובהיגוי אחורי. שתי שגיאות חמורות. חתירה בצד אחד מעייפת ומונעת התקדמות מהירה (היא גם מצביעה על טכניקה לא יעילה). היגוי אחורי (שלא במצב גלישה) עוצר את הקיאק וגורם לעייפות גדולה של החותר שצריך להתחיל בתנועה שוב ושוב.

תומר המשיך להפנים ולשפר את החתירה שלו. מהר מאוד, יחסית, עברנו את הקריות ועכו נראתה באופק, למרות האובך. החלטנו להמשיך עד עכו. בשני הקילומטרים האחרונים איפשרתי לתומר להוריד הגה למים. באופן עקרוני אני נגד חתירה עם הגה היות והיא מונעת מהחותר לפתח מיומנויות חתירה. במקרה של תומר נראה היה כי אחת הבעיות שלו היא המשקל הנמוך שלו. הקיאק בנוי למשקל חותר הרבה יותר גדול, כמו גם מטען. ללא משקל זה קו המים שלו גבוה ויכולת שמירת הכיוון נפגמת. הירכתיים שנתונים לללחץ בלתי פוסק מהגלים והרוח, נוטים ביתר קלות להסתובב. עם ההגה היה לתומר קל הרבה יותר לנוע ולשמור כיוון.

את החתירה הקלטתי עם הצעצוע החדש שלי, שעון Suunto X10, הכולל, בנוסף לפונקציות מתקדמות שונות, GPS. באמצעות השעון יכולתי לבדוק כל הזמן את קצב החתירה, המרחק והזמן שעבר. בחתירה נמרצת, אך לא מאומצת, במקביל לגלים, הצלחתי לחתור במהירות של למעלה מ-10.5 קמ"ש. עם קצת עזרה מהגלים עברתי את ה-13 קמ"ש.

נחתנו בחוף קטן ומבודד בשטח של קציני-ים. שטח שהיה שייך בעבר לקורס חובלים. התחלתי להכין קפה. תומר השתכשך במים. הוא רצה לתפוס גלים אבל קיבל את הצעתי לשמור כוחות לחתירה לחיפה. אכלנו, שתינו ונחנו. את כל הציוד שהיה אצלי, לרבות מים רזרביים וערכת הקפה הטענתי בירכתיים של הקיאק של תומר. קיוויתי שכך הירכתיים ישקעו עמוק יותר ויהיו רגישים פחות ללחצי הים והרוח.

בדרך חזרה החלטנו לנוע לעומק המפרץ כדי להימנע מגלי החוף שהלכו וגבהו. החתירה התקדמה בצורה חלקה. תומר ואני חותרים רוב הזמן אחד ליד השני בקצב ממוצע של 5.5 קמ"ש. לירן מפליג קדימה וחוזר מידי פעם לבדוק מה קורה איתנו. ניכר היה בתומר כי הוא עייף. הצעתי לו שכל פעם שירגיש שהוא זקוק למנוחה, שיאמר ונתחבר לרפסודה למספר דקות.  אצלי עיקר הבעייה היה כאב הישבן מהישיבה הממושכת.

בדרך חזרה חל שיפור עצום בחתירה של תומר. הוא חתר ללא הגה, לא התאמץ, ולא השתמש אפילו פעם אחת בהיגוי או חתירה כפולה. השילוב של הניסיון שצבר והמשקל בירכתיים חולל פלאות.

סיימנו את היום בשעה 16:00. תומר היה "מפורק" לדבריו. מלא סיפוק מההצלחה שלו לחתור לעכו וחזרה. קיפלנו. שטפנו. איחסנו והבייתה למקלחת.

בסה"כ, בסוף שבוע זה, תומר חתר קרוב ל-50 ק"מ. הישג שניתן לזקוף בחלקו לקיאק והמשוט החדשים.
























יום שישי, 13 באוגוסט 2010

טבילת מים ראשונה לקיאק החדש של תומר

שישי. 7:00 המעגן שוקק חיים. לירן, איגור, דורון, אבינועם, תומר ואנוכי. מתארגנים. תומר יוצא ראשון. הכיוון הוא הבויות. ים שקט וחלק. חתירה מהירה לבויות. כל הדייגים, להוציא אותי ואת תומר גוררים חכות כל הדרך. בבויות מתחילים ג'יגינג. תומר ואני נהנים מהים והרוח הקלה והנעימה. מפטפטים. מרחוק נראתה רתיחה גדולה של דגים. דוראדו? האם כבר הגיע למפרץ?

ממשיכים משם למצוף של הטכניון. החברה ממשיכים עם ג'גינג אנחנו מסתובבים מסביב. חותכים לחוף השקט. חתירה מהירה ורצופה. תומר מוביל ואחר כך הוא חלק מהקבוצה. נגמרו הימים בהם הוא השתרך רחוק מאוחר.

בחוף השקט טבילה והתפנקות ארוכים. חזרה מהירה למעגן הקישון. פירוק. שטיפה והבייתה.

הקיאק של תומר מדהים, ויחיד עם המשוט נותן לו יכולות שלא היו מקודם. חותר מהר, הרבה וללא מאמץ, ועייפות.

המסלול:















סרט שצילם בחלקו וערך לירן: