שישי קצר

תומס הודיע שלא יוכל לקיים האימון שנקבע להיום. החלטנו לצאת לים. אספתי את תומר מבית הספר' ולקישון. המשימה הראשונה היתה לעבוד על הקוקפיט, כך שהחצאית של תומר תיסגר כיאות. לאחר מאמצים ותסכולים, החלטתי לוותר על המשענת המקורית ולסדר, במקום, משענת מאולתרת מספוג שאינו סופג מים (פלציב - כשם כולל לסוג החומר). זה עבד נפלא. לתומר משענת קצרה נוחה, חדשה, המאפשרת לו סגירת החצאית ותמיכה נוחה בגב.

יצאנו בסביבות 15:00. הרוח התחזקה והים החל לעלות. חתרנו לכיוון הבויות. הגלים התרוממו לגובה מטר והחתירה היתה קשה הרבה יותר. לימדתי את תומר כיצד להתגבר על הסטייה הנוצרת בתנועת הקיאק עקב הגלים והזרמים. באיזור המצוף השחור שלפני הבויות החלטתי לסוב ולחזור. הרוח הפכה חזקה ולא נעימה. בחתירה חזרה תומר התאמן בחתירה מהירה והתלהב מהמהירות שהצליח להפיק.

נכנסנו ל"בריכה" (הקטע התחום בין נמל חיפה לנמל הקישון) והתחלנו באימונים טכניים" חתירה קדימה, לאחור תמיכות, הטיות, פריסות וכו'. בשלב מסויים ביקש תומר לייצר "רפסודה" - שני קיאקים או יותר העומדים אחד ליד השני ומחזיקים אחד בשני, ומרכיבים מבנה יציב המאפשר אכילה, שתייה, מנוחה (בעבר האסקומוסים ישנו כך על הקיאק).  יצרנו רפסודה, אכלנו קלות ושתינו. ב-17:00 חזרנו לחוף, לקפל ולהתארגן.

הקיאק של תומר נראה מעולה - שלי מדהים. איזה כיף...

מתכוננים:

מאושר על המים:

אוכלים ושותים במבנה "רפסודה":

טבילת מים ראשונה למניטו - הקיאק של תומר

אתמול, יום שישי, המשכנו בקורס עם תומס, בדור. תומס ניצל את הגלים הגבוהים יחסית שהתנפצו את החוף והקדיש את האימון לתפיסת גלים, חתירה על גלי חוף ויציאה מול גלים. היה כיף ומאוד רטוב - אני התהפכתי שלוש פעמים ותומר פעמיים, אבל באמת שיפרנו את טכניקת העבודה עם הגלים. כעת, עלינו להתאמן רבות על מנת להגיע למיומנות.

היות ותומר מתחיל בצופי ים בשעה 10:00 והים אמור לעלות, כמו גם הרוח, בצהריים - החלטנו לצאת מוקדם ולהתחיל לחתור ב- 7:00 בבוקר. הגענו לקישון על פי התכנית. קריר. הים חלק לחלוטין. תומר ראה לראשונה את הקיאק והיה אחוז התרגשות. אך הבעיות התחילו. החצאית לא מצליחה להיסגר עליו. צירוף של כסא אחורי גבוה, אפוד ציפה גדול וקומה נמוכה - גרמו לכך שהחצאית לא יכלה לאטום את תא הישיבה (קוקפיט). אכזבה. לאחר מספר נסיונות החלטתי שתומר יצא ללא חצאית. הים ממילא רגוע. וכך היה. חתרנו להנאתינו כ- 8 קילומטר. בדרך פגשנו לשיחה קצרה את החבר'ה שיצאו שעה קודם לדייג.

הים היה שקט ורגוע - כיף אמיתי.

לקראת 10:00 חזרנו לחוף. בדיוק בזמן על מנת שתומר יתארגן וילך לצופי-ים. אני יצאתי שוב. הפעם עם לירן שבינתיים חזר מדייג לא מוצלח. הים עלה והרוח התחזקה מאוד, כצפוי. לאחר שעה החלטנו לחזור לחוף ולחסל הקיאקים.

קיאק ישיבה פנימית לתומר

כצפוי, לאחר שתומר טעם את טעמו של קיאק ישיבה פנימית, היה ברור כי זאת הולכת להיות הרכישה הבאה. תומר, שלא ניתן היה להפרידו מהאדוונצ'ר, הסכים אפילו להחליפו בקיאק פנימי. אני לא מסכים כמובן. התייעצתי עם תומס מ"דור קיאקים" על דגם מתאים וההמלצה היתה על מניטו 13 של נקי (Necky's Manitue 13). קיאק קצר יחסית, 4 מטר בלבד, המסווג כקיאק תיור יומי (Day Touring). הקיאק נוח מאוד, יציב, מתמרן היטב, שומר כיוון היטב ובאופן מפתיע נחשב כאחד מהמהירים מסוגו.

בדקתי ביקורות וקראתי עליו עד שהשתכנעתי כי הקיאק טוב ומתאים. פניתי ליאיר מ"קפטן ג'ק" על מנת למצוא קיאק משומש. אין.אמר שינסה להשיג לי. ואוכן לאחר מספר ימים קיבלתי ממנו SMS עם טלפון של בחור חיפאי המעוניין למכור קיאק מסוג זה. שוחחתי עם רוני, שסיפר לי שהקיאק לא ראה מים והוא חדש לחלוטין.

תומס הציע שהוא יבקש אישור מחבר מועדון אצלו שברשותו קיאק מסוג זה לתת לתומר להתנסות בקיאק. יומיים אחר כך, תומר התיישב בקיאק והתחיל לחתור. לא ניתן היה למחוק את החיוך מפניו. אהבה ממבט ראשון.

בבוקרו של יום הזיכרון קפצתי, בחור נחמד מאוד, והעמסתי את הקיאק. את הצפירה ועמידת הדום עברתי במעגן. הקיאק נראה חדש לחלוטין - ללא שריטה אחת. מבריק ביופיו הצהוב. יחד איתו קיבלתי משאבה וחצאית.

החצאית גדולה על תומר וצריך להחליפה.

קפצתי ליאיר מ"קפטן ג'ק" והחלפתי עגלה לקיאק שלא היתה בשימוש ואת החצאית הלא מתאימה בחצאית ואפוד הצלה מקצועיים - עבור תומר. תומר מאושר. מחכה לכניסה הראשונה למים.

מפגש מקרי בעזריאלי

אתמול ביליתי את היום בסדרת פגישות באיזור המרכז. הרצליה - עזריאלי - הרצליה. בין פגישה לפגישה בקנין עזריאלי חיפשתי מקום להשביע את רעבוני. רוב המזון המוצע שם ממש לא מעורר עניין. עוד אני מסתובבבחוסר עניין באיזור המזון המהיר, קולטות עיני פנים מוכרות. אפרת? גם היא נעצרה וננעלה. יוסי? כן. אני הסתפרתי והורדתי את זנב הסוס הארוך שלי לפני מספר חודשים. גילחתי את שפמי. היא עם שיער ארוך. ושנינו התבגרנו ב- 13 שנה מאז הפגישה האחרונה.

אפרת ואני היינו חברים מאוד קרובים לפני הרבה שנים ולמשך הרבה שנים. טייילנו רבות ביחד ב"חוג המשוגעים" ואת אהבתי לצילום רכשתי ממנה. הכרנו במסגרת תערוכת תוכנה ומחשבים בתחילת שנות ה-80. היא הציגה ואני שוטטתי. במשך השנים היא פיתחה קריירה עניפה בתחומי ההיטק ועבדה כשסמנכ"לית בתחומי שיווק תוכנה בחברות שונות וגדולות. שנים רבות לא נפגשנו.

ישבנו בבית קפה בעזריאלי והשלמנו פרטים. מסתבר כי היא עברה מהפך בחייה. ויתרה על שכר גבוה, תדמית יוקרתית, רכב חברה ונסיעות ממומנות לחו"ל. מכרה את דירתה וקנתה דירה קטנה וצנועה. חיה חיים צנועים. מטיילת. מצלמת. ובין לבין עוסקת באימון אישי. בלתה חודשים בפפואה, אנטרטיקה, דרום אמריקה, טיבט, הודו, סין, סיני, ירדן, ניו-זילנד ועוד ועוד. בחודשים הקרובים היא תחזור לירדן, סיני ותטייל חודשיים במונגוליה.

מתפרנסת בצמצום ממתן הרצאות ומאימון אישי.

מעניין לראות את המהפך שעשתה בחייה. ראוי להערכה. כולנו חולמים יום אחד לזרוק הכל מאחור ולחיות "כמו שצריך". משוחררים מהמירוץ החומרי וההישגי של החיים. מעטים מאיתנו יגשימו זאת.

מעניין לא פחות לראות את התמונות הנפלאות שהיא צילמה בטיוליה בעולם. שווה צפייה.

אימון ותרגול יחיד עם הקיאק

החבר'ה יצאו מוקדם, עם אור ראשון, לדוג. אני החלטתי לבלות את הבוקר עם הילדים (ליסט בחו"ל), להוריד את תומר לצופי-ים ואז לצאת לים לבד (לא מומלץ, אך לפעמים אין ברירה).

רוח מזרחית קלה. ריח חזק של התעשיות הכימיות המגיע ממזרח, עם הרוח. הים נראה רגוע ומזמין. יצאתי לכיוון "הבריכה" - איזור הנמל התחום בין נמל חיפה ונמל הקישון. התאמנתי זמן מסויים בתמיכות נמוכות, פניות וסיבובים. לבסוף יצאתי לים. חתרתי לכיוון הבויות תוך הקפדה על תנועות נכונות ושיטת חתירה יעילה. הקיאק פיתח נטייה לכיוון מזרח ומצאתי כי לא קל לי לשלוט בו ולהחזירו לכיוון המתאים. צריך ללמוד איך לבצע זאת ביעילות - פריסות רחבות לא מספיקות.

לאחר חתירה נעימה, של למעלה מ-7 ק"מ, עצרתי למנוחה קלה, שתיה ואכילה. רוח דום מערבית שהלכה והתחזקה החלה הים להעלות את הים. מהר מאוד הים השקט והרוגע הפך לגלי וקוצף. התחלתי בחזרה, הפעם בתנאים פחות נעימים. חתרתי מהר. הגעתי מהר יחסית למעגן וחיסלתי את הקיאק.

תומר סיים את הפעילות בצופי-ים ועלה על האדוונצ'ר. לאחר כחצי שעה חזר. הים היה גלי ורוגש מידי מכדי להינות. החליט שמספיק להיום.

מוסיפים דעת

לא חכם לחתור על קיאק פנימי ללא הכשרה ולימוד מתאימים. קיאק פנימי דורש הרבה ידע והרבה יותר אימונים ותרגול, על מנת להגיע למיומנות סבירה. היות וכך, החלטתי לקחת קורס מסודר ביסודות הקיאק הפנימי, ולצרף אלי את תומר. הרעיון הוא ללמוד בצורה מסודרת את החתירות הקדמיות והאחוריות, פניות, עבודה בגלים ורוחות והחשוב ביותר תרגולי חילוץ ובטיחות.

קבעתי עם תומס מ"דור קיאקים" הנחשב אחד המומחים והמנוסים בתחום להיום - יום שישי. בתחילה הוא סירב לקבל את תומר, עקב גילו הצעיר מידי, אך לבסוף התרצה.

אספתי את תומר מוקדם יותר מבית הספר ונסענו לחוף דור (טנטורה). מזג האוויר היה נחמד. לא חם. לא קר.

תומס התאים לנו קיאקים ומשוטים ויאללה למים, ללגונה. התרגול הראשון, ואולי החשוב ביותר הנו תרגול "פליטה רטובה". דהיינו, התהפכות עם הקיאק וחילוץ. לתומר זאת היתה פעם ראשונה בקיאק פנימי וכבר ניתן היה לזהות את החיוך המרוח על פניו.

התהפכות וחילוץ אינה דבר נעים - לפחות בפעם הראשונה. מצאתי עצמי במים, ללא אוריינטציה. הראש הפוך והקיאק מעלי, מחפש את הרצועה המשחררת את החצאית, על מנת להשתחרר מהקיאק. בפעם השנייה והשלישית הדבר נעשה קל ופשוט יותר. לפחות לא מפתיע. תומר התאהב בעניין ואחר כך הוא עוד התהפך מספר פעמים בעת התירגולים.

למדנו והתאמנו בכניסה נכונה לקיאק, פליטות רטובות, חתירות קדמיות ואחוריות, פריסות קדמיות ואחוריות, תמיכות נמוכות, סיבוב הקיאק ב- 180 מעלות בצורה יעילה ועוד מספר דברים שימושיים.

היה כיף ומועיל. תומר התלהב מהקיאק והחליט שזה מה שהוא צריך ורוצה - קיאק ישיבה פנימית - הדבר האמיתי.

טוב, צריך להתחיל לחשוב על קיאק חדש...

חג שני של פסח - יום מדהים

רצינו לחזור הביתה מוקדם יחסית כדי להנות מיום החופש האחרון, אך בלי לוותר על הים. החלטנו לצאת מוקדם - ב7:00 בבוקר. תיאמנו עם לירן. גם הוא רצה לצאת.

מוקדם. מזג האוויר נעים. השחר עלה לא מזמן. הים נראה מהחוף חלק מתמיד. התארגנות מהירה ואנחנו במים. הים חלק בצורה שלא תיאמן. חיש קל עברנו את הנמל לכיוון בת גלים. חתרנו כאילו אנחנו באמבטייה. סוואלים נמוכים ומסודרים הניעו את הקיאק בעדינות מרגיעה. מעולם לא הייתי בים כזה.המים כחולים וצלולים וניתן לראות את הקרקעית והדגים השוחים מעל הקרקעית.

מול החוף השקט אמחנו מזהים, במרחק, קיאק אדום. זיהינו גם ציוד דייג המוקן עליו. הנחנו שזה אוהד, הנוהג לצאת מחוף זה. לאחר מספר דקות אושר העניין - אוהד. קצת פטפוטים והחלפת מידע ורשמים. לירן רצה להמשיך ל"טורקיה" - אניה טבועה מצפון לבת גלים, על מנת לבצע ג'יגינג. אני התקדמתי במהירות לכיוון המצוף הצהוב של האניה הטבועה והמתנתי להם לידו. המתנו במקום ליד לירן שעה ארוכה. פשוט לא בא לנו לחזור. תומר ואני התחברנו באמצעות המשוט ותומר נשכב ונמנם בשמש החמימה והטלטולים הקלים של הגלים. המים היו צלולים לחלוטין וניתן היה לראות בבירור את הספינה הטבועה - 12 מטר מתחתינו (ראו תמונה).

נפרדנו. לירן נשאר להמשיך עוד זמן מה בניסיונות הדיג. תומר ואני חתרנו בחזרה לקישון. הים היה מדהים - אין מילים. חיסלנו הקיאקים וחזרנו הביתה מוקדם יחסית, ב- 13:00.

לאחר ארוחת צהריים ומנוחה קלה ירדנו לגינה לירות בחץ וקשת. אורן הצטרפה מאוחר יותר. ירינו עד הערב.

חג שני נפלא. מחר חוזרים לשגרה.

בסה"כ בפסח הזה בילינו נהדר. גמענו למעלה מ- 50 ק"מ של ים, קניתי קיאק חדש ומלהיב שפתח עולם חדש לחלוטין, העפנו עפיפוני קרב וירינו בקשת. מי צריך יותר...

החתירה הארוכה ביותר של תומר

יום שישי ניצלנו למנוחה ולזמן משפחה. גם כי ליסט טסה מוקדם בבוקר להולנד. היום התחיל עבורי בהשכמה מוקדמת והסעת ליסט לשדה התעופה. ב- 9:00 חזרתי הביתה והתחלתי בנוהל בוקר שבת.

תומר ואני התארגנו עם אוכל, הרבה מים וירדנו באיחור מה לים. בסביבות 11:00 היינו במים. לאחר היציאה מהנמל צלצלתי ללירן לברר היכן הוא משוטט. הוא אמר שהוא מנסה לדוג בריף מרוחק, ונמצא ליד אונייה ירוקה שנראית באופק. התחלנו בחתירה ארוכה לכיוון לירן. הים היה נחמד וסביר.

עברנו את הבויות והמשכנו, והמשכנו ולמעשה הגענו די קרוב לעכו - אם כי מדרום מערב לעכו. תומר חתר/פידל בקצב איטי ונוח על מנת לשמור כוחות. אני רצתי קדימה ומידי פעם עצרתי וחיכיתי לתומר. בשלב מסויים החלטנו לנוח קצת, לאכול ולשתות. הים עלה ורוח מערבית החלה נושבת בעוצמה הולכת וגוברת. על מנת לנוח, לאכול ולשתות, תומר נצמד אלי ושנינו מחזיקים במשוט שלי כך ששני הקיאקים מחוברים על ידי המשוט - שיטה המקנה יציבות גדולה לקיאק שלי ומאפשרת לי מנוחה.

עם סיום המנוחה ראינו את לירן מתקרב אלינו. למעשה היינו רחוקים כ- 500 מטר ממנו לפני שעצרנו לנוח, אבל הוא החליט לחבור לכיווננו. הים הלך ועלה, יחד עם הרוח. התחיל להיות לא נעים. הגלים נשברו על הקיאקים והתחילו ברסס. הרגשתי שאני חייב להתחיל לנוע במהירות לפני שהמצב יחמיר. קשה לשמור על יציבות הקיאק ללא תנועה. סיכמנו שחוזרים. כרגיל, תומר נשאר עם לירן - לשניהם אין בעייה עם הגלים והים עם הקיאקים היציבים שלהם. אני התחלתי לחתור כאילו אין מחר. הרשתי שיפור עצום ביכולת קריאת הגלים שלי ובסגנון החתירה. ההתקדמות היתה קשה - עם רוח צד וגלי צד. למדתי לעבוד נכון עם הטיית הגוף לכיוון הרוח והגלים ותיקון הסטייה על ידי פריסות רחבות אל מול הרוח. גיליתי גם מתי לחתור בימין ומתי בשמאל בהתאם למצב הגלים, כך שהחתירה מייצבת אותי אל מול הגלים. הקיאק שלי באמת מהיר ותוך זמן לא רב הגעתי לבויות. תומר ולירן כבר לא נראו מאחור. באיזור הבויות וככל שהתקדמתי לקישון, הגלים ירדו והרוח נחלשה. כנראה הרוח הוסתרה על ידי הכרמל. תוך זמן קצר יחסית הגעתי לקישון וחיכיתי לתומר וללירן.

כרגיל, שטיפה, שימון, חיסול, החלפת רשמים וחוויות והבייתה. סה"כ המרחק שעשינו היה מעל 20 ק"מ. כל הכבוד לתומר, מרחק הסולו הגדול ביותר שלו עד כה.

יום נפלא ומאתגר בים

קבענו להיפגש בבוקר בנוחיות ולצאת לים. ב- 10:00 נפגשנו בקישון: לירן, אבינועם, דורון ואני ותומר. התארגנו ליציאה.  תומר עם האדוונצ'ר ואני עם האקספדישן החדש. הצטיידנו בהרבה מים ואוכל (בעיקר פירות), התלבשנו בהתאם לשמש הצפויה (בגדי ליקרה המכסים את כל הגוף) ומרחנו היטב את הפנים.

ניכר שיפור בהתארגנות שלי עם האקפדישן. הכניסה לקוקפיט וסגירת החצאית עבדו מהר ויעיל יותר. הצמדתי את תומר ללירן והנחיתי אותו לא להנתק ממנו. ההיגיון הוא שלירן מפדל בקצב איטי יחסית - קצב שיקל על תומר, ואילו אני, סביר להניח, אנוע במהירות רבה ואתפוס מרחק ניכר.

הים היה פשוט מדהים - כחול ונעים עם אדוות גלים קלה. רוח דרום מזרחית נעימה קררה אותנו. התקדמנו לכיוון הבויות. דורון יצא לפנינו והתקדם מרחק מה ונראה כנקודה אדומה בים. אני התחלתי לחתור בנינוחות, מנסה לחוש את הקיאק וללמוד להניע את הגוף בצורה נכונה. מהר מאוד תומר, לירן ואבינועם ניראו מרחק רב מאחור. תוך דקות ספורות השגתי את דורון. המשכתי בחתירה איטית עד להגעה לבויות והמתנתי ליתר החברה.

כשהגיעו, סיפר לי לירן שהיו לו שתי תפיסות של טוניות גדולות שהצליחו לברוח. הוא תיאר זאת בהתלהבות ותומר, שהיה נוכח אישר והוסיף משלו. בדיעבד הסתבר שהקרסים שבהן השתמש לא היו חזקות מספיק לגודל הדג שתפס ועל כן התכופפו והדגים ברחו. זאת הסיבה שאני מחליף את הקרסים לקרסים גדולות כאשר הדימוי מגיע עם קרס קטנה.

לירן הציע שנחתוך מערבה כ- 3 ק"מ, שם, נאמר לו, בעומק 30 או 40 מטר יש איזור מצויין לדייג. התחלתי לחתור מערבה במהירות. הים השתנה בבת אחת. רוח דרום-מערבית, שאחר כך הפכה למערבית החלה לנשב בעוצמה (לדעתנו מעל 15קשרים), הים עלה והחל רוגש. הרוח קטמה את קצות הגלים שהקציפו. חתרתי מערבה כאילו אין מחר, מנסה כל הזמן לשמור על שיווי משקל, להבין את פעולת הגלים והתאים את תנוחת הגוף בהתאם. לפתע צלצל הטלפון. תומר אמר שהוחלט לחזור היות והים הולך לעלות אפילו יותר. התחלתי בפנייה לאחור. זה לא היה פשוט. הקיאק מנסה לשמור כיוון ועל מנת להפנותו עלי להטות עצמי לכיוון הסיבוב - אך הגלים הגדולים איימו להפוך אותי בכל פעם שהיטתי עצמי. לבסוף ובמאמץ רב הצלחתי לפנות לכיוון דרום והתחלתי לחתור.

כל החברה היו הרבה לפני בכיוון דרום-מזרח. החלטתי לחתוך ישר למעגן - בקו ישר. החתירה היתה קשה היות וחתרתי עם רוח צד חזקה מאוד ובמקביל לגלים. תוך כדי חתירה למדתי לייצב עצמי ולעבוד נכון עם הגלים והמשוט. הגלים התנפצו בעוז על הקיאק מטלטלים אותו בחוזקה, מאיימים להפכו ומרטיבים אותי לחלוטין. ככל שלמדתי לנוע טוב יותר בים הרוגש והמבורבר כך שמחה גדולה יותר מלאה את ליבי. חתרתי במהירות וברציפות וחיש מהר עברתי את דורון ואת אבינועם שהתחיל לחזור הרבה לפני כולם וכך הגעתי למעגן כ- 30 דקות לפני היתר.

על החוף אכלנו, פטפטנו והעברנו חוויות. שטפנו, ארגנו וחיסלנו את הקיאקים ללא חיפזון.

הרגשתי נפלא. הים היה מאתגר ביותר והרגשתי שהיום התקדמתי רבות בלימוד הקיאק החדש. הרגשתי מעין תחושת ניצחון קטנה שהצלחתי להתמודד עם הים הקשה ללא התהפכות. קיאק מדהים.