שבת קייצית בפברואר. ים חלק וצלול ורוח קלה. יצאתי לבד על האדוונצ'ר. תומר נשאר בצופי ים. התחלתי בחתירה לכיוון בת גלים, תוך גרירה של דימוי בינוני. ידעתי, על פי הפורום, שלירן ועוד כמה חברה יצאו עם הזריחה לכיוון בת גלים והנחתי שאפגוש אותם בדרכם חזרה. הים היה מדהים והחתירה הייתה כיפית. הקיאק כמו פילח את המים הצלולים במיוחד. באמצע על מנת להתרחק מסירות המפרש והפעילות הימית לאורך החופים, חתרתי מספר קילומטרים לעומק המפרץ, באיזור נתיב האוניות. וכך חתרתי לכיוון בת גלים רחוק מהחוף. בשלב מסויים זיהיתי את הקיאק של לירן במרחק. דיברנו בטלפון והמשכנו - הוא חזרה למעגן ואני לכיוון דרום.
בשלב מסויים התחילה רוח מערבית והים החל להתברבר. המשכתי לחתור ועברתי את בת גלים בדרכי למכון לחקר הימים. באיזור המכון פניתי לאחור והחלתי את החתירה לקישון - בשלב מסויים עברתי לפידול, כדי לאכול ולשתות תה חם תוך כדי התקדמות. הים נעשה סימפטי פחות והחתירה חזרה לא היתה קלה כל כך. אמנם הרוח הייתה גבית על הגלים שהלכו וגבהו משכו לכיוון צפון מערב בעוד אני חתרתי לדרום מזרח. בכניסה לנמל זיהיתי אוניית ענק העושה דרכה אל תוך הנמל. עמדתי מספר דקות ונתתי לה לעבור. 
לאורך כל הדרך לא זיהיתי רתיחות, דגים או פעילות שחפים. הים נראה כאילו התרוקן מדגים. גם לירן דיווח על תחושה דומה. אין דגים. עם זאת היה יום נפלא במים. לבד בכחול הגדול. בשקט. בשלווה. כשהצליל היחיד הוא פכפוך המים, אוושת המשוט והנשימה המאומצת שלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה