לפני מספר ימים, כתב לי זאב, שהוא מתכנן לבצע הפלגה לקפריסין. "פשוט וללא לחץ" כהגדרתו. הציע להצטרף. חוץ מזאב, מצטרפים גם טל וגל. אחלה חבורה. קפצתי כמובן על ההזדמנות. כרגיל אצלי, עד הרגע האחרון אני לא יודע אם אוכל לצאת או - ענייני עבודה... התכנית היתה לצאת בחמישי בבוקר, למלא מםרשים ולתת ליאכטה לעשות את שלה.לבלות יום בלימסול, ולחזור בצורה דומה. הערכתי שאם נצא ביום חמישי, אוכל כבר להשתתף בדיון שנקבע לי ביום שני.
ביום חמישי, 8 פבר' 2013, נפגשנו על הרציף. כל אחד הביא עימו אוכל ומצרכים ומלמראה הסלים הגדושים ברור היה כי רעבים לא נהיה. התחזית לא היתה משהו. ים לא שקט בצירוף של רוח חלשה מידי, ההולכת ונחלשת עם הזמן ואמורה להתחזק עם לילה. בשעה 9:00 יצאנו לכיוון הרציף של ביקורת הגבולות לצורך החתמת דרכונים. החתמנו והפלגנו מערבה. הרמנו מפרשים, אבל רוח של ממש, כצפוי לא היתה. לאחר כמה קילומטרים ראינו במערב גוש עננים נמוכים. ידענו כי מתחת לעננים תהיה רוח חזקה יותר, ואכן, כך היה. הים היה גבוה למדי וטלטל את הספינה לכל הכיוונים. התוצאה הבלתי נמנעת היתה שמספר חברים הקיאו את נשמתם. מספר פעמים. התברר לי שלעיתים לוקח זמן להתרגל לים. מקיאים, סובלים ואחרי זמן מה מתרגלים ויותר לא מקיאים במשך ההפלגה. אני כנראה לא רגיש להקאה וכך נחסכה לי ההנאה המפוקפקת של הקאה בים.
חוץ מזה, ההגעה היה על הגה אוטומטי. מזג האוייר היה נעים, עד קריר. ים נראה מדהים עד האופק. ישבנו, שתינו חם, נשנשנו, פיצחנו ופטפטנו. התכנית המקורית היתה לתת לרוח לעשות את שלה וללא לחץ. אך בחיים אין דבר כזה ללא לחץ. היינו חייבים להגיע ללימסול עד שעה 14:00 ביום שיש. לפני שהמעגן נסגר. רוח לא היתה, אז לא היתה ברירה והפעלנו מנוע.
הזמן עבר מהר, לחלק בנעימים ולחלק לא כל כך. הערב ירד החשיכה המוחלטת של הים החלה להשתרר. עם החשיכה הגיע הקור. היה ממש, אבל ממש קר. התכוננו ללילה ארוך וקר. שכחתי להביא שמיכה, והתעצלתי ללבוש את הציוד החם שלי (ציוד הקיאקים). התקנו את הרדאק וכך עם הגה אוטומטי, מנוע מופעל ורדאר המזהה כלי שיט במרחק של עד 10 מייל, לא היה הרבה מה לעשות. לקפוא מקור ולחכות לשמש של הבוקר.
טל ישב ליד ההגה ובהה ברדאר. אי ישבתי/שכבתי על הספסל מולו מתכווץ קטן, קטן מהקור. זאב וגל ירדו לישון בבטן הספינה. סיכמתי עם טל שאחליף אותו כשיתעייף. נמנמתי על הספסל שבסיפון. בחצות התחלתי להרגיש רוח. פשוט נעשה לי קר יותר. הרמתי את הראש. כן רוח. עדכנתי את טל וסיכמנו שסוף, סוף יש רוח. הרמנו מפרשים. כיבינו מנוע. והספינה ההחלה למלא את ייעודה. הרוח העלה והתחזקה והספינה גמאה את הדרך במהירות שבין שישה לשבעה קשרים. בסביבות שתיים בלילה החלפתי את טל במשמרת, עד הבוקר. בבוקר, זאב עלה לסיפון ואני ירדתי לבטן הספינה לנמנם שעה או שעתיים, אך בעיקר להתחמם. גם מתחת לשמיכה עבה, בבטן החמה של הספינה, הרגשתי כאילו העצמות שלי קפואות. צברתי הרבה קור בלילה.
התעוררתי לריחות נעימים של קפה וביצים. עליתי לסיפון, בדיוק בזמן לארוחת בוקר מעולה. עם סלט, זיתים תוצרת בית, גבינות, לחם מלא וכל מה שצריך. השמש חיממה את האוויר והחיים נראו טוב מתמיד. המשכנו בשגרת יום נעימה עד מראה החוף של קפריסין. התארגנות. קיפול מפרשים. וכניסה למרינה. המרינה היתה כמעט מלא.המון יאכטות פאר ענקיות. בעיר ממונעות. הרבה מליונרים רוסיים רכשו ספינות והן עוגנות בלימסול. המרינה יפה ומושקע. קיבלו את פנינו שני צעירים חביבים שבירכו אותנו ועזרו לנו להיקשר. מספר דקות אחר כך, הגיע השוטר, בירך אותנו במאור פנים, לקח את הדרכונים למשרד והזמין את זאב, הסקיפר להגיע למשרד. הכל תקתק חיש קל, בעיקר כי זאב הכין ותיאם את הכל מראש.
ירדנו למקלחות, לשירותים וסידרנו את הספינה. הרכב השכור שזאב הזמין הגיע גם הוא בזמן. וכך, די מהר, נסענו לעיר. הסתובבנו בעיר. כמו תיירים. היות וזו לא העונה, לא נראה עומס מיוחד על הרחובות. גם יום שישי אחרי הצהריים אינו יום פעיל במיוחד. לאחר טיול בכל מיני אתרים וברחובות, הרגשנו את הרעב הבלתי נמנע. רצינו לאכול משהו טעים ולא במסעדת תיירים. עברנו מסעדה מסעדה, עיינו בתפריט, בחנו אתה ושללנו את כולן. לבסוף, שכמעט התייאשנו והחלטנו להתמסר למסעדת התיירים הבאה, ראינו חבורת צעירים מקומיים אוכל על שולחן מחוץ למשהו שנראה כמו דוכן אוכל מהיר. זהו. רצינו משהו שהמקומיים אוכלים. שאלנו אותם אם זה טעים... "השיפודים הכי טובים בלימסול" ענו לנו בפה מלא. השתכנענו. היה שם מבחר בשרים ואפילו שיפודים צמחוניים. כך שגם שלגל יהיה מה לאכול. חיכינו זמן רב ואז הגיעו הבשרים, עטופים בפיה יוונית עם רטבים וירקות שונים. מעולה זו לא מילה. מעדן של ממש. בדיוק כמו שרצינו. צילמנו את המקום. כדי שנוכל לחזור. חזרנו לספינה. העברנו את הערב בנעימים. זאב הכין מרק עדשים מעולה שחימם והשביע. ישנו כמו תינוקות לילה שלם.
בבוקר, בשבת, אכלנו בסיפון ארוחת בוקר גדולה ומעולה. ללא לחץ ובנינוחות. אחר כך עלינו לרכב ויצאנו לכיוון ההרים הגבוהים. לאיזור שנקרא Troodos. טל הביא איתו ציוד סקי ותכנן לגלוש. אנחנו תכננו לטייל ולאסוף אותו בסוף היום. עלינו לפסגה בנוף מרהיב ועוצר נשימה. בפסגת ההר מצאנו מעט תיירים ומקומיים רבים העוברים בין דוכני אוכל ומזכרות. מסביב היו שאריות שלג. המשכנו לעלות עד לאתר הסקי שלהם. היה קר. כיאה לאתר סקי. מסתבר שהמסלול היחיד הפתוח הוא למתחילים. טל המואוכז ויתר על הגלישה והצטרף אלינו. ירדנו מהפסגה וחנינו בכניסה לעמק ומסלול טיול מסודר בשבילים העוברים ליד וגם החוצים זרימה חורפית של הפשרת שלגים. טיפסנו במעלה הואדי. נוף מקסים. הגענו למפל. צפינו בנוף וחזרנו. טיול טבע מקסים. המשכנו בדרכינו למטה, לכיוון לימסול. זאב זכר כפר קטן ועתיק שכדאי לבקר ולאכול בו. עברנו כמה כפרים עתיים עד שמצאנו את הכפר המבוקש. Omodos. כצפוי, הכפר הנו כפר תיירותי, אך עדיין יפה מאוד. סמטאות ציוריות, רחבה מרכזית גדולה המרוצפת אבן. והרבה יין. הכפר שוכן בלב איזור היקבים של קפריסין. שוטטנו בסמטאות והגענו למוזיאון יין קטן המציג כיצד היו מפיקים בעבר יין בואפן מסורתי. טעמנו מספר יינות מקומיים והצטיידתי בבקבוקים שטעמו לי.
ברחבה המרכזית מצאנו מסעדה קטנה ומזמינה וזללנו ארוחה דשנה וטעימה המורכבת בעיקר מצלעות כבש ובקבוקים גדולים של הבירה המקומית (שאותה אני מאוד אוהב). שבעים ומרוצים המשכנו את דרכינו. בלימסול עצרנו בסופרמרקט גדול והצטיידנו בהרבה יוגורט יווני ופטה מקומית. עלינו לספינה והתחלנו בהתארגנות להפלגה. תכננו לצאת בשעה תשע בלילה. זאב סידר את הסידורים הנדרשים מול הרשויות.
אורות הניווט שלנו היו מקולקלים ולא הצלחנו למצוא את התקלה. הצטיידנו גם בסטיקלייטים בצבעי יוק ואדום כדי שנוכל לסמן עצמנו בלילה.
יצאנו בזהירות בחשיכה מוחלטת. כשטל ואני מאירים בפנס את הסביבה ומאפשרים את התמרון ביציאה הלא כל כך קלה לים. הרמנו מפרשים והתחלנו את הדרך חזרה. לא היתה רוח כלל. אפילו לא איוושה קלה. היינו חייבים להמשיך עם המנוע ולקוות לטוב. הפעם, לפני הלילה התלבשתי היטב. למנוע שידור חוזר של הלילה קודם על הסיפון. הלילה עבר במהירות יחסית. כשלא סובלים מהקור הכל נראה אחרת. טל התחיל, אני החלפתי אותו ואחר כך גל לקח את הפיקוד. מידי פעם צריכים היינו לפנות דרך לאניות חוצות ולפעמים האניות פינו לנו. הבוקר עלה. ארוחת בוקר טובה והמשך הפלגה ללא כל תקלה או אירועים מיוחדים. אין רוח והים נראה חלק וצלול כפי שלא ראיתיו כמעט לעולם. אפילו אדוות קלות לא היו על המים. לא יאומן. בלשב מסויים, בצהרי היום, טל וגל החליטו לקפוץ למים. המים היו קרים מאוד כמובן, והכחול השקט והצלול הוא אשליה בלבד. הם קפצו למים ושחו במהירות חזרה. קררררר... אני וזאב לא חשבנו שהתרעננות המובטחת שווה את הסבל של מים קרים.
עם רדת הערב, ישבנו על הסיפון ואכלנו ארוחת ערב מעולה. טל הכין כרעי עוף מבושלים בכל ירק שמצא במקרר בתיבלון מזרחי מודגש. זאב הכין בורגול עם בצל מטוגן. השילוב של הבורגול ועליו כרעי עוף עם ירקות וסלט טעים לידו, התברר כשילוב מנצח. זהו, אנחנו מוכנים לשעות הלילה האחרונות.
מול חופי לבנון קיבלנו קיראה מספינת מלחמה מטעם האו"ם. אנשי הספינה תחקרו אותנו לפרטי פרטים במבטא הודי בלתי ניתן לפיענוח. לבסוף הודו לנו ושיחררו אותנו. עשרות ק"מ לפני חופי ישראל עלה מולינו חיל הים ותחקר אותנו לפרטי פרטים. כשחוצים את הגבול הימי של ישראל ורואים את נהריה וראש הנקרה משמאלנו, זו תמיד הקלה. יש תמיד מתח סמוי בהפלגה ארוכה מול חופי לבנון. חיזבאללה אינו גורם שמכבד חוקי ים ומדקדק במרחק של המים הטריטוריאלים. התחלנו בניקוי והברקת הספינה. שירותים. מטבח. חדרים רצפות. ידיות. קירות העץ. הכל.
חיפה מתקרבת עם כל שלל האורות המדהים שלה. אנחנו מנווטים דרכינו לקראת המעגן מנסים לזהות את אורות המצופים והמגדלורים הים האורות שמסביב. לפתע, כמו רוח רפאים מגיחה צללית שחורה, חשוכה ומאיימת מולינו. דבור של חיל הים הגיח משום מקום. קרא לנו בקשר וביקש פרטים. לפתע הדליק זרקור רב עוצמה ששטף את הסיפון, הסןבב סביבנו ובחן היטב את הספינה. כיבה את האור. הודה לנו. ונבלע בשחור שמסביב. בכניסה לנמל חיפה חיכתה לנו סירת משמר הנמל. הסירה ליוותה אותנו עד עגינתנו ברציף המיועד לרשויות, בשעה 02:00 בבוקר. מטרת הליווי הנה מניעת הברחות של אנשים וסחורות. ברציף חיכו לנו אנשי ביקורת הגבולות וביטחון הנמל. בצענו כניסה מסודרת לעגינה. קיפלנו וארגנו את הדברים האחרונים שנותרו. נפרדנו. ונסענו לבתים. איו הספקתי להגיע לדיון של שעה 10:00 בבוקר יום שני. לאחר שינה קלה וקצרה מידי.
היה מעולה. בדיוק מה שהייתי זקוק לו. סוף שבוע ארוך בלי עבודה, בלי אינטרנט, בלי אימיילים. רק ים וחברים איכותיים. החשוב ביותר הוא הקבוצה איתה עולה לים. להיתקע מספר ימים על ספינה קטנה עם האנשים הלא מתאימים יכול להיות חוויה נוראית. ארבעתינו היינו קבוצה משובחת. הכל זרם בנינוחות והרמוניה, כאילו כל חיינו אנחנו ביחד על ספינה בים. הים וקפריסין היוו רק תפאורה. הקבוצה עשה את ההבדל.
המצלמה הימית שלי, שליוותה אותי בנאמנות בשנתיים האחרונות, הפסיקה לעבוד בשלב מסויים, על כן חלק מהתמונות צילמתי עם הטלפון (מצלמה חדשה בדרך):
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה