לאחר חודש חורפי ללא תקדים (שיא חדש בישראל של 29 ימי גשם רצופים. השיא הקודם היה של 25 ימי גשם רצופים ב-1941) סוף, סוף צפוי לנו סוף שבוע שמשי עם טמפרטורות נוחות. אפילו גבוהות יחסית. תכננו לבלות את סוף השבוע בהקפת הכינרת במסגרת הפורום (IKF) כבר מספר שבועות קודם לכן ומזג האויר הטיב עימנו.
התכנון היה לצאת בגינוסר בסביבות השעה 8:00 בבוקר. היות וכך החלטנו להעביר את הקיאקים שלי, של תומר, של לירן ושל גבי לקיבוץ אפק, לשמשון, כבר בערב יום רביעי. ואכן, ביום רביעי אחרי הצהריים, אספתי את תומר וירדתי למועדון, לפגוש את לירן. שמשון אמור היה להצטרף אלינו מאוחר יותר. בחוץ שרר חורף אנגלי. קר, אפור וגשם ללא הפסק.
פגשנו את לירן במועדון. הגענו כולנו ללא ציוד המתאים לעבודה בגשם. הכניסה למועדון היתה מוצפת בבריכת מים ולא ניתן היה להגיע אל הקיאקים. תומר התחיל לבנות, מצמיגים ושאר עצים שאסף, גשר ארוך שיאפשר לנו להעביר את הקיאקים ללא צורך בטבילה עמוקה במים. שעה ארוכה העמסנו וקשרנו את הקיאקים. רטובים עד לשד עצמותינו. קפואים מהרוח והרטיבות. הנעליים שלי היו ספוגות מים. גם המכנסיים.
התחלנו בנסיעה לכיוון קיבוץ אפק. ברגע שהתחלנו בנסיעה פסק הגשם. קיווינו שלא יתחדש עם הגיענו לקיבוץ. בקיבוץ, פרקנו את הקיאקים במהירות והתנפלנו על ארוחה חמה ומעולה שהכינה כרמית, אשתו של שמשון. סיום חם ומפנק ליום מגעיל.
ביום שישי הערתי את תומר בחמש בבוקר. קפה. טוסטים. והחוצה. את הציוד, בגדים ותיקים אטומים הכנו מבעוד מועד. אספנו את גבי ונסענו לאפק לפגוש את שמשון ולירן. איגור חיכה בכניסה לקיבוץ. העמסה מהירה ולדרך.
לאחר שעת נסיעה הגענו לימיה של קיבוץ גינוסר. היינו בין הראשונים. איתי ותם בנו חיכו כבר במקום. הטמפרטורה היתה נמוכה. בסביבות 11 מעלות. היו שם עוד חותרים עם קיאקים שלא משתייכים לפורום שלנו. התעלומה התגלתה חיש מהר כשרכב גדול הגורר עגלת עמוסה בקיאקים נכנס בשערי הימיה. זה היה יוסל'ה ממועדון אופטימיסט שבשדות ים. מסתבר שעקב מזג האוויר הם דחו את ההקפה שתכננו וניצלו את החלון המטיב של מזג האוויר. היה נחמד לראותם, 30 חותרים, היות ורובינו מכירים את רוב החותרים ממועדון אופטימיסט ובוודאי את המדריכים. ברגע נתון היו על שפת הכינרת 43 קיאקים. מחזה צבעוני ומרהיב.
הקבוצה שלנו נעה לכיוון הגדה המערבית. לכיוון טבריה. החבר'ה מאופטימיסט חתרו לכיוון צפון והגדה המזרחית. מיד עם התחלת החתירה נפגשנו ברוח חזקה יחסית וים לא רגוע. אך השמש החמימה, הנוף הנפלא, טלטול הקיאק והתנועות החתירה היוו תמורה נפלאה. התקדמנו במהירות לכיוון תחנת העצירה הראשונה, כשמונה ק"מ מהיציאה. את החנייה הראשונה לקפה ועוגות עשינו בחוף גיא, אחרי טבריה. בנקודה זו התפצלנו. איתי ובנו תם שזו לו הפעם הראשונה על קיאק (קיאק זוגי, ישיבה עליונה), חתכו ישירות לכיוון עין גב תוך חציית הכנרת במרכזה. איל ליווה אותם. אנחנו, לאחר שפע הקלוריות שספגנו, המשכנו לכיוון חוף צמח. נקודת החנייה הבאה. הרוח עלתה והים הפך גלי יותר ויותר עם סחף חזק. חלק מהאנשים התקשו קצת בחתירה, עקב המאמץ הנדרש לחתירה אל מול רוח של למעלה מ-15 קשר עם ים קופצני.
הכנרת מלאה במים. תענוג לראות את הגדות העמוסות בצמחייה לעייפה. לא ניתן היה לראות חופים חשופים, כפי שראינו בסובב הכנרת הקודם. בצהריים הגענו לחוף צמח. להפתעתינו החוף כולו, כפי שהכרנו אותו נעלם מתחת למים. מצאנו פיסת אי קטן ובצענו החפה לצרכי קפה ומנוחה.
הרוח עלתה והתחזקה. בעיקר בפתחה הדרום-מזרחית של רמת הגולן. הפתחה של אל-חמה. המשכנו במרץ אל תוך הנוף המדהים ושמש חורפית של אחרי הצהריים. הרוח עזרה לנו במקצת בתנועה צפונה היות והיה לה רכיב דרומי כלשהו. אחד החברים שהתקשה בחתירה החליף קיאק שלו לקיאק ארוך, מהיר ויציב יותר, כדי להקל על חתירתו.
הדרך צפונה לאורך הגדה המזרחית היית הנאה צרופה. חגיגה של נוף, טבע, ציפורים וחתירה נינוחה. ליד קיבוץ האון נפגשנו עם איל. איל שליווה את איתי וים פרד מהם בעין גב והמשיך לחתור דרומה כדי לפגוש בנו.
הגענו על פי התכנית, בשעות אחר הצהרים המאוחרות לעין גב. באופן מפתיע, החבורה של אופטימיסט הגיעה גם כן, בדיוק מושלם, יחד עימנו לעין גב. החוף נראה משובץ בקיאקים צבעוניים. חגיגת חותרים. סה"כ חתרנו 28 ק"מ.
חיש קל התחלקנו לחדרים. חדרים נוחים עם מקלחת חמה וכל הנוחיות לה נדרשים. לאחר התארגנות (שטיפת ציוד, תלייה לייבוש, מקלחות, החלפת בגדים וכו') יצאנו לפאב ל- Happy Hour. לאחר מספר בירות ושיחות על קיאקים ועל עניינים נוספים החיים נראו טובים מתמיד. ארוחת הערב שהוגשה במקום הייתה טובה וכך, עם בטן מלאה, חזרנו לחדרים לשנת לילה. רוב החברים כבר נרדמו לפני 21:00. תומר כבר ישן מ- 20:00.
בשלוש לפנות בוקר התעוררתי למשמע הרוח שהשתוללה בחוץ (וגם כי ישנתי הרבה יותר שעות מכפי שאני רגיל). ב-04:00 לירן ושמשון ירדו לשפת הכנרת לבדוק אם הקיאקים לא נסחפו למים.
התעוררנו רשמית ב-06:30, מודאגים מהתמונה הניבטח מהחלון. העצים כפופים לחלוטין. הכנרת מקומטת עם קצף וגלים לבנים. הסחף למזרח למרכז הכנרת נראה בבירור. הרוח הייתה לפחות 30 קשר עם משבים חזקים יותר. ים מסוכן לכל הדעות. הלכנו לארוחת הבוקר העשירה, דוחים את ההחלטה לשעה מאוחרת יותר.
איתי, תם ועוד שני חבר'ה החליטו לפרוש בכבוד ולא לקחת סיכון מחד ולא להעיק על יתר החותרים מאידך. התלבטנו ביחד עם החבר'ה מאופטימיסט. להם היה ברור שהם לא יכולים לבצע את ההקפה והם חייבים לחזור לגינוסר. לאחר שיקולים ודיונים, כולל התיעצות עם ענף הדייג בקיבוץ המכיר היטב את הכנרת, החלטנו לצאת בקבוצה אחת גדולה צפונה, לאחר נקיטת כל אמצעי הבטיחות, ולאחר מספר קילומטרים לחתוך ישירות לגינוסר.
יוסל'ה מאופטימיסט אסף את כל החותרים, למעלה מ-40, לתדריך יציאה. הוא מינה מאסף, קבע מי יהיה בחוד, מינה חותרים שיחתרו בצד וישמרו על היתר שלא ייסחפו למרכז הכנרת. הוא וידא שיש מספיק חותרים עם חבלי גרירה תקניים, כדי לקשור ולגרור קיאקים בצרה, הוא הסביר את צורת החתירה ברוח צד ועמד על הצורך להיצמד ככל האפשר לגדה.
בסך הכל החתירה היתה כמתוכנן. אמנם רוח הצד היתה חזקה, אבל שימוש בטכניקה נכונה והצמדות לגדה מנעו כל הסתבכות. לאחר כשעה ומחצה החפנו על רוב ירוק לקפה ומנוחה. התכנית היתה לחתוך משם ישירות לגינוסר.
אנחנו, החבר'ה של IKF התלבטנו ביננו. לא רצינו להפסיק את ההקפה ונראה היה לנו שנוכל להתמודד עם הרוח ללא בעייה. גם כי החברים שנותרו הם החותרים החזקים והמיומנים יותר.
נפרדנו מהחבר'ה הנחמדים של אופטימיסט ויצאנו לבד לדרכינו. החלטה היתה נבונה בדיעבד. הצד המזרחי והצפוני הוא הצד הפראי והטבעי יותר. פחות חופים יותר טבע. הנוף היה מרהיב. צמחייה עשירה. אינסוף ציפורי מים בלהקות ענק. שמש חמימה וחבורה טובה ומגובשת. עצרנו פעם נוספת למנוחה וקפה. מנוחה אחרונה. והמשכנו בים גלי למדי, אבל לא בעייתי לאורך הגדה בואכה גינוסר.
סיימנו בסביבות 15:00. בדיוק על פי התכנית. אותו היום חתרנו כ-28 ק"מ. סה"כ חתרנו ביומיים כיפיים אלו כ-56 ק"מ, ונראה היה כי יכולים היינו לחתור עוד ועוד ללא בעייה.
עוד סובב הסתיים עם טעם של "עוד".
תודה מיוחדת מגיעה לשמשון שארגן הפעם את הסובב ולקח אחריות על האירוע כולו.
המסלול כפי שנקלט ב-GPS (באדום):
להלן הסרטון והתמונות הממחישים מעט את החוויה:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה