שיוט ותיקים

השבועיים האחרונים לא התאימו לחתירה. היום דווקא התאים מאוד. אבל, במפתיע, נודע לנו שמתקיים, עקב, מזג האוויר הנאה, שיוט הותיקים של מועדון שייטי כרמל. הצלחתי לשכנע את תומר לוותר על פעולה בצופי-ים ולהצטרף. ב-8:00 היינו על היאכטה במרינה של עכו, מחכים לאחרים.

הרוח היתה חלשה וחלק גדול מהדרך עשינו בעזרת המנוע. בדרך, התאמנו והרמנו את שני מפרשי הבלופר. הרמנו את הקדמי ואת האחורי, ללא החלוץ. בעת ההורדה הסתבך הבלופר הקדמי באחד המצליבים של התורן הקדמי. לא הצלחנו לשחרר את המפרש ונראה היה שלא נוכל להשתתף בשיוט. החלטנו לשלוח את דייויד אל מרומי התורן ברתמה שנועדה לכך. הרמנו אותו אל על והוא התאמץ במשך דקות ארוכות לשחרר את הבלופר. ללא הצלחה. סובבנו את היאכטה לכל הכיוונים, שלחנו אלין עם מיתר כלי עזר. ללא הצלחה. לבסוף, ברגע האחרון לפני שהורדנו את דייויד, התחיל המפרש להשתחרר. כמו בסרט הוליוודי זול, המפרש השתחרר ברגע האחרון.

לקראת חיפה ההסתרה של הר הכרמל חיסלה את הרוח הדרומית כמעט לחלוטין. ההזנקה לתחרות היתה סוראליסטית. לא היתה רוח כלל. פשוט כלום. המון יאכטות מסביב עמדו, נסחפו קצת בזרם, הסתובבו ללא שליטה על צירן. פשוט מגוחך להתייחס לזה כאל תחרות שייט. לאחר כשעה ללא תזוזה כמעט הסתובבה הורח ועלתה מערבה. סוף סוף יכולנו להפליג. היות והיינו הצד מזרח ויתר היאכטות היו במערב וקיבלו לפנינו את הרוח, לא היה לנו סיכוי לסגור את הפער שנוצר. עד שהרוח הגיעה אלנו הן כבר עשו דרכן צפונה. הצלחנו לסגור פערים ואף השגנו כמה יאכטות, אך ברור היה כי השיוט אבוד. החלטנו לפחות להפיק ממנו את כל ההנאה.

עקב המחסור ברוח התעכב השיוט ומצאנו עצמנו בדרך חזרה לעכו, מאוחר הרבה יותר ממה שתיכננו. רעבים ועייפים ובעיקר קפואים. תומר היה על ההגה והוביל את היאכטה בצורה טובה לכיוון עכו, מול רוח קדמית חזקה, ים די גבוה ובעיקר קררר. בשלב מסויים העביר את ההגה להילל וברח למטה לנמנם ולהתחמם בקבינה החמימה והמוגנת.

לא היינו לבושים בהתאם, הרוח רססה אותנו ברסס גלים וייחלנו לסיום הסיוט. לצערינו זה לא היה כל כך פשוט. הרוח הצפונית מנעה מאיתנו להפליג ישירות לעכו והכריחה אותנו לגלסס, דהיינו לנוע בזיגזג אינסופי.

לבסוף הגענו בחשיכה, רתקנו את היאכטה לרציף ורצנו, רעבים וקפואים, למסעדה הסמוכה של אבו-כריסטו, לרדת על חומוס עם בשר ובירה.

היה יום מהנה בהחלט. 

מספר תמונות שצילם תומר: