שבת ראשונה בבית

אז זהו. הפעם החזאים נצחו. מזג האוויר היה גשום וסוער בסוף השבוע - כיאה לפורים. לא היו תנאים ליציאה לים. אז ביליתי את השבת בבית, לראשונה מזה מספר חודשים. בישלתי, ניגנתי, קראתי והתחממתי. לא נורא - אבל מחכה לשבת הבאה.

לירן ניסה לרדת לנמל בשבת על מנת לטפל ולאבזר את הקיאק, אך התברר לו כי הדרך מוצפת ולא עבירה. העברנו את הזמן בשיחה על לקחים מהמפגש של הקיאקיסטים באמצע השבוע.

לבד בים - שבת כחולה

שבת קייצית בפברואר. ים חלק וצלול ורוח קלה. יצאתי לבד על האדוונצ'ר. תומר נשאר בצופי ים. התחלתי בחתירה לכיוון בת גלים, תוך גרירה של דימוי בינוני. ידעתי, על פי הפורום, שלירן ועוד כמה חברה יצאו עם הזריחה לכיוון בת גלים והנחתי שאפגוש אותם בדרכם חזרה. הים היה מדהים והחתירה הייתה כיפית. הקיאק כמו פילח את המים הצלולים במיוחד. באמצע על מנת להתרחק מסירות המפרש והפעילות הימית לאורך החופים, חתרתי מספר קילומטרים לעומק המפרץ, באיזור נתיב האוניות. וכך חתרתי לכיוון בת גלים רחוק מהחוף. בשלב מסויים זיהיתי את הקיאק של לירן במרחק. דיברנו בטלפון והמשכנו - הוא חזרה למעגן ואני לכיוון דרום.

בשלב מסויים התחילה רוח מערבית והים החל להתברבר. המשכתי לחתור ועברתי את בת גלים בדרכי למכון לחקר הימים. באיזור המכון פניתי לאחור והחלתי את החתירה לקישון - בשלב מסויים עברתי לפידול, כדי לאכול ולשתות תה חם תוך כדי התקדמות. הים נעשה סימפטי פחות והחתירה חזרה לא היתה קלה כל כך. אמנם הרוח הייתה גבית על הגלים שהלכו וגבהו משכו לכיוון צפון מערב בעוד אני חתרתי לדרום מזרח. בכניסה לנמל זיהיתי אוניית ענק העושה דרכה אל תוך הנמל. עמדתי מספר דקות ונתתי לה לעבור.

לאורך כל הדרך לא זיהיתי רתיחות, דגים או פעילות שחפים. הים נראה כאילו התרוקן מדגים. גם לירן דיווח על תחושה דומה. אין דגים. עם זאת היה יום נפלא במים. לבד בכחול הגדול. בשקט. בשלווה. כשהצליל היחיד הוא פכפוך המים, אוושת המשוט והנשימה המאומצת שלי.

יום קייצי בירקון - התחרות השנתית של צופי ים

מידי שנה, בשבת, מתכנסים כל שבטי צופי-ים בירקון לתחרות השנתית - קרנבל עליז, רועש וססגוני. גם השנה התכנסו צופי-הים לאירוע הממחיש את הפעילות הנפלאה והחינוך לו זוכים הילדים שהתמזל מזלם להשתייך לצופי-ים.

ביום השישי שלפני האירוע ישנים הילדים בשבט ויוצאים מוקדם בבוקר לירקון בהסעות מאורגנות. תומר ואני החלטנו לנצל את הזמן ולחתור בקיאק. לתומר, כזכור יד שבורה ועל כן עטפנו את ידו בנילון ו'אטמנו' בשרוול חליפת החתירה. לחתור הוא לא יכול. אירגנתי מושב אחורי בבאגז' של קיאק האדוונצ'ר עבור תומר ויצאנו לים. עם היציאה מנמל חיפה, לכיוון צפון, החל הים לעבוד - רוח די חזקה וים גלי ולא מסודר. האדוונצ'ר אינו קיאק יציב במיוחד והצירוף של המשקל של תומר מאחור, הנסיון המוגבל שלי עם הקיאק והים הגלי גרם לי לחשוב שאנחנו עלולים להתהפך. החלטתי לחתור במהירות לחוף ולהזדכות על תומר. אחרי שהורדתי אותו הרגשתי הקלה רבה וחתרתי עוד כשעה להנאתי.

בשבת נסעתי לירקון להצטרף לתחרות השנתית של הצופים. כשהגעתי הקרנבל היה בעיצומו. שבט חיפה שהתאמן רבות והכין עצמו לפני התחרות החל לתת בראש, כמעט בכל הענפים. הגביעים זרמו והילדים היו באקסטזה. הם נשמעו בכל הפארק שרים ורוקדים (ואכן זכו גם בגביע המורל). בסיום היום ספר השבט 13 גביעים כולל מה שמכונה הדאבל - שני גביעים מרכזיים.

החלטתי שבשנה הבאה אני אתן חסות על החולצות ואולי על הכובעים - מגיע לשבט על העבודה הנפלאה שעושה עם הילדים.

מורל - חיפה בפעולה

מנצחים...

 תומר - מעודדים מהחוף

שבת מדהימה - שיא מרחק אישי

קר. קר מאוד. השבת ירדנו מוקדם מהרגיל. תומר צריך היה להתייצב לצופים ב- 9:00. בחוץ 6 מעלות, אך אין כמעט רוח והשמש מבשרת טובות. בדקתי שוב את תחזית הגלים והרוח להיום. נראה יותר מסביר. רוח מתונה צפון-מערבית שאמורה להתחלף לצפונית. גלים נמוכים - דהיינו ים רגוע. הגענו למעגן ותומר נפנה לענייניו. הכנתי את הקיאק ליציאה - אבל היה קר מידי. החלטתי לחכות שיתחמם קצת ולחכות ללירן, בהנחה שלא יוותר על יום יפה כזה. בינתיים ישבתי עם כמה חבר'ה על החוף, בשמש ושתינו קפה. ב-10:00 צלצלתי ללירן לוודא יציאה ואכן הוא כבר היה בדרך.

התלבשנו טוב, ויצאנו בחתירה. הים היה נפלא ומהר מאוד התחממנו עקב הפעילות הגופנית. החלטנו להצפין לכיוון עכו, תוך כדי גרירה. בדרך נתקלנו בהמון רפש וזבל שהשאירה הסערה. הזיהום בים ממש נורא . רצועות ארוכות של ניילונים, אריזות ושאר סחופת. הים היה יפה אך היו סוולים ארוכים ומסודרים שטלטלו את הקיאק על ציר האורך - זה גרם לי לתחושה קלה של מחלת ים. רוב הדרך חתרתי ונהנתי מהקלות שבה אני מתקדם. בקטעים שבהם אכלתי, שתיתי תה או כשנדרשה מנוחה לידיים עברתי לפדלים. חלק מהדרך דרשה מאמץ גדול יותר היות וחתרנו בניגוד לזרמי המים.

דגים לא נראו. נראה היה כאילו הים התרוקן מדגיו. לא נצפו רתיחות. לא נצפו שחפים. כלום. בשלב מסויים הבנו את העניין וקיפלנו את החכות. אם אין דגים לפחות לא נתאמץ בגרירה. גם סירות או יאכטות לא נצפו. מוזר היות ומזג האוויר היה מסביר פנים ונפלא לבילוי יום על הים.

לא תכננו להגיע לעכו, אך לפתע היא נראתה קרובה והמשכנו באופן טבעי ברצף החתירה. הגענו אל מול חומות עכו. אכלנו. שתינו. פנינו לאחור והתחלנו בחזרה לחיפה. חלק קצר מהדרך היתה בכיוון הנכון מבחינת הזרמים והגלים. הקיאקים ממש טסו ללא מאמץ. שמחנו. קיווינו שכך ימשך. אך מהר מאוד מצאנו עצמנו חותרים בניגוד או מקביל לזרמים והגלים ובהחלט נדרש מאמץ להתקדם.

