לאחרונה אני מוצא עצמי מבלה יותר ויותר על היאכטה. ארז, בעל היאכטה והמדריך שלי בקורס הסקיפרים, הוא מתחרה ותיק ושאפתני במירוצי יאכטות וניתן ללמוד ממנו, ומעצם השהייה ביאכטה, רבות.
שבוע שעבר בשישי יצאנו להפלגת אימון, שהתפתחה להפלגה יותר של כיף ולימוד מאשר אימון לתחרות. אימון לתחרות הוא דבר מפרך שדורש עבודה ומאמץ בלתי פוסקים. הפלגה כיפית זה שילוב נעים של מאמץ וגם כיף. בשבוע שעבר הייתי אני על ההגאים. הרוח עלתה ועלה והגיעה בשיאה ליותר מ-15 קשר. הפלגנו לכיוון צפון, היו גלים די גבוהים וחזקים והתאמנתי בשמירת כיוון מדוייקת. לא קל כמו שזה נשמע ויש ללמוד לעבוד נכון עם ההגה, תגובות הספינה והשפעות הרוח והגלים. על מנת לשמור על מהירות גבוהה יש לנוע כל הזמן בשים לב למפרשים ולשמור אותם מלאים ואפקטיביים.
בדרך חזרה, לאחר שהגענו קרבו לעין שרה בצפון, עם צפונית חזקה מאוחר, פתחנו את הספיניקר והסירה החלה לטוס. ההיגוי הפך להיות מורכב יותר כדי למשור על המהיקות ולנצל את הרוח והגלים עד תום. ארז לימד אותי איך "לתפוס גלים" ואיך להתכונן למכות רוח ולנצלן היטב. ואכן, מהירות השיוט שלנו היתה 8.5 קשר עם שיאים של למעלה מ-10 קשרים. מהר מאוד ליאכטה גדולה ששוקלת 19 טון.
בשישי ויתרתי, כמו אחרים על הים, היות והרוח והגלים היו גבוהים עבור הקיאקים ולא ממש בא לי להתאמץ... תמיד יש עוד שבת...
אתמול, בשישי עליתי על היאכטה, שוב, לאימון לקראת השיוט התחרותי בשבוע הבא. הפעם הבאתי איתי את תומר. הרוח היתה חלשה מאוד ולא ניתן היה לבצע אימון של ממש שיכלול הזנקות, סיבובים, מהפכים, החלפת חלוץ בספיניקר ולהיפך. התפיקד שלי היה לשמור על הספיניקר. לעמוד על הסיפון עם המיתרים של הספיניקר ולדאוג כל הזמן לשחרר או למתוח אותו כך שיפיק את המהירות הגבוהה ביותר. מעבא למאמץ העמידה ומשיכת המיתרים, העמידה בשמש מעייפת מאוד. הפלגנו לכיוון עכו ותרגלנו זמני הרמה וקיפול של הספיניקר. בעכו ירדנו לשוק, לאכול חומוס, יותר נכון משאוושה. היה מעולה. בכלל להתסובב ביום שישי בצהריים בשוק של עכו זה נראה כמו טיול בחוץ לארץ במדינה מזרח תיכונית אקזוטית. עולם אחר.
בחזרה, עם כרס מלאה, מנומנמים לאחר האוכל, הרוח עלתה, הספיניקר עלה והספינה החלה לרוץ. תרגלנו קיפול והרמה של הספיניקר והגענו במהירות למעגן. חלק מהחבר'ה ירדו וחלקם, כולל אותי ואת תומר, נשארנו למשט לזכר יעקב, מקים בית הספר לימאות בריזה, שאתמול מלאו 30 לפטירתו. המשט שכלל מספר גדול של יאכטות יצא לכיוון החוף השקט, כלל הנחת זרים במים וחזרה תוך איגוף מצפון. הים היה ממש פרוע והיאכטות עלו וירדו בפראות. כיף.
סיימנו את היום בשעה 18:00 תשושים להפליא.
בשבת בבוקר, למרות העייפות, ולמרות שחיכתה לי עבודת בישול ארוכה לקראת ארוחת החג של שבועות, יצאתי עם חבורה גדולה של קיאקיסטים לחתירת בוקר. תומר נפגע באגודל מספר ימים קודם ולא יכול היה להצטרף. יצאנו לירן, שמשון, אלי, גבי, מוייש, יונתן (בחור חדש שחותר במועדון דור ורצה להנסות בחתירה במפרץ), איגור ואנוכי. הים היה גבוה יחסית ובעיקר מעורבל. מכונת כביסה כפי שאנו מכנים זאת. החותרים המתחילים חשו אי נוחות גבוהה, ובצדק. הקיאקים התנעעו בפראות מצד לצד, עלו וירדו, גלים נשברו ושטפו את הסיפון והחרטום נזרק לצדדים. ים מהנה וקצת מאתגר ןוותיקים, אך מפחיד למדי למתחילים. בחוף השקט, כהרגלנו בצענו אימוני חילוץ עצמי וחילוץ בזוגות. שמשון גם לימד את המתחילים, על החוף, את עקרונות החתירה הנכונה. שמחתי שלא ויתרתי על היציאה, למרות ההעבודה הרבה שחיכתה לי בבית והעייפות מאתמול
נראה לי שבשבועים הבאים לא אחתור בקיאק. בשבוע הבא אני מתכנן להשתתף בשיוט דקר והתחרות המלווה אותו, ביום שישי, ובשבת להשתתף בתחרות של שיוט חומות עכו. שבוע לאחר מכן זו התחרות השנתית של הפורום, שאני אחד ממארגניה ובשבת אני ממארגני "חלוץ בודד", משימות ניווט הכוללות לינה בשטח, עם הכיתה של אורן. בקיתור סופי-שבוע עמוסים. עמוסים מידי.
תמונות שצילם לירן.
תמונות שתומר צילם:
תמונות שצילמתי בשבת:
