יום הזיכרון הוא יום קשה למדי עבורי. שירתתי שנים רבות בצנחנים, לרבות שירות קבע של מספר שנים והרבה שנות מילואים כמפקד. הגדוד שלי, גדוד 890, עתיר הרוגים ונפגעים במלחמות, פעולות ותאונות (תאונת המסוקים ב-77, בבקעה, שבה נהרגו 54 איש ופלוגה שלמה, פלוגה ד' נמחקה. השתתפתי בתרגיל ובאותה תקופה שרתתי כמ"פ בגדוד). נהרגו חברים, מכרים, מפקדים וחברים לנשק. בשנים האחרונות הפסקתי ללכת לעצרות זיכרון ולבתי הקברות ואני מעדיף להיות ביום זה בבית, ברשות עצמי, באינטמיות של הלבד.
הטקס היחידי שבו אני משתתף הוא הטקס בצופי-ים חיפה. טקס קטן יחסית, צנוע, נערך ומבוצע על ידי הנערים והנערות ותמיד מרגש ויפה. השנה הטקס היה מרשים אף יותר. קרוב למושלם. הצעירים בנו טקס שנע בין המרגש אך לא קיטשי, בין המוכר אך לא הנדוש. שירה מקצועית, נגינה מעולה, קטעים שנבחרו בטוב טעם והרבה כבוד ועוצמה. בטקס השתתפו למעלה מ-300 אורחים. צילמתי את כל הטקס במצלמת הראש (קסדה), 32 דקות מרגשות. אך החלטתי שלא ניתן לחתוך קטעים מהטקס ולערכם לסרטון קצרצר ללא פגיעה מהותית ביופיו.
אני מקווה, כמו כולם, שהרשימה לא תגדל בשנה הבאה. מקווה שלא יוזכרו שמות של נופילם חדשים בשנה הבאה.
בכל זאת מעט תמונות מהטקס, שתומר צילם בתנאים לא תנאים ובאיכות לא גבוהה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה