כל השבוע היה חם. נראה כי החורף קפץ למספר ימים והקיץ החליט לא לוותר לו וחזר במלוא עוזו במאמץ אחרון. סוף השבוע הזה התאפיין ברוח עוצמתית וים משוגע.
ביום שישי נאלצתי לעבוד. בצהריים הקפצתי את תומר לצופי-ים. הרוח במעגן היתה כ-20 קשר (קרוב ל-40 קמ"ש). הרוח הצפונית החזקה הכניסה גלים קצרים וחזקים למען. עם זאת המעגן שקק חיים. סירות ניסו לצאת עם מערך מפרשים קטן או בחתירה. "כמעט התנגשויות" ארעו מידי פעם כאשר סירות שלא נשלטו היטב הוטחו אל סירות אחרות. תומר, לא בהתלהבות רבה, יצא עם הסנונית שלו וכמה מחניכיו לחתירה. תומר חשב שהרוח והים לא יאפשרו לו ולחניכים להצליח לחזור בבטחה למעגן. קיבל הנחייה לנסות. ניסה ואכן התקשה לחזור ואפילו עלה על סירה אחרת. תומר מדירך כיתות ו' והם לא חזקים מספיק להניע סירה כה כבדה במזג אוויר כזה.
צילמתי שתי תמונות עם הגלאקסי שלי.
בשבת, יצאנו בבוקר, תומר, לירן, גבי, אלי, שמשון, דוד, רוני ועומר בנו. הים היה גבוה למדי. הרוח לא חזקה כל כך. לא חם. לא קר. מושלם. מערבית. תענוג. ים גבוה מכניס את הקיאק לחיים. כמו כל שהיה קשור כל היום ומשוחרר באחו. החתירה לבת גלים והחוף השקט היתה מהנה. זמן רב לא חוויתי ים כזה. תומר חתר לידי, מאושר, הקיאק שלו נועד לים גבוה. תומר סובל ממש בים שקט. אך עתה הקיאק שלו עלה וירד והמזג עם הגלים בטבעיות.
רוני יצא חולה והחליט לחזור. עומר בנו ליווה אותו. תומר חזר ללבד עם הגיענו לחוף השקט, היות ורצה להכין את הסירה בצופי-ים להפלגה. בחוף השקט. בחוף השקט פטפטנו ונהננו מהחוף השומם שכולו לרשותינו. לפתע זמנו לב שהים עולה ועולה והרוח ממש מתחזקת. החלטנו לחזור. הגלים היו הרבה יותר גבוהים. הרוח והגלים היו מצפון ואנחנו חתרנו מזרחה. דהיינו, הגלים התנפצו על צידי הקיאק. אלי חדש בעניני הקיאקים וזו לו הפעם הראשונה בים קצת גבוה. נצמדתי אליו. הים היה מדהים. גלים גבוהים יחסית, קצף ורוח. נדרשת תשומת לב בחתירה אבל התחושה היא משכרת.
בדרך לחוף השקט ניסיתי לצלם, אך קשה היה מאוד לייצב ולפקס את המצלמה. רוב התמונות יצאו מטושטשות או ללא נושא. בדרך חזרה לא יכולתי לצלם בכלל. לא ניתן היה להרפות מהמשוט.
