חום יולי-אוגוסט, שבת בעצלתיים

שבת חמה מאוד. לחות גבוהה. למעלה מ-35 מעלות. קבענו להיפגש במועדון בשעה מאוחר יחסית, 08:00, ולצאת לחתירה כיפית ולא מאמצת.

יצאנו, לירן, דוד, ניר, תומר, גבי, דוד, איתן, איגור ורון לכיוון החוף השקט. הים היה מדהים. רוח קלה ומענגת. גלים לא גבוהים שמטלטלים את הקיאק בעדינות. ממש לא צריך יותר. לאחר זמן לא רב הגענו לחוף השקט. את יתר היום בילינו במים החמימים והרגועים של החוף. חלק מאיתנו תרגל והשתעשע עם הקיאקים וחלק רבץ במים סטייל ג'אמוסים.

לירן תפס טונית קטנה. ביצע אותה, ניקה אותה, עבר ביננו והגיש לנו קוביות דג חיות. דג חי וטרי ישר מהים. טעים!

תומר התחיל להתאמן בגלגול הפרפר הגרינלנדי והצליח יפה.

לאחר מספר שעות בטלה במים חזרנו בחתירה מהירה, עקב הרוח הגבית, למועדון. שם חיכה לנו שמשון עם אבטיח ענק וקר. יום כיף, רטוב, באמצע יולי-אוגוסט.

תומר ולירן נוסעים לגלוש בחוף הילטון בתל-אביב

לירן קבע עם שמשון להיפגש בחנות ימית שבחוף הילטון בתל אביב ולבחון מספר משוטים למים סוערים. תומר הצטרף אליו, עם הקיאק. בהילטון הם בילו יום קצר וחביב. לא היו גלים משמעותיים, החוף המה גולשים מכל הסוגים והיה מאוד צפוף. אבל החברים והשינוי עשו את שלהם והעניין היה מהנה.

סרטו של לירן:

גלישת גלים בחברותא בחופי הקריות

שבת בבוקר. עדיין עייפים מהמפגש החברתי של אתמול בערב. עדיין לא מעכלים את כמויות הבשר שזללנו. לפני הצהריים התקשר לירן ואמר שנפגשים בחוף "הפיל" לגלישה. "נראה כי מתפתח גל מתאים" אמר. אני לא התלהבתי, אבל תומר היה חייב לבחון את הקיאק החדש והמדהים שלו. הקיאק לגלישת גלים החדש, אז נכנעתי.

נפגשנו, לירן, אוהד, מיכה, שמשון, שוהם (הבת של שמשון), תומר, רון (וחברתו) ןאנוכי. היה מאוד חם. רוח די חזקה. הגלים לא היו אידיאלים. גלים חזקים מאוד, קצרים שנסגרים מיד ולא נותנים אפשרות אמיתית לגלוש לאורך זמן. אבל כולם נהנהו מאוד. את היום סיימנו עם בירה קרה שהביא אוהד. תומר חגג על הקיאק, למרות העייפות המצטברת של מספר ימי פעילות בים.

קבלת שבת של הפורום הישראלי לדייג מקיאק - חוף הבונים

בדרך כלל נהגו חברי הפורום לקיים קבלת שבת ולינת שטח באחד מהחופים המתאימים בישראל. השנה הוחלא ללכת על נוסח מקוצר. מפגש משפחות אחרי הצהריים, חפלה בערב והתפזרות לבתים, פרט לבודדים שירצו להישאר וללן בחוף. הוחל לקיים את המפגש בחוף הבונים.

תומר ואורן ביקשו להגיע לחוף מוקדם יותר כדי לזכות ביותר שעות ים. אופק, חבר של תומר שאך זה רכש קיאק ישיבה עליונה לגלישת גלים, הצטרף אלינו.

הגענו לחוף שהיה עמוס למדי. השמש קופחת ולי אין שמשיות או שאר אמצעי הצללה. הילדים אצו רצו למים. אורן בגופה ותומר ואורן על הקיאקים. גלים כמעט שלא היו בחוף המוגן. מידי פעם היה גל נמוך ולא מאתגר, אך הילדים נהנו בכל זאת.

לאט לאט הצטברו אנשים נוספים בחוף, עם הקיאקים שלהם. במים הגלים עלו במקצת ומספר החותרים/גולשים הלך וגדל. בינתיים, על החוף אנשים הכירו, דיברו, שתו בירה וכרסמו פירות - מפגש חברתי כאמור.

לקראת הערב התארגנו במשטח מואר, על שולחנות עץ, לארוחת ערב משותפת. זלילה ושביעה כזו לא נראתה מאז תקופת הרומאים. טונות של בשר, סלטים, בירות ויינות. היה כיף. ללא ספק.

סרטון של ניסים:

סרטון של לירן:

קיאק חדש במשפחה

הקיאק הקצר של תומר, קיאק המים הסוערים (white water) חביב וגרם לתומר הנאה מרובה. אך לאחר מספר חודשי התנסות הבנו את המגבלות שלו עבורינו. הקיאק נועד למים סוערים ולאו דווקא לגלישת גלים. הקיאק נועד לפעלולים ותמרונים מתוחכמים בסגנון חופשי (free style), אבל לא להאצה ושמירת קו יעילה בעת גלישה על גל. היות ואנחנו לא עוסקים במים סוערים, אלא בעיקר בגלישת גלים, נראה היה כי הקיאק הוא לא אידיאלי. קשה לשמור איתו כיוון, קשה לצאת איתו אל מול הגלים והחשוב ביותר הוא לא כל כך מהיר - היות והוא רחב וקצר.

לשמחתינו נוצרה הזדמנות להחליפו בקיאק יד שניה מעולה. קיאק הגלים המפורסם של חברת Valley (החברה שייצרה את הקיאקים הימיים שלנו). שמשון, צלצל והציע את עסקת השידרוג. העסקה היתה טובה ומייד הסכמתי. הקיאק הוא קיאק Valley Storm. קיאק פלסטי חזק ומיועד אך ורק לגלישת גלי חוף. אורכו 240 ס"מ, רוחבו 62 ס"מ והוא מצוייד בשלוש חרבות.

תומר יצא איתו לגיחה קצרה לים עם חברו אופק. כחזר, נלהב כולו, שאלתי אותו "נו? איך הקיאק". "מושלם" היתה התשובה הקצרה והתמציתית. הקיאק מגיב במהירות אפילו לגל הקטן ביותר, נצמד אליו ורץ קדימה.

קורס קיץ של צופי-ים

תומר יצא, כמידי שנה, לקורס הקיץ של צופי-ים. מידי שנה משך הקורס ורמתו עולים. השנה הקורס (רמה ב') נמשך 9 ימים. בשנה הבאה, קורס הסמפ"סים (סגני מפקדי סירה) יימשך 15 יום, ובשנה שאחרי זה הקורס הבכיר של מפקדי סירה יימשך 24 יום.

הקורסים נערכים בקציני-ים עכו, בתנאים צבאיים לכל דבר. אוהלים צבאיים, חדר אוכל, משמעת ברזל, מסדרים (שלשות, דום, הקשב וכל הטקס), טרטורים, עונשים וכו'. רחבת המסדרים והאוהלים נראים כמו תחת השגחה של רס"ר קפדן במיוחד. אבנים לבנות מסויידות, שילוט, אוהלים מתוחים ומופשלים וכל סממן אחר של יחידה צבאית.

תענוג הוא לראות כל כך הרבה ילדים מקסימים שמתייחסים לעניין ברצינות תאומית, משקיעים את כל יכולם וזמנם ללא היסוס ופקפוק. לומדים תיאוריה ימית, עובדים קשה על היישום המעשי, מנקים, שוטפים, צובעים, נמצאים שעות רבות בים ומאושרים מכל רגע.

השיטה הנהוגה במחנה האימונים היא לערבב את הילדים מכל השבטים, כל שבכל אוהל/סירה יהיו זוגות מחיפה, תל-אביב, נתניה, הרצליה, יפו, כינרת, עכו וכו'. בצורה זו הילדים מכירים, בתנאי לחץ, ילדים אחרים ומשפרים את היכולות החברתיות שלהם.

תומר, מצלצל מידי יום, מופתע שהזמן עובר לו כל כך מהר ומצטער שזה הולך להיגמר. אין לי מילים על העבודה הנהדרת שנעשית עם הילדים האלו. זו בהחלט ישראל אחרת. אני נשמע נלהב, כי אני באמת נלהב.

את התמונות הבאות צילמתי עם הנייד (סמסונג גלאקסי). התמונות מראות את מחנה האימונים, רחבת המסדרים ואת המסדר של הקבוצה של תומר (כיתות ח') לפני יציאה לים.

סופ"ש חם ורטוב

שישי-שבת היו ימים חמים ומהבילים. זמן מעולה לים, אילולא המדוזות שנראה כאילו הנחשול המציף אותנו בימים אלו רק הולך ומתגבר.

שישי בבוקר, יצאנו: לירן על הונטור של שמשון, אבינועם, תומר, עירית (חותרת חדשה שהתנסתה לראשונה בחתירה על קיאק ישיבה פנימית וחתירה למרחק) על הקיאק של לירן ואנוכי. המטרה היתה ללמד את עירית את יסודות החתירה ולנסות ולהגיע לחוף השקט. הים היה חלק ורגוע. ים בהזמנה לחותר מתחיל. לאט, אבל בטוח הגענו לחוף השקט. תומר תרגל גלגולים בהצלחה רבה. עבדנו על "גלגול קרבי"  אני מחזיק את הקיאק והוא 'כאילו' חותר עליו  ואז אני הופך אותו בהפתעה - ותומר הצליח ללא כל בעייה. בשלב מסויים התחלתי לעבוד איתו על גלגול לצד השני. הוא התקשה ולא ממש הצליח. החלטנו להמשיך למחרת.

בשבת בבוקר, תומר, שמשון, אוהד (על הונטור של שמשון), זאב (על הונטור החדש שלו) ואני, יצאנו לחתירה ארוכה יותר, לכיוון בת גלים. היום צפוי היה להיות חם ומהביל יותר, אך למזלנו הטוב השמיים היו מעוננים וללא שמש יוקדת, ורוח נעימה נשבה. רוח שהרימה ים מעניין ונעים לחתירה וקררה את הגוף והפנים. מידי פעם עצרנו והפרצנו על עצמנו מים לקירור תוך זהירות רבה עם המדוזות. חתרנו למצוף ה'טורקיה'. שמשון הסתובב בדרך וחזר. צריך היה להגיע מוקדם הבייתה. לאחר חתירה טובה ומהירה פנינו לחוף השקט לצורך התרעננות ותרגולים.

תרגלתי עם תומר גלגול לצד השני ומהר מאוד הוא תפס את העניין והתחיל להתגלגל מצד לצד כאחוז אמוק. בנוסף הוא ניסה לבצע "גלגול סערה" על פי מאמר מצולם ממגאזין Sea Kayaker של הלן וילסון (הסמכות לגלגולים גרינלנדיים). הוא ביצע את הגלגול מצויין. במקביל עבדתי עם אוהד ועם זאב על פליטה רטובה והתחלת עלייה על הקיאק בשיטת הרודיאו. אוהד, שיש לו הרבה שעות קיאק, תפס את העניין מהר מאוד. זאב התחיל להתקדם ולהשתפר. חתרנו 13 ק"מ, תרגלנו המון - היה ממש כיף.

סרטון של לירן מיום שישי:

סרטון של אבינועם על המדוזות:

סרטון שלי מיום שבת:

כלום על כלום, סתם חתירת בסווינג

לפני שלושה שבועות התקנתי מעמד חדש למצלמה, על הקיאק. יום למחרת יצאתי אחר הצהריים עם תומר לחתירה קלה. הרוח היתה מעל 15 קשר והים עבד בצורה טובה. היה מהנה ביותר. צילמתי כשעתיים - המעמד תיפקד היטב. אתמול, לפני שמחקתי את הסרטים, העפתי בהם מבט ותחושה של זיכרון מתוק ונעים פשטה בי. זה נראה כמו ים של סווינג. חתכתי מספר קטעים, הוספתי קצת סווינג מתקתק וקיבלתי סרטון שהוא כלום. סתם חתירה בסווינג.

חתירת הבקעה דרך ים של מדוזות

ביום שישי אמורה הייתה להתקיים סדנת חתירה בטוחה במסגרת הפורום של דייג מקיאק. ברגע האחרון בטלו מספר משתתפים את הגעתם והסדנא התבטלה. למרות זאת, התייצבו במקום מספר חותרים וחתרנו כולנו לכיוון החוף השקט חלק מהחותרים פרשו וחזרו מוקדם יותר וחלקנו נחת בחוף השקט. הים היה גבוה יחסית, עם רוח צפון-מערבית חזקה למדי. 

בשבת האיזור היה עמוס בחותרים: לירן, אוהד, איציק, ליאור, רון, איל, צחי, אפרים, דוד, ניר, תומר ואנוכי. הכיוון הכללי הי החוף השקט לצורך תרגולי חילוץ וגלגול. מזג האוויר היה נפלא והים היה נעים, עם גלים לא גבוהים שמאפשרים הנאה ללא מאמץ.

הדבר המיוחד בחתירהת סוף שבוע היו המדוזות. כמויות המדוזות שהציפו את המפרץ היו מדהימות בחיים לא האמנתי שיש כל כך הרבה מדוזות. זיהינו כארבעה סוגים, אבל ללא ספק השולטת היא החוטית הנודדת, הלבנה, הענקית שהגיעה דרך תעלת סואץ והורסת את הים התיכון. היו איזורים שממש צריך היה להבקיע דרך ולחתור על המדוזות. לרמוס אותן. כל הנפת משוט פגעה במדוזות. באיזורים מסויימים היה סביבן קצף עכור ומסריח. פשוט נורא.

המחשבה המפחידה ביותר היא התהפכות בין המדוזות האלו. אין סיכוי לצאת חי.

להלן מספר תמונות שצילמתי מהקיאק:

אין זמן

סוף השנה זו תקופה עמוסה במיוחד. כל החגיגות והאירועים, כאשר לכל אחד מהם צריך להכין מאפה או סלט או כל דבר אחר, לא מתיר זמן לשום דבר. בנוסף אני בתהליך גיוס חדש לחברה שלי - תהליך שגם הוא גוזל זמן ואנרגיה. אני מארגן משלחת להקפת האי מילוס ביוון, שתצא בסוכות הקרוב - באוקטובר. גם עניין זה גוזל זמן רב - תיאומים, חיפוש דרכי הגעה, טיסות, מעבורות וכו'. וכאילו זה לא מספיק אני צריך להתאמן בצורה אינטנסיבית יותר להופעה שתערך ביולי ובה אני מנגן קטע ג'ז בליווי פסנתר, כולל אילתורים, כמו גם קטע קלאסי לשלישיית סקספונים, שבו אני סולן. בקיצור - אין זמן.

בית הספר הפתוח יוצא מידי שנה לסוף שבוע בחורשת טל. מסורת חביבה ואהובה ביותר על הילדים שמחכים לה כל השנה. השנה, תומר יצא עם חברים וחברות, באוטובוס יומיים קודם. ביום רביעי. הוא העמיס על עצמו אוהל גדול, אוכל, שק שינה ומזרון ויצא עצמאית לראשונה. אני ואורן הצטרפנו ביום חמישי אחרי הצהריים וליסט הגיעה ביום שישי. חזרנו כולנו בשבת בערב.

תפסנו מקום בין העצים - המקום הקבוע שלנו. מקום די שקט, ליד מים וקרוב לתשתיות (שירותים ומקלחות והכי חשוב המקרר ששכרנו). בניתי שני אוהלים. לאורן אוהל משלה, כדי שתוכל לארח חברות. תומר כזכור ישן עם חברים באיזור אחר. תליתי ערסל ופרסתי את המטבח. השגרה במקום פשוטה. הילדים הולכים וחוזרים מהבריכה המרכזית ואני מספק להם אוכל ושתייה. פחות או יותר, כל הזמן הזה עסקתי בהזנה, קריאה, שמיעת מוסיקה, פטפוטים עם הורים אחרים ובטלה לשמה. מצב די חריג ומוזר עבורי. שינוי מרענן שטוב לזמן קצר.

ההתנחלות בחורשת טל:

אירוע הסיום של הכיתה של תומר בפארק הכט בחיפה: 

אירוע הסיום והצגה באורך מלא של הכיתה של אורן: