יום שבת, 23 ביוני 2012
יום שבת, 9 ביוני 2012
התחרות השנתית של הפורום הישראלי לדייג מקיאק
כמידי שנה, ולאחר שתי דחיות ושלושה שבועות, יצאה לדרך הצחרות השנתית של דייג מקיאק של הפורום הישראלי לדייג מקיאק. אני חלק מהנהלת הפורום ועבורינו, המנהלים, זה שיא הפעילות השנתית בפורום. השנה, כמו בשנה שעברה, החסות היתה של קפטן ג'ק, חנות הקיאקים. את עיקר העבודה ועיקר האחריות נשאו על כתפיהם איל וליאת הלפרין, מקימי הפורום.
התחרות נערכה השנה בחוף האקוודוקט בקיסריה. בשנה שעברה היא נערכה בחוף דור. מקום אידיאלי ללינה הושיגור, אך עני בדגים. תחרות דייג ללא דגים אינה דבר שמח. השנה נבחר חוף האקוודוקט היות ויודעי דבר טוענים שהאיזור עשיר יחסית בדגה. עם זאת, החוף בעייתי, היות והוא צר יחסית ומלא בשרטונים. בים גלי, היציאה מסוכנת. עקב כך נאלצנו לדחות את התחרות פעמיים.
הפעם חיכה לנו ים חלק ואידיאלי. הגעתי לחוף ביום חמישי בערב. איל, ליאת ולירן כבר היו שם. ההרשמה מתוכננת לשעה 4:00 בבוקר והיציאה עם אור ראשון. הרבה שינה לא תהיה פה. לאט, לאט הצטברו עוד ועוד חבר'ה. אייל שרון ומשפחתו, ליאור ובניו, רן, ואחרים. מנגלים, שיפודים, קבבים, בירות עד השעות הקטנות של הלילה. יצאתי מהבית ללא אוהל ושק שינה. אז את שלושת השעות שנותרו לי לשינה ישנתי ברכב. דווקא לא היה רע כל כך. לפחות דיגתי על הטרחה של בניית אוהל, פירוק, ניקוי מהחול, סחיבה הביתה...
זו היתה אחת התחרויות הטובות ביותר. בארבע לפנות בוקר החלו החברים לנהור ולצבות על נקודת ההרשמה כשליאת מנהלת את הרישום ביד רמה ואנחנו מסייעים ככל האפשר. בשעה חמש נערך תדריך יציאה, בדיקת קיאקים ויציאה. למעלה משמונים קיאקים צבעו את המפרץ עם הזריחה בצבעים מרהיבים. תמונה מדהימה. תוך זמן לא ארוך החלו להגיע דיווחים על תפיסות. ההימור הצליח ויש דגים. הרבה דגים. רוב הדגים היו נצרנים (חזירי ים). כנראה החבר'ה עלו על להקה גדולה. היו גם לוקוסים שרובם שוחררו.
קיאקים הלו לחזור לאחר מספר שעות. אנחנו, על החוף, רשמנו ושקלנו את הדגים. המנצח יהיה זה עם המשקל המצטבר הגדול ביותר של דגים. לאחר חזרת כל ההקיאקים נערך טקס מרשים של חלוקת הפרסים. הפרסים היו גדולים ומכובדים, מתנת קפטן ג'ק, פרסים שלא מביישים תחרות בחו"ל. בסך הכל נידוגו למעלה משלושים דגים. המנצח דג למעלה משבעה וחצי קילו. האווירה היתה מדהימה. החסות ועבודת הצוות של קפן ג'ק היו מעל ומעבר. ללא תקלות, עם עמידה בלוחות זמנים, מזג אוויר מעולה, ים מזמין, הרבה דגים והמון משתתפים, זו היתה בהחלט תחרות שקשה יהיה לערוך טובה ממנה.
בצהריים חזרתי הביתה להתקלח ויצאתי מיד ליער עופר לנהל את פעילות הניווט "חלוץ בודד" לכיתה של אורן. כיתה ז'. במסגרת הפעילות למדו הילדים את עקרונות הניווט ונדרשו להתארגן בצוותים ללינת לילה הכוללת אוכל ושתיה, לבד. עם הגעת הילדים, במאורגנים בשלוש קבוצות, חילקתי מפות לכל קבוצה וציינתי להן את נקודות הלינה שאליהן הם צריכים לנווט לבד, ללא מבוגר. כל קבוצה התבקשה לנח את השטח ולבחור מסלול שאותו אאשר. המסלולים שבחרו היו כמובן לא טובים ולאחר הערות והסברים הם ניסו שוב והפעם כל קבוצה בחרה מסלול הגיוני וטוב. הקבוצות יצאו לדרך, ניווטו בהצלחה והגיעו לחניני הלילה. אני ועוד מספר מצומצם של הורים לנו בנקודה הרחוקה מהילדים. בישלנו חפלה מעולה, שתינו יין, בירה וליקרים ואני התמוטטתי לשק השינה לאחר לילה קודם כמעט ללא שינה. הליהל עבר ללא כל בעיות מיוחדות. בבוקר קיבלו הילדים משימות יווט נוספות והאירוע הסתיים עם הגעת ההורים עמוסים בכול טוב לפיקניק משותף.
סופש עמוס מאוד.
יום שבת, 2 ביוני 2012
משט דקר, משט חומות עכו וזכייה בגביע
חודש יוני הוא חודש מאוד עמוס. בעיקר כי זה סוף שנת הלימודים וכל אירועי ומסיבות הסיום מתנקזים חודש יוני. גם בעבודה הלחץ גדול לפני שהעולם העיסקי יוצא לחופשת הקיץ. השנה הלחץ גבר עם אירועים שונים השייכים לגזרת התחביבים. משט דקר ביום שישי ומשט חומות עכו ביום שבת. סופ"ש שלם עם היאכטה על הים. בשבוע הבא התחרות השנתית של פורום הקיאקים, שאני בין מארגניה כחלק מהנהלת הפורום. בין לבין אני מהמארגנים של אירוע ניווטים "חלוץ בודד" לכיתה של אורן (כיתה ז') ביער עופר, לרבות לינת לילה ביער. צריך גם לאפות ולבשל למסיבות סיום ופיקניקים כיתתיים. חתירה לא נראית כרגע באופק.
משט דקר השנתי מתחיל תמיד עם הקפות צוללת חיל הים במפרץ חיפה, טקס עם המשפחות ואז יציאה לתחרות שיוט עד לעכו. כזכור, השנה הצטרפתי לצוות התחרותי של ארז ורדי והתאמנתי עם הצוות, על היאכטה, מספר ימי שישי. בתחרות לעכו הסיכוי שלנו קטן למדי, לדעתי. ללא כל מרכיבים טקטיים, אלא, הפלגה מהירה וישירה לעכו, יש ייתרון עצום על היאכטות הארוכות, הייעודיות והמדוגמות במיטב הציוד והמפרשים היוקרתיים. להערכתי הצנועה, זה יותר מירוץ של למי יש יותר כסף, מאשר יכולת ימית. ואכן, כצפוי, הגענו לעכו במקום רביעי או חמישי, זה כבר לא היה מעניין. הדרך הייתה כיפית וזה יותר מעניין. בעכו לא הצלחנו למצוא מקום עגינה נורמלי והחלטנו לחזור לחיפה ללא השתתפות בטקס חלוקת הגביעים. כאשר יאכטות רבות צריכות לעגון במרינה קטנה, השיטה היא עגינה וקשירה של יאכטות אחת אל השניה ומעבר מיאכטה ליאכטה עד למזח. יאכטונר מהרצליה עם יאכטה מלוקקת, תפס מקום על מזח ולא נתן לאף אחד להיקשר אליו, כל שלמעשה אי אפשר היה לעגון במרינה. החזרה לחיפה, עם יין וכיבוד ומצב רוח טוב - הייתה עדיפה בכל מקרה. הגענו עם ערב. ישר לקבלת שבת...
למחרת בשבת, נפגשנו מוקדם במרינה ויצאנו לכיוון עכו להתתף במשט חומת עכו. התחזית חזתה רוח טובה וחזקה למדי. משט חומות עכו שנערך בין ארבעה מצופים, ברוח חזקה, הינו משט טקטי. כאן לימאי טוב יש סיכוי גבוה לנצח ולאו דווקא לסירה הכי חדישה ומהירה. ארז, שייט תחרותי בעברו ובנפשו, עם מספר מכובד של גביעים ומדליות, הלך על ניצחון. בדרך לעכו, עם לוח קטן הוא הסביר את הטקטיקה שאיתה נפעל וחילק תפקידים. למרות שלא התאמנו על כך, החליט ארז שהפעם נרים את הספיניקר עם חלוץ פתוח ואז נפיל את החלוץ. ההנחה היתה שכך לא נאבד מהירות ופריסת הספיניקר תהיה קלה יותר. אני הייתי אחראי על חלוץ שמאל (פתיחה וקיפול) וארגון המיתרים של הספיניקר בהעלאה והורדה. כמו כן, כמו כולם, לרוץ בזמן הנכון לדופן הסירה ולאזנה על מנת להקל את ההטייה שלה. המשט בנוי על שני סבבים. יציאה בנקודה הזינוק, הקפת מצוף 1, ליד חומות עכו, מצוף 2 דרומי לו, מצוף 3 מזרחי, שוב מצוף 2, שב מצוף 3 ולנקודת הסיום.
בזינוק של הסיבוב הראשון נפסלנו. השיפוט טען שהחרטום עבר את קו הזינוק כשניה לפני הזמן. לדעתינו זה לא נכון, אבל לא מתווכחים. ה"עונש" הוא לבצע סיבוב ולצאת לזינוק פעם נוספת. בצענו זאת במהירות כשאנחנו רואים בעיניים כלות איך כולם נמצאים הרבה לפנינו. כל היאכטות הפליגו מערבה כדי להקיף את המצוף הראשון מצפון. ארז החליט לנווע צפונה, על גבול החומות, תוך לקיחת סיכון שנאבד רוח בגלל החומות. טקטיקה זו היתה נכונה ולמרות הפער הגדול שנפתח ביציאה, היינו השניים להקיף את המצוף, במרחק קטן מהראשונים. העלאת הספיניקר עם חלוץ פתוח עבדה מעל ומעבר למצופה. שמרנו על מיקומינו והגענו שניים בסיום הסיבוב.
יש לנו שתי נקודות. המנצח הוא בעל המספר הקטן של הנקודות. החישוב של המיקום בתחרות מתבסס גם על חישוב Handicap, דהיינו הורדת נקודות למתחרה בעל הישגים קודמים. מעין שיטה ליצירת תחרות הוגנת. ככל שיש לך יותר הישגים, קשה יהיה לך יותר להגיע להישג נוסף. לארז יש כ-4 גביעים עם היאכטה הנוכחית וכרגע זה בעוכרינו.
בסבב השני תיזמנו את היציאה בדיוק רב. אך על קו הזינוק, עת כל היאכטות מנסות לתפוס מהירות, יאכטה אחת, גדולה, זו שזכתה במקום הראשון בסבב הקודם, אצה בניצב אלינו ובמסלול התנגשות. נכנסנו ללחץ. פינוי משמעו שהיא מזנקת לפנינו עם ייתרון ברור. ארז לא נבהל מהאגרסיביות המופגנת, שמר על קור רוח ואמר לנו לא לדאוג, כי היאכטה החצופה תיפסל. זה נראה כמו קרב של מי ימצמץ ראשון. אנחנו לא מצמצנו. בשניה האחרונה הוא שינה כיוון והתייצב במקביל אלינו, כד למנוע התנגשות, אך הוא נגע בנו, כצפוי. היות והוא היה "מעל הרוח", כלומר ביננו ובין הרוח, הרי על פי חוקי התחרות הוא נפסל. ואכן, מייד נשמעה צפירה מסירת השיפוט שפסלה את היאכטה. למזלו, הוא לא נפסל לחלוטין, ויצא לזינוק מחודש. אנחנו כבר היינו הרחק קדימה. הפעם מספר סירות עקבו אחרינו. הובלנו והגדלנו את הפער כל הזמן. במצוף הדרומי נקט ארז בטקטיקה מוצלחת. על פי מצב הרוח הוא צפה שכל הסירות שיסתובבו לעבר המצוף המזרחי יעצרו עם מפרשים מדולדלים (dead run). אנחנו המשכנו עוד מספר דקות לכיוון דרום, לכאורה מפליגים לכיוון הלא נכון, ובזמן הנכון הסתובבנו לכיוון המצוף המזרחי, אבל הפעם עם רוח צד מעולה וטסנו למצוף. כצפוי, יתר היאכטות, נתקעו ואיפרו לנו לסיים את התחרות במקום ראשון בהפרש של צלע שלמה. פשוט לא יאומן.
הצוות תיפקד מעולה. כמו מכונה משומנת, ללא כל תקלות. ורמת האדרנלין והאנרגיות היו, כצפוי, בשמים. עגנו במרינה, ראשונים. ויצאנו לאכול חומוס ומשוואשה אצל עיסא, בעכו. משם פנינו לחדר האוכל של "קציני-ים", כיבוד, נאומים, קבלת הגביע והבייתה עם רוח גבית מעולה, ים גבוה ומטלטל, עייפות וסיפוק רב.
תחרות מסוג זה הינה מעייפת מאוד והעבודה על היאכטה הינה אינטנסיבית למדי. רחוק מהדימוי הקלאסי של יאכטה: יושבים נינוחים, אוכלים, שותים, מדברים, אוכלים, שותים וחוזר חלילה.
הסרטתי מספר סרטונים, אבל לא מצאתי זמן לערוך אותם. אערוך ואפרסם בהמשך. להלן מספר תמונות:
הירשם ל-
רשומות (Atom)