הבעייה המרכזית הייתה להגיע לפני החשיכה. אנחנו לא ממש מצויידים לחתירת לילה עם תאורה מתאימה וכו'. חיפה נראתה קרובה אבל ההתקדמות היתה איטית. גם הרוח התגברה ונעשה קר. השילוב של רוח מערבית קרה וידיים רטובות ממש לא מוצלח. הוצאתי מכיס חליפת ההצלה פנס חירום מהבהב והצמדתי על החליפה. יש לי בחליפה גם Stick Light למקרה חירום. תכננתי לתלות גם אותו במידה וניכנס ללילה. אצבעות הידיים קפאו על המשוט. על מנת להפשירן הכנסתי את הידיים למים מידי פעם. טמפרטורת האוויר היתה כ-10 מעלות. טמפרטורת המים כ-17 מעלות - ממש חמים.

הצלחנו להגיע למעגן עם אור אחרון. תומר חיכה על החוף ועזר להעלות את הקיאקים. שטפנו ואיחסנו אותם במהירות ואצנו רצנו לחום הנעים ברכב ולמקלחת החמה בבית.

לסיכום: יום מדהים, חיפה - עכו - חיפה (26 ק"מ!) זה לא מאמץ גדול כל כך, מהירות השיוט הממוצעת היתה 4.5 קמ"ש - לא רע בכלל, הקיאק מתנהג ומגיב נפלא, השילוב של חתירה ודיווש יעיל מאוד, ולא כדאי לסמוך תמיד על תחזיות מזג האוויר - כדאי לצאת ולבדוק. האתגר האמיתי עימו צריך להתמודד, ועדיין לא מצאתי לו  פיתרון יעיל, הנו ההשתנה בקיאק. בילוי מספר שעות רב בלב ים על קיאק צר ומטלטל, שתייה מרובה ושכבות ביגוד צמודות גוף מהווה אתגר אמיתי לחותר וכליותיו.

עבודות על החוף

כמו כל יום שישי אספתי את תומר וירדנו למעגן. מלמעלה, מהכרמל, הים נראה סביר, אם כי אפור מידי. לאורך החופים נראו גלי חוף לבנים שקצפו בשטח רחב יחסית.

תומר לא יוכל לחתור בשבועות הקרובים. הוא שבר את ידו כשנפל תוך כדי ריצה ביום ו' שעבר, במסגרת הפעילות של צופי-ים. התכנית היתה שהוא יצטרף כטרמפיסט ואני אחתור עבור שנינו.

הגענו למעגן וכבר עם היציאה מהרכב נראה היה כי התיאבון לחתירה התפוגג במהירות. רוח מערבית חזקה מאוד, קור עז וים רוגש קידמו את פנינו. מרחוק ניתן היה לראות את הגלים הגדולים שהתנפצו על שובר הגלים, סימן ברור של מה שמצפה מחוץ לשובר, בים הפתוח.

החלטנו להישאר עם המעילים והכובעים על החוף, לטפל בקיאקים וkבצע מספר עבודות שדחינו בשבועות האחרונים. האמת, היה נחמד ומהנה. מידי פעם יצאנו מהמחסן שבו עבדנו לקבל מנת רוח ולהתבונן על צופי-הים שמתכוננים לתחרות החתירה השנתית והיו היחידים שיצאו לים. לאחר זמן קצר חזרנו למחסן המוגן, טיפלנו בניחותא בדברים שונים, שוחחנו על נושאים שצפו ועלו ולגמנו תה מהביל עם עוגיות. תומר מאוד נהנה מהחברותא ומהפעילויות שבצענו.

המשוגעים היחידים שהיו בים היו החבר'ה מצופי ים. תומר נראה די מרוצה ששבר את ידו ולא צריך היה לחתור בקור וברוח בלתי נסבלת.